רמב"ם פרק אחד

פורטל חב"ד > ספריה > חת"ת רמב"ם > רמב"ם פרק אחד

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

רמב"ם פרק אחד ::.

חיפוש ::.

התחברות ::.

לא רשום עדיין!
לחץ להרשמה

אפשרויות ::.

מומלצים ::.

<HEAD> <TITLE>Chabad lubavitch - חב"ד</TITLE> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> <META NAME="ROBOTS" CONTENT="INDEX,FOLLOW"> <BODY bgcolor="#ffffff" style="font-family: Arial; margin-right: 0px; margin-left: 0px; margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; direction: rtl;"> <table align="center" width="90%" cellspacing="2" cellpadding="2" border="0"><tr><td align="right"><a href="default.asp?chabad=1&d=9/6/2010">שיעור קודם</a></td><td align="left"><a href="default.asp?chabad=1&d=9/8/2010">שיעור הבא</a></td></tr></table><div align="center" style="font-size: 13px; font-weight: bold;">שיעורים ליום שלישי, כ"ח אלול, ה'תש"ע (September 7, 2010)</div><h1 style="font-family: Arial; font-size: 15px; text-align: center; font-weight: bold; color: #006AD0;">חת"ת - שיעור ברמב"ם היומי</h1><table align="center" width="90%" cellspacing="2" cellpadding="2" border="0"><tr><td><div align="justify" style="FONT-FAMILY: arial; FONT-SIZE: 16px;"><center>הלכות מעשה הקרבנות</center> ספר עבודה הלכות מעשה הקרבנות. יש בכללן שלוש ועשרים מצוות-עשר מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לעשות העולה כמעשיה הכתובים על הסדר; (ב) שלא לאכול בשר עולה; (ג) סדר החטאת; (ד) שלא לאכול מבשר החטאת הפנימית; (ה) שלא יבדיל בחטאת העוף; (ו) סדר האשם; (ז) שיאכלו הכוהנים בשר קודשי קודשים; (ח) שלא יאכלום חוץ לעזרה; (ט) שלא יאכל זר מקודשי קודשים; (י) סדר השלמים; (יא) שלא לאכול בשר קודשים קלים קודם זריקת דמים; (יב) לעשות כל מנחה כסדר מעשיה הכתובים בתורה; (יג) שלא ישים שמן על מנחת חוטא; (יד) שלא ייתן עליה לבונה; (טו) שלא תיאכל מנחת כוהן; (טז) שלא תיאפה מנחת חמץ; (יז) שיאכלו הכוהנים שיירי מנחות; (יח) שיביא אדם כל נדריו ונדבותיו ברגל שפגע בו ראשון; (יט) שלא יאחר נדרו ונדבתו ושאר דברים שהוא חייב בהן; (כ) להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה; (כא) להביא קודשי חוצה לארץ לבית הבחירה; (כב) שלא לשחוט קרבנות חוץ לעזרה; (כג) שלא להקריב קרבן חוץ לעזרה. וביאור מצוות אלו בפרקים אלו. <center>הלכות מעשה הקרבנות פרק א</center> א. כל הקרבנות של מיני נפש חיה, באין מחמישה מינין בלבד-מן הבקר, ומן הכבשים, ומן העיזים, ומן התורים, ומן בני היונה. [ב] וכל הקרבנות בין של ציבור בין של יחיד, ארבעה מינין-עולה, וחטאת, ואשם, ושלמים. [ג] ועוד יש שם שלושה מיני קרבן יחיד-והן הפסח, והבכור, והמעשר. ב. [ד] כל קרבנות הציבור, הן עולה או חטאת. ואין בקרבנות הציבור שלמים, חוץ משני כבשים הבאים עם לחם התנופה בעצרת; והן הנקראין זבחי שלמי ציבור. ואין הציבור מקריבין אשם לעולם, ולא עוף. ג. [ה] קרבנות הציבור-הן שני תמידין של כל יום, ומוספי שבתות, וראשי חודשים, והמועדות, ושעיר חטאת של יום הכיפורים. וכן אם שגגו בית דין, והורו בעבודה זרה-מביא כל שבט ושבט פר ושעיר, הפר עולה והשעיר חטאת; ואלו השעירים הן הנקראין שעירי עבודה זרה. ואם שגגו, והורו בשאר המצוות כמו שיתבאר-מביאין פר לחטאת; והוא הנקרא פר העלם דבר של ציבור. ד. [ו] קרבנות היחיד-הן הבכור, והמעשר; והפסח, והחגיגה והיא שלמים, והראיה והיא עולות; וקרבן הגר, והוא עולה מן הבהמה, או שני בני יונה או שתי תורים ושניהן עולה, או שתי בהמות, אחת עולה ואחת שלמים; והנודר או המתנדב עולה או שלמים; ושלמים הבאין עם הלחם, הן הנקראין תודה. ה. וכן קרבנות הנזיר, והם עולה וחטאת ושלמים; וקרבנות מצורע, והם חטאת ואשם ועולה; וקרבנות זבים ויולדות, והן חטאת ועולה; וקרבן השוגג במצות לא תעשה שיש בה כרת, והיא חטאת; ואם נסתפק לו אם עשה או לא עשה אותו החטא-מביא אשם, והוא הנקרא אשם