הרב חיים לוי יצחק גינזבורג
קבלת פני משיח בתהלוכות ל"ג בעומר
י''ד אייר ס''ו
על כל אחד ואחת מאיתנו לפעול ולהפעיל ולעשות הכל שישתתפו ילדים רבים ככל האפשר בתהלוכות הילדים של ל"ג בעומר לכבוד רבי שמעון בר יוחאי . . . ויבקשו ויתבעו ויכריזו גם הם: "אנו רוצים משיח עכשיו!", "עד מתי?!" וכמובן את הכרזת הקודש "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".
נפתח בסיפור: פעם בא יהודי אל הרבי מלך המשיח שליט"א, לבקש ברכה להיפקד בילדים, אחרי שהתייאש מכל האפשרויות בדרך הטבע. אותו יהודי היה 'מתנגד' מלידתו, ורק בקושי רב, אחרי שכלו כל הקיצין, החליט לבוא אל הרבי ולבקש את ברכתו.
הרבי הורה לו לתלות בביתו תמונה של צדיק, והבטיח שבעזרת השם יוולדו לו ילדים. שמח וטוב לב יצא היהודי מ"בית רבינו שבבבל", אף כי עדיין קינן בליבו הספק אם להאמין ולסמוך או שלא להשתקע בתקוות שאולי לא יתממשו.
לתקופת השנה הגיע שוב אותו יהודי ל-770 וכולו מלא טענות וטרוניות שהביע אותם ללא הרף באזני החסידים וכל מי שהיה מוכן לשמוע: הברכה אינה מתקיימת, אין שום תזוזה ושום התקדמות!
נטפל אליו אחד החסידים, ושאל: הרבי אמר לך לעשות משהו - לתלות תמונה של צדיק - האם קיימת זאת?
- בודאי, השיב היהודי, תליתי בבית תמונה גדולה של 'החפץ חיים'...
- כעת אני מבין, אמר החסיד, צריך לומר לך במפורש מה לעשות, להורות לך ממש באצבע ולהכניס לך לתוך הפה? אלץ דארף מען דווקא זאגן מיט'ן גראב'ן פינגער?! כשהרבי אומר לך לשים תמונה של צדיק - ברור שעליך לשים תמונה של הרבי, וזה מה שיעזור ויפעל!
היהודי לא ידע אם לקבל זאת אם לאו, אבל מחוסר ברירה ניסה "גם" עצה זו. ואכן, מיותר לציין שלתקופת השנה הוא שב מאושר ל-770 ובישר כי נתקיימה בו ברכת הרבי, וזוגתו ילדה בן, לאורך ימים ושנים טובות...
אלץ דארף מען דווקא זאגן מיט'ן גראב'ן פינגער"?!
הרבי הורה לו לתלות בביתו תמונה של צדיק, והבטיח שבעזרת השם יוולדו לו ילדים. שמח וטוב לב יצא היהודי מ"בית רבינו שבבבל", אף כי עדיין קינן בליבו הספק אם להאמין ולסמוך או שלא להשתקע בתקוות שאולי לא יתממשו.
לתקופת השנה הגיע שוב אותו יהודי ל-770 וכולו מלא טענות וטרוניות שהביע אותם ללא הרף באזני החסידים וכל מי שהיה מוכן לשמוע: הברכה אינה מתקיימת, אין שום תזוזה ושום התקדמות!
נטפל אליו אחד החסידים, ושאל: הרבי אמר לך לעשות משהו - לתלות תמונה של צדיק - האם קיימת זאת?
- בודאי, השיב היהודי, תליתי בבית תמונה גדולה של 'החפץ חיים'...
- כעת אני מבין, אמר החסיד, צריך לומר לך במפורש מה לעשות, להורות לך ממש באצבע ולהכניס לך לתוך הפה? אלץ דארף מען דווקא זאגן מיט'ן גראב'ן פינגער?! כשהרבי אומר לך לשים תמונה של צדיק - ברור שעליך לשים תמונה של הרבי, וזה מה שיעזור ויפעל!
היהודי לא ידע אם לקבל זאת אם לאו, אבל מחוסר ברירה ניסה "גם" עצה זו. ואכן, מיותר לציין שלתקופת השנה הוא שב מאושר ל-770 ובישר כי נתקיימה בו ברכת הרבי, וזוגתו ילדה בן, לאורך ימים ושנים טובות...
אלץ דארף מען דווקא זאגן מיט'ן גראב'ן פינגער"?!
בראשי דברים משביעי של פסח תשכ"ה , בתשובה לשאלה מדוע קפץ נחשון בן עמינדב לים ראשון ולא משה רבינו, עונה הרבי: "משה רבינו הי' ממוצע המחבר, וכמו שכתוב "אנכי עומד בין ה' וביניכם גו' להגיד לכם את דבר ה'", וממילא מסר לבני ישראל רק מה שנצטווה מפי הגבורה: "דבר גו' ויסעו". ומכיוון שלא נצטווה לקפוץ – לא קפץ. ובא נחשון ומסר נפשו כו'".
