בליובאוויטש מחפשים אמת!

מוגש לרגל שבת מברכים חודש תמוז.

מרגלא בפומיה של המשפיע הרה”ח ר’ מענדל פוטרפס: מהו ‘מתנגד’ - מי שמאמין בהקב”ה רק משום שכך כתוב ברמב”ם והראב”ד אינו משיג עליו כלל. ואותו ‘מתנגד’ לא מבין בכלל מה הבעייתיות שבדבר, והוא ממשיך ומוסיף בהתלהבות: ויש לי עוד ראיה והוכחה שאכן יש אלוקים, ושאכן התורה היא אמת, ויש לי על כך עוד ראיה ועוד הוכחה ועוד סימן...

יש לך דברים, שאם מעמידים אותם לויכוח ולשקלא וטריא, כך שיש מקום לומר כך או אחרת ויש צדדים לכאן ולכאן - הרי גם אם ההוכחות והראיות יהיו אכן מוחצות ומשכנעות והפלפולים אכן נכונים ואמיתיים, אך עצם העובדה שהדבר יכול להיות נושא לדיון עם צדדים לכאן ולכאן היא היא המפלה הגדולה ביותר. ישנם דברים שאין שום מקום ואסור להתווכח עליהם והויכוח הוא רק מיותר ואף מזיק.

אם מקיימים דיון אובייקטיבי ומנסים להוכיח את מציאותו של אלוקים ואת אמיתותה של התורה תורת אמת - הרי גם אם יובאו ראיות חותכות והוכחות ניצחות, די בעצם העובדה שנושא זה עולה לדיון והוא כאילו ‘פתוח’ ונתון לוויכוחים כדי להוכיח כי נכשלת בו.

שכן אפילו אם תוכיח זאת וכולם אכן ישתכנעו ויקבלו, הרי התוקף של הענין יהיה רק תוקף של הוכחות שכליות או רגשיות. רק באותה מידה שהשכל שלך והרגש שלך יכול להגיע. שזהו, כמובן, קשר מוגבל, מצומצם וניתן לשבירה ולערעור בקלות יחסית.

אצל יהודי, נושא זה לא עולה לדיון ואינו עומד למבחן. זוהי המציאות. נקודה. למה? - כי ככה זה! לא בגלל השכל, לא בגלל הרגש ואפילו לא בגלל ההוכחה מדברי הרמב”ם והראב”ד. יהודי מאמין בגלל שהוא יהודי והדברים אצלו בפשיטות בלי שום נתינת מקום לאיזו שהיא סברא שלא בכיוון זה. רק כאשר זהו היסוד וזהו הבסיס האיתן - אפשר לפעמים גם להיכנס להסברים וביאורים, כשיש צורך בהם.

כחסידי חב”ד, אם יבוא מישהו ויתחיל להתווכח עמנו האם דרכה של תנועת ליובאוויטש היא הדרך האמיתית, והאם אכן כל מילה שיוצאת מפיו של הרבי היא קודש-קדשים, ויביא הוכחות לכאן ולכאן - הרי גם אם נוכיח, נסביר ונשכנע שזוהי הדרך האמיתית, ושדברי הרבי הנם קודש קדשים, יש סיכוי רב שהעניין לא יחזיק מעמד זמן רב. שכן כל הבניין בנוי על הוכחות והסברים שכליים. ושכל בכלל, מטבעו, עקרונית, הוא נכון תמיד רק “בעירבון מוגבל”, כל זמן שלא הוכח אחרת, אפשר תמיד לנסות לפגוע בו, שכן תמיד ניתן לנסות להטות את השכל לפי נתונים נוספים וגם חדשים שאולי נוספו במשך הזמן.

אצלנו ברור ופשוט, ולא מוכנים כלל להעלות זאת לדיון ולויכוח, שליובאוויטש היא היא הדרך האמיתית, וכל מילה שיוצאת מפיו של הרבי היא קודש-קדשים, ואין שום מקום לדיון ולשקלא-וטריא בזה. דווקא על יסוד מוצק זה, אפשר, לפעמים, כשצריך, לצורך הפצת המעיינות וכדומה, גם להסביר ולשכנע כדי לפעול גם על הזולת שאינו אוחז בדרגא זו ויש לו עדיין ספקות וקושיות. אבל לעולם אין אצלנו שום נתינת מקום לאיזו שהיא “הווה אמינא” שמא פן ואולי יש מקום לומר אחרת ח”ו.

