לכבוד: המלך

לחיים רבי, לחיים.

זה עתה סיימנו ביחד 55 שנה תחת נשיאותו, וכרגע מתחילים אנו את שנת ה56. כולנו מאחלים לו ולכולנו, שהשנה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה, תהיה שנת גאולה וישועה; שנה שכל מה שאנחנו - החסידים - נעשה, הכל יהיה לנחת רוח אליו. ועוד והוא העיקר, שאנחנו לא נהיה אלו שנפריע לו להתגלות ולגאול. נ"ו, רבי, הגיע הזמן ל"הן גאלתי אתכם", לא כך?

רגע, סליחה, מה אמרתי לפני כן? שאנחנו לא נהיה אלו שנפריע לו להתגלות? ומי עכשיו מפריע לו להתגלות? זכורני שבאחת משיחותיו הקדושות, אמר שלא יכול להיות רגע אחד שבו רבי לא שולט, מחליט ומסכים על מצבו. זה היה בקשר לרבותינו-נשיאנו שהרבי ממלא את תפקידם כעת - כ"ק אדמו"ר הזקן וכ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע - בעל ההילולא היום; כ"ק אמר אז, שזה שהם נכנסו למאסר, זה לא נעשה חלילה נגד רצונם, אלא הם הסכימו והחליטו שכה יהיה מצבם; מצד הדין של "הוא פסק על עצמו" שהביא בקונטרס האחרון שחילק לע"ע - פורים קטן ה'תשנ"ב, הרי שכ"ק כרגע מביע את הסכמתו על המעמד ומצב שנמצאים בו כעת.

מצד שני, רבי, קשה לי מאד לומר כך, שכן כ"ק הוא זה שהרעיש עולמות מרגע שנכנס למלא את מקומו של בעל ההילולא ואף לפני כן בנוגע לגאולה. אביא לכך דוגמא אחת מיני רבים. שמעתי לפני כמה שנים סיפור: לפני שנים מספר הגיע בחור מבית חב"די לבית כנסת אחד בניו יורק בשבת כשליח של כ"ק ל"הקהלת קהילות". כנראה שזו הייתה השבת הראשונה שבחור חב"די מגיע לשם על מנת לחזור את תורתו שם, שכן איך שהוא פצה את פיו, ניגש אליו זקן אחד וביקש ממנו במלוא החריפות לעזוב את בית הכנסת. הבחור כנראה ידע היטב את מלאכתו (הוא הרי שליח של כ"ק, לא?...), והתעקש על שלו - הוא רוצה למלא אחר פקודת כ"ק שליט"א, לחזור שיחה מענייני דיומא. אך גם הזקן התעקש. לבסוף החליט הבחור לשאול את פי הזקן מה כל כך מונע ממנו לשמוע שיחה על פרשת השבוע. וכך סיפר לו הזקן: כשהסתלק כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע, הלה היה במרירות נוראה. הוא הרי ידע כמה פעל כ"ק אדמו"ר בעולם, כמה רבבות יהודים החזיר לכור מחצבתם וכו' וכו', ולפתע הוא הסתלק... האם תנועת חב"ד העולמית הגיעה לקיצה? שנה לאחר מכן, התפרסמה ידיעה בעיתונות, שחדב"נ - הרמ"ש (כ"ק אדמו"ר שליט"א) עומד ליטול על עצמו את שרביט הנשיאות ביום ההילולא הראשון של כ"ק אדמו"ר. בשמחה רבה החל לספור הזקן את הימים עד ליו"ד שבט, וביום הגדול והקדוש, נדחק בין מאות החסידים שהתכוננו לקראת הרגע הגדול - קבלת נשיאותו בגילוי. כשהתחיל כ"ק לבאר את האות הראשונה במאמר "באתי לגני", המאמר שכ"ק אדמו"ר נ"ע הוציא לקראת יו"ד שבט השי"ת, והתחיל להסביר מהי עבודתנו בעולם - שהיא להוריד את השכינה למטה בארץ, רעדה אחזתהו. חיש מהר פילס הוא מקום לעצמו עד שיצא החוצה, והוא לא הסתפק בזאת, עד שטרק את הדלת. וכך סיים הוא את סיפורו: כבר מהמאמר הראשון שהוא אמר, ידעתי לאן הוא חותר. הוא רוצה להביא את הגאולה. ואכן צדקתי; זה התחיל בתחילה "רק" ב'מרכז לענייני חינוך' שעמד בראשו - שזה חינוך הילדים, 'מחנה ישראל' - פעילות עם המבוגרים, המשיך ב'מסיבות שבת', דרך 'מבצע תפילין' וכל 'עשרת המבצעים', והנה, אוטוטו מגיע כבר 'מבצע משיח'. לזאת לא אוכל להסכים. את סיום הסיפור - אם בסוף הבחור חזר את השיחה - איני יודע, וגם אין זה נוגע לענייננו כעת, אך הנקודה די ברורה; מיו"ד שבט ה'תשי"א ואילך, התחיל כ"ק בגילוי את פעולות המשיח.