כלומר, כשדרושה מסירות נפש, לא זהו העניין והסדר שמשה רבינו יעשה זאת בעצמו. עניינו של משה רבינו הוא למסור את ציווי ה' לישראל, והדרישה היא שדווקא האנשים הפשוטים "יקפצו לים" בהתלהבות, בלי שום שאלות וקושיות, ואדרבה, הם ייזמו ויבקשו וידרשו כביכול מלמעלה – על דרך השיחות הרבות של הרבי שליט"א אודות הצעקה "למה ניגרע?!" שדווקא היא פעלה את העניין של פסח שני - ובכך יפעלו את מה שצריך לפעול. ואילו כאשר מנסים לשאול ולפקפק ולבקש מהרבי שהוא יעשה את מה שאנו צריכים לעשות, עלולים להפסיד ולדחות את העניין ח"ו למשך זמן.
כשאנו צריכים ללכת אחרי הרבי, ולבקש מהרבי את התגלותו, ורואים לכך עידוד מהרבי, אין להתחמק מהתפקיד המוטל עלינו ולצפות שהרבי עצמו יאמר לנו הכל "מיט'ן גראבן פינגער" ויעשה זאת בשבילנו. זהו התפקיד שהוטל עלינו דווקא, ואנו, התחתונים מצד עצמם, צריכים לעשותו ולא לשאול ולהטיל ספקות שוב ושוב.
לפעמים ישנו מצב כאילו "סוגרים את הדלת" מלמעלה ולא נותנים "להיכנס" - לא רק שמוצאים מניעות ועיכובים על כל צעד ושעל, אלא אף מתעוררים כל מיני שאלות וספקות על עצם העניין, האם בכלל הולך הוא בדרך הנכונה, והאם אין כל הצער ועוגמת נפש הלזו מיותרים. אשר צער וספק זה הוא גדול וקשה הרבה יותר מעוגמת הנפש שבאה מבחוץ, והוא עלול להרפות את ידיו הרבה יותר מכל הקשיים וההפרעות. מוכן הוא לסבול הכל ואף למסור את הנפש עבור רצון ה', אבל אולי בכלל אינני הולך בדרך הנכונה, אולי בכלל אין זה רצון ה'.
וכל זה אינו בגלל שהדבר אינו רצוי, אלא אדרבה, משום שהדבר הוא נעלה ביותר, ודרושה עבודה ויגיעה עצומה ופנימית יותר כדי לקבלו.
וכפי שכותב הרבי הריי"צ ב"לקוטי דיבורים" (בלה"ק. כרך ב' עמוד 359): "חב"ד תובעת פנימיות, וכדי להגיע לפנימיות זקוקים לעבודה ויגיעה, והדבר צריך לעורר באדם שהרצון יהי' אמיתי.
"בזמנים שעברו לא היו מרשים, גם לא לאברכים, להיכנס להתוועדות חסידותית. כעבור שנים החלו להרשות להם להיכנס, אך על הרוצים להיכנס – לרצות באמת. וכדי לרצות באמת צריכים לסגור את הדלת. והטבע הוא שכאשר לא מרשים להיכנס – ישנו אז רצון להיכנס, ואילו אם הדלת פתוחה וכל הרוצה יכול להיכנס – הכניסה איננה כניסה פנימית". עד כאן לשון קדשו.
כלומר, דווקא כשמדובר על עניינים נעלים ביותר, מערימים קשיים מלמעלה, ואף מאפשרים תהיות וספקות אולי בכלל אינני הולך בדרך הנכונה. וככל שהעניין נעלה יותר, כך גדולים יותר הקשיים ואף התהיות והספקות שמבפנים. אך זאת לא כדי להרפות ידיים ח"ו, אלא להיפך – כאילו "סוגרים את הדלת", כדי שיתעורר הרצון האמיתי והפנימי "להיכנס פנימה" בכל זאת. כדי שהאדם יאמץ את כל כוחותיו, יעמול ויתייגע בכל כוחו לדעת ולהגיע אל האמת, וישפוך את נפשו בתפילה לה' שינחה אותו בדרך האמת, לעשות מה שבאמת רוצים ממנו. ואז, דווקא על ידי הקשיים שמבחוץ, ועוד יותר על ידי ההתלבטויות והספקות שמבפנים, הוא "יגיע" לעניינים כאלו שאותם "לוקחים" רק על ידי מסירות נפש, וכאשר בעזרת ה' אכן יגיע אל האמת, ייקבע הדבר בנפשו באמת ובפנימיות לנצח.
זו הסיבה לכך שהיו וישנם עד לרגע כתיבת הדברים מניעות ועיכובים כה גדולים בעניין הכי נעלה, התגלות מלכותו של המלך המשיח, ולא רק מבחוץ אלא גם מבפנים מתעוררות שאלות וספקות אולי לא זה מה שהרבי רוצה, ואולי ח"ו זה פוגע באחדות, ואפשר שהיו כמה רמזים וביטויים שאולי צריך להסיק מהם אחרת, ואולי ישנם חסידים גדולים שלא "אוחזים" בזה וכו' וכו'.
