חומש
חמישי כ''ב חשון תשפ''ב
פרשת חיי שרה - חמישי
נג. וַיּוֹצֵ֨א הָעֶ֜בֶד כְּלֵי כֶ֨סֶף וּכְלֵ֤י זָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיִּתֵּ֖ן לְרִבְקָ֑ה וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת נָתַ֥ן לְאָחִ֖יהָ וּלְאִמָּֽהּ׃
ומגדנות
לשון מגדים, שהביא עמו מיני פירות של ארץ ישראל:נד. וַיֹּֽאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֗וּ ה֛וּא וְהָֽאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר עִמּ֖וֹ וַיָּלִ֑ינוּ וַיָּק֣וּמוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֹּ֖אמֶר שַׁלְּחֻ֥נִי לַֽאדֹנִֽי׃
וילינו
כל לינה שבמקרא לינת לילה אחד:נה. וַיֹּ֤אמֶר אָחִ֨יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ תֵּשֵׁ֨ב הַנַּֽעֲרָ֥ אִתָּ֛נוּ יָמִ֖ים א֣וֹ עָשׂ֑וֹר אַחַ֖ר תֵּלֵֽךְ׃
ויאמר אחיה ואמה
ובתואל היכן היה, הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו:
ימים
שנה, כמו (ויקרא כה כט) ימים תהיה גאולתו, שכך נותנין לבתולה זמן שנים עשר חדש לפרנס את עצמה בתכשיטים:
או עשור
עשרה חדשים. ואם תאמר ימים ממש, אין דרך המבקשים לבקש דבר מועט ואם לא תרצה תן לנו מרובה מזה:נו. וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַל תְּאַֽחֲר֣וּ אֹתִ֔י וַֽיהוָ֖ה הִצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֑י שַׁלְּח֕וּנִי וְאֵֽלְכָ֖ה לַֽאדֹנִֽי׃
נז. וַיֹּֽאמְר֖וּ נִקְרָ֣א לַֽנַּעֲרָ֑ וְנִשְׁאֲלָ֖ה אֶת פִּֽיהָ׃
ונשאלה את פיה
מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה:נח. וַיִּקְרְא֤וּ לְרִבְקָה֙ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלֶ֔יהָ הֲתֵֽלְכִ֖י עִם הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַתֹּ֖אמֶר אֵלֵֽךְ׃
ותאמר אלך
מעצמי, ואף אם אינכם רוצים:נט. וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת רִבְקָ֥ה אֲחֹתָ֖ם וְאֶת מֵֽנִקְתָּ֑הּ וְאֶת עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם וְאֶת אֲנָשָֽׁיו׃
ס. וַיְבָֽרְכ֤וּ אֶת רִבְקָה֙ וַיֹּ֣אמְרוּ לָ֔הּ אֲחֹתֵ֕נוּ אַ֥תְּ הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֹֽׂנְאָֽיו׃
את היי לאלפי רבבה
את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמר לאברהם בהר המוריה (לעיל כב יז) הרבה ארבה את זרעך וגו'. יהי רצון שיהא אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת:סא. וַתָּ֨קָם רִבְקָ֜ה וְנַֽעֲרֹתֶ֗יהָ וַתִּרְכַּ֨בְנָה֙ עַל הַגְּמַלִּ֔ים וַתֵּלַ֖כְנָה אַֽחֲרֵ֣י הָאִ֑ישׁ וַיִּקַּ֥ח הָעֶ֛בֶד אֶת רִבְקָ֖ה וַיֵּלַֽךְ׃
סב. וְיִצְחָק֙ בָּ֣א מִבּ֔וֹא בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֥רֶץ הַנֶּֽגֶב׃
מבוא באר לחי ראי
שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה:
יושב בארץ הנגב
קרוב לאותו באר, שנאמר (לעיל כ א) ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור, ושם היה הבאר, שנאמר (שם טז יד) הנה בין קדש ובין ברד:סג. וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים׃
לשוח
לשון תפלה, כמו (תהלים קב א) ישפוך שיחו:סד. וַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל׃
ותרא את יצחק
ראתה אותו הדור ותוהא מפניו:
ותפל
השמיטה עצמה לארץ, כתרגומו ואתרכינת הטתה עצמה לארץ ולא הגיעה עד הקרקע, כמו (פסוק יד) הטי נא כדך, ארכיני, (ש"ב כב י) ויט שמים, וארכין, לשון מוטה לארץ, ודומה לו (תהלים לז כד) כי יפול לא יוטל, כלומר אם יטה לארץ לא יגיע עד הקרקע:סה. וַתֹּ֣אמֶר אֶל הָעֶ֗בֶד מִֽי הָאִ֤ישׁ הַלָּזֶה֙ הַֽהֹלֵ֤ךְ בַּשָּׂדֶה֙ לִקְרָאתֵ֔נוּ וַיֹּ֥אמֶר הָעֶ֖בֶד ה֣וּא אֲדֹנִ֑י וַתִּקַּ֥ח הַצָּעִ֖יף וַתִּתְכָּֽס׃
ותתכס
לשון ותתפעל, כמו ותקבר, ותשבר:סו. וַיְסַפֵּ֥ר הָעֶ֖בֶד לְיִצְחָ֑ק אֵ֥ת כָּל הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃
ויספר העבד
גלה לו נסים שנעשו לו שקפצה לו הארץ ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו:סז. וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֨הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת רִבְקָ֛ה וַתְּהִי ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּֽאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַֽחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ׃
האהלה שרה אמו
ויביאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו, כלומר והרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו:
אחרי אמו
דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה, ומשמתה הוא מתנחם באשתו