אם כבר התייחסנו ליום קבלת נשיאותו בגילוי, ארשה לעצמי לחדד נקודה מאד מסוימת בנושא זה (עלי להדגיש כאן, כי מפאת גילי המופלג, כמעט ואיני זוכר דבר מהתוועדות זו, ועל כן אין לי ברירה אלא להסתמך על יומנים מאותה תקופה...).

במהלך ההתוועדות של יו"ד שבט ה'תשי"א, כלל לא היה ברור אם בסופו של דבר כ"ק "ייכנע" ללחצים שהפעילו עליו במשך שנת ההסתלקות. כל השנה דחה בתוקף הכי גדול את כל בקשות גדולי החסידים עם "כתבי ההתקשרות" ששלחו אליו, באומרו שאינו מתאים לתפקיד זה כלל וכלל. תוך כדי, קפץ על אחד השולחנות חסיד ישיש וביקש ממנו בתחנונים ליאות לקבל את הנשיאות על ידי זה שיאמר חסידות. גם הוא לא זכה למענה מיידי. אך סמוך לשעה אחת עשרה התחיל פיו הקדוש לומר דא"ח. הישיש קפץ משמחה ובירך "שהחיינו" בשם ומלכות, בהכריזו קבל עם ועדה, כי זכינו והקב"ה ריחם עלינו ושלח לנו את כ"ק אדמו"ר שליט"א להנהיגנו.

לחסידים אלו לא היה חסר חסידות חדשה; מצד זה שכ"ק כן אמר חסידות - אין ספק שהעולם היה חייב לקבל זאת, אך החסידים עצמם - לא זה מה שהם דרשו. יש הרי מספיק חסידות מרבותינו-נשיאנו שקדמו לכ"ק. גם אם חסידים אלו היו מתחילים ללמוד את תורות רבותינו נשיאנו מרגע שנולדו עד היום בו הנשמה צריכה לתת דין וחשבון לפני בורא עולם - לא היו מספיקים חלקיק מכל אוצרות החסידות שהשאירו לנו כל נשיאי חב"ד עד הדור השישי;

הם יכלו גם להסביר את כל ההסברים היפים שמובאים בשיחותיו הקדושות שכ"ק אדמו"ר נ"ע ממשיך להנהיגם, שהוא נשיא הדור, ובמילא המשיח שבדור, שלא שייך בו עניין הסתלקות, כפי שהסביר במהלך משפט הספרים, בט"ו תמוז ה'תשמ"ה;

ה-נ-ה-ג-ה. זה מה שהם דרשו. הם רצו לדעת כיצד לפנות - על ימין או על שמאל. בכל הנושאים האלו - מה שעומד בדיון אצל כל חסיד ויהודי באשר הוא, רק רבי-נשיא יכול להכריע. רק כ"ק היה מסוגל - בתור אחד שמקבל את ההנהגה-נשיאות לקחת את מלוא האחריות על כל מה שקורה בעדת החסידים והיהודים בפרט, ובכלל - בכל העולם, ואת זה הם קיבלו בדמותו של כ"ק שליט"א.

