רמב"ם פרק אחד

הלכות פסולי המוקדשין פרק ה

א. המפריש מעות לחטאתו, ומת--ילכו המעות לים המלח; וכן המפריש מעות לחטאתו, ואבדו, והקריב חטאת תחתיהן, ונמצאו המעות אחר כפרה--ילכו לים המלח.

ב. הפריש מעות לחטאתו, ואבדו, והפריש מעות אחרות תחתיהן, ולא הספיק ליקח בהן חטאת עד שנמצאו מעות הראשונות--יביא מאלו ואלו חטאת, והשאר ייפלו לנדבה.

ג. הפריש מעות לחטאתו ואבדו, והפריש חטאת תחתיהן, ולא הספיק להקריבה עד שנמצאו המעות, והרי החטאת בעלת מום--תימכר, ויביא מאלו ואלו חטאת; והשאר ייפלו לנדבה.

ד. הפריש חטאתו ואבדה, והפריש מעות תחתיה, ולא הספיק ליקח בהן עד שנמצאת חטאתו, והרי היא בעלת מום--תימכר, ויביא מאלו ואלו חטאת; והשאר ייפלו לנדבה. [ה] הפריש שני ציבורי מעות לאחריות--מתכפר באחד מהן, והשני ייפול לנדבה.

ה. [ו] המפריש חטאתו, או דמי חטאתו, וכסבור שהוא חייב, ונמצא שאינו חייב--הרי אלו חולין, ולא נתקדשו; הפריש שתיים, או דמי שתיים, וכסבור שהוא חייב שתיים, ונמצא שאינו חייב אלא אחת--יביא אחת, והשאר ייפלו לנדבה.

ו. [ז] הלוקח מעות בידו או שהיה מלקט, ואמר אלו אביא מהן חטאתי--המותר חולין; וכן ייראה לי שהדבר קל וחומר בשאר הקרבנות, שהמותר חולין.

ז. [ח] המפריש מעות למנחת חוטא, והביא מהן מנחתו, או שהפריש מנחת חוטא, והותירה--המותר יביא מנחת נדבה. אבל מותר עשירית האיפה של כוהן גדול, שהיא החביתין--ירקב. וכן מותר לחמי תודה, ומותר לחמו של נזיר--ירקבו; ומותר דמי נסכיו, ייפלו לנדבה.

ח. כבר ביארנו בשקלים, שמותר השקלים חולין. [ט] מותר קיני זבים, קיני זבות, קיני יולדות, חטאות ואשמות--מותריהן ייפלו לנדבה, ויקרבו עולות כמו שביארנו. מותר עולה, לעולה; מותר שלמים, לשלמים; מותר מנחה, למנחה; מותר פסח, לשלמים. מותר נזירים, לנזירים; מותר נזיר, לאותו נזיר.

ט. במה דברים אמורים שמותר חטאת לנדבה, בחטאת קבועה. אבל מי שהוא חייב בקרבן עולה ויורד, שהפריש מעות לחטאת בהמה, והעני--יביא תחתיהן עוף; ומחללן על העוף, וייהנה בהן.

י. וכן אם הפריש דמי עוף, והעני--מביא תחתיהן עשירית האיפה; ויחלל המעות עליה, וייהנה בהן. [י] הפריש בהמה, ונפל בה מום--תימכר, ויביא בדמיה עוף. אבל אם הפריש עוף, ונפסל--לא יביא בדמיו עשירית האיפה: שאין לעוף פדיון, כמו שביארנו באיסורי המזבח.

יא. כל חייבי קינין שבתורה שהפרישו מעות לקיניהן--רצה להביא בכל המעות חטאת העוף לבדה, יביא; רצה להביא בהן עולת העוף לבדה, יביא. אפילו אמר אלו דמי חטאתי, ואלו דמי עולתי--יש לו לערב המעות וליקח בהן כאחד חטאתו ועולתו, או ליקח בכל חטאת או עולה: שאין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת הבעלים, או בעשיית כוהן. [יב] לפיכך אם הפריש מעות לקינין סתם, ומת--ייפלו כל אותן המעות הסתומין לנדבה, שהרי כולן ראויין לבוא עולה.

יב. [יג] מי שהיה מחוייב חטאת, ואמר הרי עליי עולה, והפריש מעות, ואמר אלו לחובתי--רצה להביא בהן חטאת בהמה, יביא; עולת בהמה, יביא. מת, והניח המעות--ילכו לים המלח.