סמוך למיתתו שאם לא עכשיו אימתי:

פתח תחלה בשבחו של מקום ואחר כך פתח בצרכיהם של ישראל. ובשבח שפתח בו יש בו הזכרת זכות לישראל וכל זה דרך ריצוי הוא, כלומר כדאי הם אלו שתחול עליהם ברכה: יצא לקראתם כשבאו להתיצב בתחתית ההר כחתן היוצא להקביל פני כלה, שנאמר (שמות יט, יז) לקראת האלהים, למדנו שיצא כנגדם: שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה ולא רצו: להם: שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה, ולא רצו: לישראל מרבבת קדש - ועמו מקצת רבבות מלאכי קדש, ולא כולם ולא רובם, ולא כדרך בשר ודם שמראה כל כבוד עשרו ותפארתו ביום חופתו: שהיתה כתובה מאז לפניו באש שחורה על גב אש לבנה, נתן להם בלוחות כתב יד ימינו. דבר אחר אש דת כתרגומו, שנתנה להם מתוך האש:

גם חבה יתירה חבב את השבטים. כל אחד ואחד קרוי עם, שהרי בנימין לבדו היה עתיד להוולד כשאמר הקב"ה ליעקב (בראשית לה, יא) גוי וקהל גוים יהיה ממך: נפשות הצדיקים הגנוזות אתו, כענין שנאמר (שמואל א' כה, כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך: והם ראוים לכך, שהרי תכו עצמן לתוך תחתית ההר לרגלך בסיני. תכו לשון פועלו, הותווכו לתוך מרגלותיך: נשאו עליהם עול תורתך: המ"ם בו קרוב ליסוד, כמו (במדבר ז, פט) וישמע את הקול מדבר אליו, (יחזקאל ב, ב) ואשמע את קול מדבר אלי, כמו מתדבר אלי, אף זה מדברותיך מה שהיית מדבר להשמיעני לאמר להם. טיי"ש פורפרלידורי"ש בלע"ז [דיבורך]. ואונקלוס תרגם שהיו נוסעים על פי דבריך, והמ"ם בו שמוש משמשת לשון מן. דבר אחר אף חבב עמים אף בשעת חבתם של אומות העולם שהראית להם פנים שוחקות ומסרת את ישראל בידם: כל צדיקיהם וטוביהם דבקו בך ולא משו מאחריך ואתה שומרם: והם מתמצעים ומתכנסים לתחת צלך: מקבלים גזרותיך ודתותיך בשמחה. ואלה דבריהם:

אשר צוה לנו משה מורשה היא לקהלת יעקב, אחזנוה ולא נעזבנה:

הקב"ה: תמיד עול מלכותו עליהם: בכל התאסף ראשי חשבון אסיפתם: כמו (שמות ל, יב) כי תשא את ראש ראויין אלו שאברכם. דבר אחר בהתאסף בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם:

בעולם הזה: לעולם הבא, שלא יזכר לו מעשה בלהה: נמנין במנין שאר אחיו, דוגמא היא זו כענין שנאמר (בראשית לה, כב) וישכב את בלהה ויהיו בני יעקב שנים עשר, שלא יצא מן המנין:

סמך יהודה לראובן, מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם, שנאמר (איוב טו, יח - יט) אשר חכמים יגידו וגו' להם לבדם וגו' ולא עבר זר בתוכם. ועוד פירשו רבותינו, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמות יהודה מתגלגלים בארון מפני נדוי שקבל עליו, שנאמר (בראשית מד, לב) וחטאתי לאבי כל הימים, אמר משה מי גרם לראובן שיודה יהודה וכו': תפלת דוד ושלמה ואסא מפני הכושים, ויהושפט מפני העמונים, וחזקיה מפני סנחריב: לשלום מפני המלחמה: יריבו ריבו וינקמו נקמתו: על יהושפט התפלל על מלחמת רמות גלעד, (דה"ב יח, לא) ויזעק יהושפט וה' עזרו. דבר אחר שמע ה' קול יהודה כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה, ואף כשחלקו ארץ ישראל נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה שנאמר (יהושע יט, ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. ומפני מה לא ייחד לו ברכה בפני עצמו, שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים, כן כתוב באגדת תהלים: