חומש
חמישי י''א תשרי תשפ''ג
פרשת האזינו - חמישי
כט. ל֥וּ חָֽכְמ֖וּ יַשְׂכִּ֣ילוּ זֹ֑את {ר} יָבִ֖ינוּ לְאַֽחֲרִיתָֽם׃
יבינו לאחריתם
יתנו לב להתבונן לסוף פורענותם של ישראל:ל. אֵיכָ֞ה יִרְדֹּ֤ף אֶחָד֙ אֶ֔לֶף {ר} וּשְׁנַ֖יִם יָנִ֣יסוּ רְבָבָ֑ה אִם לֹא֙ כִּֽי צוּרָ֣ם מְכָרָ֔ם {ר} וַֽיהוָ֖ה הִסְגִּירָֽם׃
איכה ירדף אחד
ממנו אלף מישראל:
אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם
מכרם ומסרם בידנו. דילבר"ר בלע"ז [להסגיר]:לא. כִּ֛י לֹ֥א כְצוּרֵ֖נוּ צוּרָ֑ם {ר} וְאֹֽיְבֵ֖ינוּ פְּלִילִֽים׃
כי לא כצורנו צורם
כל זה היה להם לאויבים להבין שהשם הסגירם ולא להם ולאלהיהם הנצחון, שהרי עד הנה לא יכלו כלום אלהיהם כנגד צורנו, כי לא כסלענו סלעם. כל צור שבמקרא לשון סלע:
ואיבינו פלילים
ועכשיו אויבינו שופטים אותנו, הרי שצורנו מכרנו להם:לב. כִּֽי מִגֶּ֤פֶן סְדֹם֙ גַּפְנָ֔ם {ר} וּמִשַּׁדְמֹ֖ת עֲמֹרָ֑ה עֲנָבֵ֨מוֹ֙ עִנְּבֵי ר֔וֹשׁ {ר} אַשְׁכְּלֹ֥ת מְרֹרֹ֖ת לָֽמוֹ׃
כי מגפן סדום גפנם
מוסב למעלה. אמרתי בלבי אפאיהם ואשבית זכרם, לפי שמעשיהם מעשה סדום ועמורה:
שדמות
שדה תבואה, כמו (חבקוק ג, יז) ושדמות לא עשה אוכל, (מלכים ב' כג, ד) בשדמות קדרון:
ענבי רוש
עשב מר:
אשכלת מררת למו
משקה מר ראוי להם, לפי מעשיהם פורענותם. וכן תרגם אונקלוס ותושלמת עובדיהון כמררותהון:לג. חֲמַ֥ת תַּנִּינִ֖ם יֵינָ֑ם {ר} וְרֹ֥אשׁ פְּתָנִ֖ים אַכְזָֽר׃
חמת תנינים יינם
כתרגומו הא כמרת תניניא כס פורענותהון, הנה כמרירות נחשים כוס משתה פורענותם:
וראש פתנים
כוסם, שהוא אכזר לנשוך. אויב אכזרי יבא ויפרע מהם:לד. הֲלֹא ה֖וּא כָּמֻ֣ס עִמָּדִ֑י {ר} חָת֖וּם בְּאֽוֹצְרֹתָֽי׃
הלא הוא כמוס עמדי
כתרגומו כסבורים הם ששכחתי מעשיהם, כולם גנוזים ושמורים לפני:
הלא הוא
פרי גפנם ותבואת שדמותם כמוס עמדי:לה. לִ֤י נָקָם֙ וְשִׁלֵּ֔ם {ר} לְעֵ֖ת תָּמ֣וּט רַגְלָ֑ם כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם אֵידָ֔ם {ר} וְחָ֖שׁ עֲתִדֹ֥ת לָֽמוֹ׃
לי נקם ושלם
עמי נכון ומזומן פורענות נקם וישלם להם כמעשיהם הנקם ישלם להם גמולם. ויש מפרשים ושלם שם דבר, כמו ושלום, והיא מגזרת והדבר אין בהם (ירמיה ה, יג), כמו והדבור. ואימתי אשלם להם:
לעת תמוט רגלם
כשתתום זכות אבותם שהן סמוכין עליו:
כי קרוב יום אידם
משארצה להביא עליהם יום אידם קרוב ומזומן לפני להביא על ידי שלוחים הרבה:
וחש עתדות למו
ומהר יבואו העתידות להם:
