רמב"ם פרק אחד

שלישי י''ח אב תשפ''א
רמב"ם פרק אחד

הלכות תרומות פרק ח

א. העובר, והיבם, והאירוסין, והחירש, ובן תשע שנים ויום אחד -- פוסלין, ולא מאכילין. [ב] העובר כיצד, בת ישראל המעוברת מכוהן -- לא תאכל בשביל העובר; ובת כוהן המעוברת מישראל -- אסורה לאכול מפני העובר, שנאמר "ושבה אל בית אביה כנעוריה" (ויקרא כב,יג), פרט למעוברת.

ב. [ג] בת כוהן שבא עליה ישראל -- אין חוששין לה שמא נתעברה, אלא טובלת ואוכלת לערב. הייתה נשואה לישראל, ומת בעלה -- טובלת ואוכלת בתרומה לערב, עד ארבעים יום; ואם הוכר עוברה -- הרי זו מקולקלת למפרע, עד ארבעים יום: שכל הארבעים אינו עובר, אלא מים בעולם הוא חשוב.

ג. [ד] בת ישראל שנישאת לכוהן, ומת והניחה מעוברת -- לא יאכלו עבדיה בתרומה בשביל העובר: שהיילוד הוא שמאכיל, ושאינו יילוד אינו מאכיל. לפיכך אם היה העובר חלל -- אינו פוסל העבדים, אלא אוכלין בגלל אחיו הכשרים, עד שייוולד זה החלל, וייאסרו העבדים מלאכול.

ד. [ה] היבם כיצד, בת ישראל הזקוקה ליבם כוהן -- לא תאכל, שנאמר "וכוהן, כי יקנה נפש" (ויקרא כב,יא), וזה עדיין לא קנה אותה; ובת כוהן הזקוקה לישראל -- אסורה מפני יבמה, שנאמר "ושבה אל בית אביה כנעוריה" (ויקרא כב,יג), פרט לשומרת יבם.

ה. [ו] יבם כוהן שבא על יבמתו באונס, או בשגגה, או שהערה בה ולא גמר -- אף על פי שקנה אותה כמו שביארנו בהלכות ייבום, אינו מאכילה בתרומה: עד שיבעול בעילה גמורה, ברצון. במה דברים אמורים, בשנתאלמנה מן האירוסין; אבל מן הנישואין, הואיל והייתה אוכלת, תאכל בביאה זו.

ו. [ז] האירוסין כיצד, בת כוהן שנתארסה לישראל -- אסורה לאכול, שהרי יש לו בה קניין; ובת ישראל שנתארסה לכוהן -- לא תאכל עד שתיכנס לחופה, שמא תאכיל לבני בית אביה, כמו שביארנו.

ז. [ח] ישראל שאמר לכוהנת, הרי את מקודשת לי לאחר שלושים יום -- הרי זו אוכלת בתרומה כל השלושים, שעדיין לא נתארסה; ואם אמר לה, הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלושים יום -- הרי זו אסורה לאכול מיד. וכן בשאר כל התנאים כיוצא בזה.

ח. [ט] החירש כיצד, כוהנת שנישאת לחירש ישראל -- לא תאכל, שהרי קונה בתקנת חכמים שתיקנו לו נישואין. ובת ישראל שנישאת לכוהן חירש -- לא תאכל, שאינו קונה מן התורה: שאינו בן דעת.

ט. [י] נתארסה לכוהן פיקח, ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש -- אינה אוכלת; מת ונפלה לפני יבם חירש, וייבמה -- אינה אוכלת. אבל אם נשאה כשהוא פיקח, ונתחרש -- הרי זו אוכלת; מת ונפלה לפני יבם חירש, וייבמה -- הרי זו אוכלת, הואיל והייתה אוכלת בתחילה. ואשת חירש שילדה ממנו, הרי זו אוכלת בשביל בנה.

י. [יא] בן תשע שנים ויום אחד כיצד, מי שנבעלה לאסור לה, והוא בן תשע שנים ויום אחד -- הואיל וביאתו ביאה, נפסלה מן הכהונה ואסורה מלאכול: מפני שנעשת זונה או חללה, כמו שביארנו -- אפילו היה שחוף. ובת ישראל אפילו שנישאת לכוהן בן תשע שנים ויום אחד -- אף על פי שביאתו ביאה, אינה אוכלת בשביל הקטן: לפי שאינו קונה עד שיגדיל.

יא. ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד, ספק שאינו, נישאת לבן שלוש עשרה שנה ויום אחד, ספק שהביא שתי שערות, ספק שלא הביא -- הרי זו אסורה לאכול.

יב. כל אלו שאין מאכילין בתרומה של תורה, כך אין מאכילין בתרומה של דבריהם: גזירה -- שמא יאכילו בשל תורה.

יג. ואלו לא פוסלין, ולא מאכילין -- האונס, והמפתה, והשוטה שנשא אישה: אלא אם כן הייתה אסורה להן, שהן פוסלין אותה בביאתן, מפני שנעשת זונה או חללה, כמו שביארנו.

יד. מי שנישאת לכוהן שוטה, או שאנס אותה, או פיתה אותה כוהן, וילדה -- אוכלת בשביל בנה; ואף על פי שהדבר ספק, הואיל ושלא בקידושין היא, שמא מאחר עיברה -- הרי הוולד בחזקת זה שבא עליה: והוא שלא יצא עליה קול עם אחר, אלא הכול מרננין אחריה בזה הכוהן.

טו. וכן כוהנת שבא עליה שוטה ישראל, או שאנסה, או פיתה אותה, ונתעברה -- אינה אוכלת, מפני העובר; נתחתך העובר, הרי זו תאכל.

טז. [טו] אשת איש שבאו לה עדי קינוי, ועדי סתירה -- הרי זו אסורה לאכול בתרומה, עד שתשתה מי המרים: מפני שהיא ספק זונה. מת בעלה קודם שישקנה, או שהייתה מן הנשים שאינן שותות ולא נוטלות כתובה -- הרי זו אסורה בתרומה לעולם. וכל אשת כוהן שאמרה, טמאה אני -- הרי זו אסורה לאכול בתרומה.

יז. [טז] קטנה בת ישראל שנישאת לכוהן שלא מדעת אביה, בין בפני אביה בין שלא בפניו -- אף על פי שקידשה אביה, אינה אוכלת בתרומה: שאם מיחה, תיעשה זרה למפרע; וזה שרואה ושותק כועס הוא, לפי שנישאת שלא לדעתו.