כרגע אנו נמצאים בתחילת שנת החמשים ושש לנשיאותו-מלכותו, לאורך ימים ושנים טובות. אנו נמצאים במצב של חושך כפול ומכופל שכמותו לא ידע העולם-הזה מרגע בריאתו עד היום הזה. כשחלפה שנה - וזה היה הרבה זמן - מאז הסתלקות כ"ק אדמו"ר נ"ע, ניאות כ"ק לקבל את ההנהגה כעבור זמן זה. בכ"ז אדר א', כשקרה האירוע הלא-כל-כך משמח - כנ"ל, בהחלטה שלו - נתקפנו, עדת החסידים בפאניקה גדולה עד מאד. לא ידענו מה, למה, איך. אך במשך תקופה אפורה זו זכינו לגילויים רבים בדוגמת יציאה אל הקהל בממוצע פעם ליום, התקדמות במסרים לקראת הגאולה כעידוד שירת ה"יחי", הסכמה לפרסום בכל העולם את נושא זהותו של מלך המשיח כהלויין בחנוכה ויו"ד שבט ה'תשנ"ג וכו' וכו'; אך לתקופה של יותר מעשר שנים שבו לא רואים את מלכנו בגילוי, למרות כל הגילויים שרואים כאן בעולם את ההנהגה בהיקף חסר תקדים שכזה, את המופתים שמלווים כל יהודי ויהודי שאכן מודעים לזה שיש רבי הפועל בעולם ובזכותו החלימו / הצליחו בעיסקה / ניצלו בנס מתאונה כלשהי וכל הדברים שכ"ק דואג להראות בעולם את נוכחותו; חסרה לכולם דמותו שתופסת כותרות ראשיים בעיתונים ראשיים, קריאתו לבטל את תוכניות הזדון של ממשלת השמד בארץ הקודש וכל העניינים העומדים ברומו של עולם. אנו רוצים, מבקשים ודורשים את נוכחותו המלאה באופן של "והיו עיניך רואות את מוריך" עוד ברגע זה ללא מניעות ועיכובים.

ידוע מה שמבואר בחסידות על התקיעה בשופר, שזה על דרך בן המלך שאבד בעיירה מרוחקת מעיר המלך; את שפת המדינה - שכח, את מנהגי המלוכה - מאן דכר שמיה, אך כשהגיע המלך אל העיירה המרוחקת הזו, ועבר ליד בנו, צעק הבן בקול פשוט "אבא"!; זיהה האב-המלך את בנו וקיבל אותו בזרועות פתוחות לתוך ארמונו. רבי, בקול הכי פשוט שלנו אנו צועקים אליו: אבא! רחם נא!

"ודאי יחוס עם עני ואביון, ודאי ירחם".

את המאמר הראשון שאמר כ"ק - סיים במילים "ונזכה זעהן זיך מיט'ן רבי'ן דא למטה אין א גוף ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו".

בימות המשיח, כידוע, ידברו כולם בלשון הקודש, ועל כן זכינו במשך יותר משתים עשרה שנה לתרגם את זה ללשון הקודש, ל"קול פשוט" -

* * *

כשעלה ברעיונו של כותב שורות אלו לפרסם את המכתב, קיבל מענה מכ"ק אד"ש באמצעות האג"ק לכ"ק אד"ש מה"מ חלק י"א מכתבים ג'תרטו-ז:

ג'תרטו: בקשר עם ימי הגאולה די"ב וי"ג תמוז הבע"ל, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ נשיא ישראל, גאולתינו ופדות נפשינו, הנני מציע אשר נוסף על ההתועדות בימים אלו, שבודאי יערכו בממדים הכי גדולים . . וביחוד אשר כל אחד ואחת מאנ"ש והתמימים הנמצאים במקום יעלו על הגליון - אף שכותבים בלי נדר - את התנדבותו לתכלית האמורה לעיל, הן בנשמתו תורתו, הן בגופו והן בממונו, וישלחו לכאן גליון הרשימה ונדבת לבם וידם, ותקרא בעת רצון על הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר, וכבר מלתי אמורה כמה פעמים שאין זה ענין רוחני בלבד אלא גם גשמי, נוסף על שבכלל הגשמיות והרוחניות יחד יהלכו ובפרט בגוי אחד בארץ.

                  בברכת חג הגאולה ובשו"ט בכל הנ"ל.

נ.ב.

   מוסג"פ המשך רשימת המאסר שהו"ל בקשר עם ימי חג הגאולה, והצעתי שבאסיפה הנ"ל יקראו את ההוספה שבסופה ובהטעמה מיוחדת.

ג'תרטז: ...עדי ירחם הוי' את שארית עמו ויקויים היעוד, שכל המאמינים בתורה ובמשה רבנו מחכים עליו,

שיעמוד איש הוגה בתורה ועוסק במצות, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, והוא יקבץ נדחי ישראל ויוציאנו מגלותנו - בגאולה האמתית והשלימה.

לאחרי סיום כתיבת מכתב זה, התקבל מענה בחלק הנ"ל, מכתב ג'תקסה:

...וכבר ידוע הרמז בתרגום הכתוב ובני ישראל יוצאים ביד רמה [=פרשתנו - בשלח. ב.מ.], אשר בעיקר צ"ל זה בעניני פנימיות התורה זוהי תורת החסידות, דיוצאים "בריש גלי" ברי"ש ר"ת רשב"י.

* * *

לשלימות הענין, נוסיף בזה קישור למה שכתב בזמנו הת' ברוך משה ע"ה מקמל "עשרת השבט'ים".