תלוי; ויש עבירות שמביא עליהן אשם, והוא הנקרא אשם ודאי. ו. וכן איל העולה ופר החטאת, שמקריב כוהן גדול משלו ביום הכיפורים-הרי הן קרבן יחיד; ופר זה, הוא הנקרא פר יום הכיפורים. וכל אלו הקרבנות-מפורשין הן בתורה, וכל אחד מהן יתבארו דיניו במקומו. ז. כל קרבנות היחיד-חייב באחריותן, ובאחריות נסכיהן: חוץ מן הנדבה. וכל קרבנות הציבור-אינן חייבין באחריותן, ולא באחריות נסכיהן; ואם קרב הזבח, חייבין באחריות נסכיהן. וכן קרבן יחיד שקבוע לו זמן-הרי הוא כקרבן ציבור, ואינו חייב באחריותו. ח. כל עולת בהמה, אינה באה אלא מן הזכרים בלבד; והיא באה מן הכבשים ומן העיזים ומן הבקר, בין גדולים בין קטנים, ומן התורים ובני יונה, ואחד בהן הזכר והנקבה. ט. החטאת באה מחמשת המינים האלו-מן הזכרים ומן הנקבות, מן הגדולים ומן הקטנים. י. האשם אינו בא אלא מזכרי כבשים בלבד-יש אשם בא מגדולי מין זה, ויש אשם בא מן הקטנים. יא. השלמים באים מן הכבשים ומן העיזים ומן הבקר-מזכרים ומנקבות, מגדולים ומקטנים; ואין העוף בא שלמים. יב. הקטנים-הם מבן שמונת ימים, עד שנה תמימה מיום ליום; אם נתעברה שנה, נתעברה לו. והגדולים-בבקר, עד שלוש שנים שלמות מיום ליום; ובצאן, עד שתי שנים שלמות מיום ליום; יותר על זה-הרי הוא זקן, ואין מקריבין אותו. יג. [יב] אף על פי שכל הקרבנות כשרין מיום השמיני והלאה-אין מקריבין לכתחילה, אלא מיום שלושים והלאה: חוץ מן הבכור, והפסח, והמעשר-שאם רצה להקריבן בשמיני לכתחילה, מקריב. יד. [יג] שעות מונין לקודשים; ואם הוסיפו שעה אחת, או פחתו שעה אחת-פסולין. כיצד, קרבן שמצותו להיות בן שנה-אם הוסיף על השנה שעה אחת, נפסל; אפילו היה בן שנה בשעת שחיטה, והוסיף על השנה בשעת זריקה-נפסל: עד שיהיה בן שנה, בשעת זריקה. וכן בכל הזבחים. טו. [יד] כל מקום שנאמר בתורה כבש או כשבה או כבשים, הרי אלו בני שנה. וכל מקום שנאמר איל או אילים, הם הזכרים בני שנתיים. ומאימתיי ייקרא איל, משייכנס בשנה שנייה אחד ושלושים יום; אבל ביום שלושים אינו כשר-לא לכבש ולא לאיל, והוא הנקרא פלגס. וכל מקום שנאמר בו עגל, הרי זה בן שנה; פר, בן שתיים. שעיר עיזים, בן שתיים; כל שנה שנייה, הוא נקרא שעיר. טז. [טו] כל קרבנות הציבור, זכרים. וכן חטאת של ציבור-מן העז או מן הבקר, ואין בהן מן הכבשים; וכל עולות הציבור-מן הכבשים ומן הבקר, ואין להן עולה מן העז. יז. כל חטאת יחיד-נקבה, ותיאכל לכוהנים; ואינה באה מן הבקר: חוץ משלוש חטאות-חטאת נשיא, שהיא עז ונאכלת; וחטאת כוהן משיח, שהוא פר ונשרפת-והוא פר הבא על כל המצוות; והשלישי-פר שמביא כוהן גדול ביום הכיפורים, והוא חטאת ונשרף. יח. [טז] כל חטאות של ציבור נאכלות-חוץ משעיר של יום הכיפורים, שחברו משתלח; וכן שעירי עבודה זרה, ופר העלם. ופר הבא על כל המצוות ופר העלם, נקראים פרים הנשרפין; ושעירי עבודה זרה, נקראים שעירים הנשרפים. הא למדת שחמש חטאות הן הנשרפות-שתיים ליחיד, ושלוש לציבור. יט. [יז] כל הקרבנות האלו, נקראים זבחים. וכל העולות והחטאות והאשמות ושני כבשי שלמים של עצרת, נקראים קודשי קודשים; אבל שלמים של יחיד ובכור ומעשר ופסח, נקראים קודשים קלים. כ. [יח] האברים ששורפין אותם על גבי המזבח מן החטאות הנאכלות, ומן האשמות, ומן השלמים-הם הנקראין אימורין; ואלו הן האימורין של שור או של עז-החלב שעל הקרב, ובכללו חלב שעל גבי הקיבה, ושתי הכליות בחלב שעליהן עם החלב אשר על הכסלים, ויותרת הכבד, ונוטל מן הכבד מעט עם היותרת. כא. ואם היה הקרבן ממין הכבשים-מוסיף על אלו האליה תמימה, עם החוליות מן השדרה עד מקום הכליות, שנאמר "לעומת העצה יסירנה" (ויקרא ג,ט). וכל האימורין, נשרפין על מזבח החיצון. כב. [יט] הייתה הבהמה מעוברת-אף על פי שכלו חודשיו של עובר, ואפילו נמצא חי-אינו מעלה חלבו עם חלב אימו, אלא חלב אימו בלבד; והרי העובר, כאחד מאבריה. </div></td></tr></table>

הרבי מליובאוויטש
מלך המשיח שליט"א

חת"ת, רמב"ם ::.

שלישי כ''ח אלול תש''ע

פורום ::.

תמונת היום ::.

חסיד פולין כותב לרבי מלך המשיח שליט"א במירון

חב"ד.FM מומלץ ::.

Lubavitch Network

רשת חב"ד ליובאוויטש