וחש
כמו (ישעיה ה, יט) ימהר יחישה. עד כאן העיד עליהם משה דברי תוכחה להיות השירה הזאת לעד כשתבא עליהם הפורענות. ידעו שאני הודעתים מראש. מכאן ואילך העיד עליהם דברי תנחומין שיבואו עליהם ככלות הפורענות ככל אשר אמר למעלה (לעיל ל, א - ג) והיה כי יבואו עליך וגו' כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו':לו. כִּֽי יָדִ֤ין יְהוָה֙ עַמּ֔וֹ {ר} וְעַל עֲבָדָ֖יו יִתְנֶחָ֑ם כִּ֤י יִרְאֶה֙ כִּֽי אָ֣זְלַת יָ֔ד {ר} וְאֶ֖פֶס עָצ֥וּר וְעָזֽוּב׃
כי ידין ה' עמו
כשישפוט אותן ביסורין הללו האמורים עליהם, כמו (איוב לו, לא) כי בם ידין יוסר עמים. כי זה אינו משמש בלשון דהא, לתת טעם לדברים של מעלה, אלא לשון תחלת דבור, כמו (ויקרא כה, ב) כי תבואו אל הארץ, כשיבואו עליהם משפטים הללו ויתנחם הקב"ה על עבדיו לשוב ולרחם עליהם:
יתנחם
לשון הפך המחשבה להיטיב או להרע:
כי יראה כי אזלת יד
כשיראה כי יד האויב הולכת וחוזקת מאד עליהם ואפס בהם עצור ועזוב:
עצור
נושע על ידי עוצר ומושל שיעצור בהם:
עזוב
על ידי עוזב. עוצר הוא המושל העוצר בעם שלא ילכו מפוזרים בצאתם לצבא על האויב. בלשון בלע"ז מיינטינדו"ר [שליט]. עצור הוא הנושע במעצור המושל. עזוב מחוזק, כמו (נחמיה ג, ח) ויעזבו את ירושלים עד החומה, (ירמיה מט, כה) איך לא עזבה עיר תהלה. עצור מיינטינו"ד [נשלט[. עזוב אינפורצדו"ר ]מבוצר]:לז. וְאָמַ֖ר אֵ֣י אֱלֹהֵ֑ימוֹ {ר} צ֖וּר חָסָ֥יוּ בֽוֹ׃
ואמר
הקב"ה עליהם:
אי אלהימו
עבודה זרה שעבדו:
צור חסיו בו
הסלע שהיו מתכסין בו מפני החמה והצנה, כלומר שהיו בטוחין בו להגן עליהם מן הרעה:לח. אֲשֶׁ֨ר חֵ֤לֶב זְבָחֵ֨ימוֹ֙ יֹאכֵ֔לוּ {ר} יִשְׁתּ֖וּ יֵ֣ין נְסִיכָ֑ם יָק֨וּמוּ֙ וְיַעְזְרֻכֶ֔ם {ר} יְהִ֥י עֲלֵיכֶ֖ם סִתְרָֽה׃
אשר חלב זבחימו
היו אותן אלהות אוכלים שהיו מקריבין לפניהם ושותין יין נסיכם:
יהי עליכם סתרה
אותו הצור יהי לכם מחסה ומסתור:לט. רְא֣וּ עַתָּ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י אֲנִי֙ ה֔וּא {ר} וְאֵ֥ין אֱלֹהִ֖ים עִמָּדִ֑י אֲנִ֧י אָמִ֣ית וַֽאֲחַיֶּ֗ה {ר} מָחַ֨צְתִּי֙ וַֽאֲנִ֣י אֶרְפָּ֔א וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּֽיל׃ {ר}
ראו עתה
הבינו מן הפורענות שהבאתי עליכם ואין לכם מושיע ומן התשועה שאושיעכם ואין מוחה בידי:
אני אני הוא
אני להשפיל ואני להרים:
ואין אלהים עמדי
עומד כנגדי למחות:
עמדי
דוגמתי וכמוני:
ואין מידי מציל
הפושעים בי:
