פרשת ויקהל-פקודי - ראשון
א. וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת כָּל עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לַֽעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃
למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר, והוא לשון הפעיל, שאינו אוסף אנשים בידים, אלא הן נאספים על פי דבורו, ותרגומו ואכנש:
ב. שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּֽעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִֽהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַֽיהוָ֑ה כָּל הָֽעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת׃
ג. לֹֽא תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃
יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת, ויש אומרים לחלק יצאת:
ד. וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל כָּל עֲדַ֥ת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
לי לאמר לכם:
ה. קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיהוָ֔ה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֑ה זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃
על שם שלבו נדבו קרוי נדיב לב. כבר פירשתי נדבת המשכן ומלאכתו במקום צואתן:
ו. וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃
ז. וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַֽעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים׃
ח. וְשֶׁ֖מֶן לַמָּא֑וֹר וּבְשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃
ט. וְאַ֨בְנֵי שֹׁ֔הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָֽאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃
י. וְכָל חֲכַם לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַֽעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כָּל אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה יְהוָֽה׃
יא. אֶ֨ת הַמִּשְׁכָּ֔ן אֶֽת אָהֳל֖וֹ וְאֶת מִכְסֵ֑הוּ אֶת קְרָסָיו֙ וְאֶת קְרָשָׁ֔יו אֶת בְּרִיחָ֕ו אֶת עַמֻּדָ֖יו וְאֶת אֲדָנָֽיו׃
יריעות התחתונות הנראות בתוכו קרויים משכן:
הוא אהל יריעות עזים העשוי לגג:
מכסה עורות האילים והתחשים:
יב. אֶת הָֽאָרֹ֥ן וְאֶת בַּדָּ֖יו אֶת הַכַּפֹּ֑רֶת וְאֵ֖ת פָּרֹ֥כֶת הַמָּסָֽךְ׃
פרוכת המחיצה. כל דבר המגין, בין מלמעלה בין מכנגד, קרוי מסך וסכך, וכן (איוב א י) שכת בעדו, (הושע ב ח) הנני שך את דרכך:
יג. אֶת הַשֻּׁלְחָ֥ן וְאֶת בַּדָּ֖יו וְאֶת כָּל כֵּלָ֑יו וְאֵ֖ת לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים׃
כבר פירשתי (שמות כה כח) על שם שהיו לו פנים לכאן ולכאן, שהוא עשוי כמין תיבה פרוצה:
יד. וְאֶת מְנֹרַ֧ת הַמָּא֛וֹר וְאֶת כֵּלֶ֖יהָ וְאֶת נֵֽרֹתֶ֑יהָ וְאֵ֖ת שֶׁ֥מֶן הַמָּאֽוֹר׃
מלקחים ומחתות:
לוציי"ש בלעז [מנורות] בזיכים שהשמן והפתילות נתונין בהן:
אף הוא צריך חכמי לב, שהוא משונה משאר שמנים, כמו שמפורש במנחות (דף פו א) מגרגרו בראש הזית, והוא כתית וזך:
טו. וְאֶת מִזְבַּ֤ח הַקְּטֹ֨רֶת֙ וְאֶת בַּדָּ֔יו וְאֵת֙ שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְאֵ֖ת קְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֑ים וְאֶת מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לְפֶ֥תַח הַמִּשְׁכָּֽן׃
וילון שלפני המזרח שלא היו שם לא קרשים ולא יריעות:
טז. אֵ֣ת מִזְבַּ֣ח הָֽעֹלָ֗ה וְאֶת מִכְבַּ֤ר הַנְּחֹ֨שֶׁת֙ אֲשֶׁר ל֔וֹ אֶת בַּדָּ֖יו וְאֶת כָּל כֵּלָ֑יו אֶת הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת כַּנּֽוֹ׃
יז. אֵ֚ת קַלְעֵ֣י הֶֽחָצֵ֔ר אֶת עַמֻּדָ֖יו וְאֶת אֲדָנֶ֑יהָ וְאֵ֕ת מָסַ֖ךְ שַׁ֥עַר הֶֽחָצֵֽר׃