וככה ממש הוא בנוגע למצבנו עתה: עצם העלאת נושא משיח לדיון - האם הרבי כן משיח או ח”ו וכו’. האם הרבי אכן חי וקיים או ח”ו וכו’. האם אכן צריך לפעול בנושא משיח בכל ה”שטורעם”. מי אומר שצריך לפרסם את זהותו של משיח וכו’ וכו’ - הוא “ראשית הירידה”, כיוון שאז יש סברות, דיונים, שקלא-וטריא, רוב ומיעוט ואפשר לומר כך או כך.

בליובאוויטש לא חיפשו רק סברות והסברים - גם אם הם נכונים ומתאימים. בליובאוויטש גם לא חיפשו דווקא מי שיודע להלהיב את הלבבות ולגרום להתרגשות והתפעלות. בליובאוויטש חיפשו ומחפשים אמת. אמת מוחלטת. אמת, שכאשר מגיעים אליה, יודעים ומכירים שאין מקום לשום דיון נוסף ולשום שקלא-וטריא. וכפתגמו הידוע של הרב הגה”ח ר’ יעקב-מרדכי מפאלטאווא (שצוטט פעמים רבות ע”י הרבי שליט”א): “אזוי, אזוי איז דער ענין” [= כך, כך הוא העניין].

וגם אם נמצאים בעת ניסיון, כאשר האמת האלוקית לא נראית ולא מורגשת ח”ו - יודעים ובטוחים בביטחון מלא ומוחלט כי אכן כך ממש הם הדברים. והעובדה שה”פערד” חושב על ה”האבער” [= הסוס חושב על השבולת-שועל שיתנו לו לאכול] וה”בעל-עגלה” חושב על הכסף שיקבל - אינם משנים כלל וכלל את העובדה הפשוטה, שהיא היא המטרה האמיתית של ה”נסיעה”.

וכשיודעים שאכן הדברים הם ממש כך, נוהגים, כפי שנכתב גם בשבוע שעבר, כפי שמורה לנו הרבי שליט”א מלך המשיח (בשבת פרשת האזינו תשמ”ו): ש”אין א ווילדע זמן” [= בזמן “פרוע”] צריכים לדבר “ווילדע זאכן”, ולהכריז בכל תוקף אודות נשיא דורנו “אין אנו מניחים אותו”!

וכפי שמדגיש הרבי במפורש (לקוטי שיחות כרך י”ט עמוד 346, ובארוכה בשיחת שבת פרשת האזינו תשכ”ז) שלישראל יש בפירוש כח למחות כביכול בענין זה - חייו הנצחיים של נשיא הדור - ועד שהקב”ה אומר “נצחוני בני נצחוני”!

שלכן, כאשר מגיע היום שהרבי מלך המשיח שליט”א קבע את שמו ועניינו “יום הגאולה” ג’ תמוז - אין לנו אלא להתייצב בכל תוקף עוז ולהכריז גלוי לעין כל אודות נשיא דורנו “אין אנו מניחים אותו”! איננו רוצים ואיננו יכולים בשום אופן שיהיה להסכים עם איזו שהיא הנהגה שתתאר יום זה כ”יום הילולא” ח”ו וח”ו!

ודווקא באופן כזה - בפשטות ובפשיטות, “ניט אריינלאזן זיך” (מבלי להיכנס) בשום ויכוח ובשום שקלא-וטריא - ‘לוקחים’ את העניין כמות-שהוא לאמיתתו.

והעיקר שהנהגה זו מביאה לגילוי האמיתי והמוחלט, עם כל אמיתתו של “אמת ה’ לעולם”, בארץ הלזו הגשמית. שאכן תהיה הראיה והשמיעה והידיעה גם בפשטות ובפשיטות. כאשר כל יושבי תבל יראו, ידעו ויכירו בפשטות ובפשיטות ויכריזו יחדיו כולם כאחד כי אכן - 

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!