הרי חצר קרוי כאן לשון זכר ולשון נקבה, וכן דברים הרבה:
וילון פרוש לצד המזרח עשרים אמה אמצעיות של רוחב החצר, שהיה חמשים רחב, וסתומין הימנו לצד צפון חמש עשרה אמה וכן לדרום, שנאמר (שמות כז יד) וחמש עשרה אמה קלעים לכתף:
יח. אֶת יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת יִתְדֹ֥ת הֶֽחָצֵ֖ר וְאֶת מֵֽיתְרֵיהֶֽם׃
לתקוע ולקשור בהם סופי היריעות בארץ שלא ינועו ברוח:
חבלים לקשור:
יט. אֶת בִּגְדֵ֥י הַשְּׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ אֶת בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֨דֶשׁ֙ לְאַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן׃
לכסות הארון והשלחן, והמנורה והמזבחות בשעת סילוק מסעות:
כ. וַיֵּ֥צְא֛וּ כָּל עֲדַ֥ת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵ֖ל מִלִּפְנֵ֥י מֹשֶֽׁה׃
כא. וַיָּבֹ֕אוּ כָּל אִ֖ישׁ אֲשֶׁר נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָֽדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִיאוּ אֶת תְּרוּמַ֨ת יְהוָ֜ה לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ׃
כב. וַיָּבֹ֥אוּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים עַל הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִיאוּ חָ֣ח וָנֶ֜זֶם וְטַבַּ֤עַת וְכוּמָז֙ כָּל כְּלִ֣י זָהָ֔ב וְכָל אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵנִ֛יף תְּנוּפַ֥ת זָהָ֖ב לַֽיהוָֽה׃
עם הנשים וסמוכין אליהם:
הוא תכשיט של זהב עגול נתון על הזרוע, והוא הצמיד:
כלי זהב הוא נתון כנגד אותו מקום לאשה. ורבותינו פירשו שם כומז כאן מקום זמה:
כג. וְכָל אִ֞ישׁ אֲשֶׁר נִמְצָ֣א אִתּ֗וֹ תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ וְעִזִּ֑ים וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים הֵבִֽיאוּ׃
תכלת או ארגמן או תולעת שני או עורות אילים או תחשים כולם הביאו:
כד. כָּל מֵרִ֗ים תְּר֤וּמַת כֶּ֨סֶף֙ וּנְחֹ֔שֶׁת הֵבִ֕יאוּ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֑ה וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א אִתּ֜וֹ עֲצֵ֥י שִׁטִּ֛ים לְכָל מְלֶ֥אכֶת הָֽעֲבֹדָ֖ה הֵבִֽיאוּ׃
כה. וְכָל אִשָּׁ֥ה חַכְמַת לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ וַיָּבִ֣יאוּ מַטְוֶ֗ה אֶֽת הַתְּכֵ֨לֶת֙ וְאֶת הָֽאַרְגָּמָ֔ן אֶת תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת הַשֵּֽׁשׁ׃
כו. וְכָ֨ל הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת הָֽעִזִּֽים׃
היא היתה אומנות יתירה, שמעל גבי העזים טווין אותן:
כז. וְהַנְּשִׂאִ֣ם הֵבִ֔יאוּ אֵ֚ת אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם וְאֵ֖ת אַבְנֵ֣י הַמִּלֻּאִ֑ים לָֽאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃
אמר ר' נתן מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים יתנדבו צבור מה שמתנדבין, ומה שמחסירים אנו משלימין אותו. כיון שהשלימו צבור את הכל, שנאמר (שמות לו ז) והמלאכה היתה דים, אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו', לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה. ולפי שנתעצלו מתחלה נחסרה אות משמם והנשאם כתיב:
כח. וְאֶת הַבֹּ֖שֶׂם וְאֶת הַשָּׁ֑מֶן לְמָא֕וֹר וּלְשֶׁ֨מֶן֙ הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃
כט. כָּל אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֣ב לִבָּם֮ אֹתָם֒ לְהָבִיא֙ לְכָל הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לַֽעֲשׂ֖וֹת בְּיַד מֹשֶׁ֑ה הֵבִ֧יאוּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֛ל נְדָבָ֖ה לַֽיהוָֽה׃