כל זה לא הי' אלא אך ורק בכדי לעורר בנו יותר ויותר את העמל והיגיעה והחיפוש במסירה ונתינה ועד מסירות נפש מה באמת הרבי שליט"א רוצה מאתנו, כדי שיתעורר הרצון האמיתי והפנימי "להיכנס פנימה" בכל זאת.
ובפרט בנוגע למלכותו של הקב"ה שמתגלה על ידי מלכותו של המלך המשיח, שהיא "מלוכה" דווקא - לא די ב"ממשלה" שבאה מלמעלה, אלא צריכה להיות דווקא מלוכה, "ומלכותו ברצון קיבלו עליהם", על ידי קבלת מלכותו על ידי העם, מלמטה למעלה.
וכדי "להגיע" לכך אי אפשר להסתפק בהנהגה רגילה, ובהליכה על "גשר של ברזל", אלא, כפי שהי' המשפיע הרה"ח וכו' ר' מענדל פוטרפס חוזר תמיד על מאמר רז"ל "אשה כשרה עושה רצון בעלה". ור' מענדל הי' מדגיש ומטעים – לא רק למלא את ההוראות המפורשות, אלא גם ובמיוחד לעשות את מה שמבינים שהרבי רוצה, גם אם הדבר צריך לבוא מלמטה ולכן אין הרבי אומר זאת במפורש.
וסוף סוף ברור הדבר שאבינו מלכנו לא יניח לבנו המחפש אותו באמת ורוצה אך ורק למלא את רצונו, לתעות ולתהות ("בלאנדז'ען" בלע"ז) מהי אכן הדרך הנכונה. בסופו של דבר וודאי ייתנו לו לראות ולהבין את דרך ה', מה באמת רוצים ממנו. ואז, תיכף ומיד ממש, בעזרת ה' אכן נגיע כולנו אל האמת, וייקבע הדבר בנפשנו באמת ובפנימיות לעד ולנצח נצחים. כך נקבל את פני משיח צדקנו בשמחה ובפנימיות.
ומכיוון שההוראה הכללית של הרבי שליט"א הייתה והינה (בש"פ חיי שרה תשנ"ב ועוד) שעתה צריך הכל, הכל ממש, להיות מלא וחדור בענייני משיח וגאולה. עבודת השליחות שחוץ מזה, אומר הרבי, נסתיימה ונשלמה, והדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות עתה היא קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש - הרי ברור ופשוט שגם התהלוכות של ל"ג בעומר בשנת ה'תשס"ג (כמו בשנים שקדמו לה) צריכות להיות כולן, כמו כל שאר הפעולות שאנו עושים בכל עת, מלאות וחדורות ב"קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש", הן בשלטים, הן בדגלים ובדגלונים, הן בספרונים ובכובעים.
ושוב, כמובן ופשוט, על כל אחד ואחת מאתנו לפעול ולהפעיל ולעשות הכל שישתתפו ילדים רבים ככל האפשר בתהלוכות הילדים של ל"ג בעומר לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, בסיסמת "יחד כל ילדי ישראל", להביא לכך שהתהלוכות יתקיימו בכל מקום ומקום וישתתפו בהם יותר ויותר ילדי ישראל שיקבלו את המסר ויבקשו ויתבעו ויכריזו גם הם: "אנו רוצים משיח עכשיו!" "עד מתי?!" "יחי אדוננו"!
ועצם ההחלטה על כך, הקשורה כנ"ל במעשה בפועל – שלטים, דגלונים, ספרונים, כובעים וכו' – תביא לכך שבראש התהלוכה יעמוד המלך המשיח עצמו, ועוד הרבה לפני התהלוכות נמצא את עצמנו תיכף ומיד ממש בבית המקדש השלישי, ומלכנו משיחנו בראשנו.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
כלומר, כשדרושה מסירות נפש, לא זהו העניין והסדר שמשה רבינו יעשה זאת בעצמו. עניינו של משה רבינו הוא למסור את ציווי ה' לישראל, והדרישה היא שדווקא האנשים הפשוטים "יקפצו לים" בהתלהבות, בלי שום שאלות וקושיות, ואדרבה, הם ייזמו ויבקשו וידרשו כביכול מלמעלה – על דרך השיחות הרבות של הרבי שליט"א אודות הצעקה "למה ניגרע?!" שדווקא היא פעלה את העניין של פסח שני - ובכך יפעלו את מה שצריך לפעול. ואילו כאשר מנסים לשאול ולפקפק ולבקש מהרבי שהוא יעשה את מה שאנו צריכים לעשות, עלולים להפסיד ולדחות את העניין ח"ו למשך זמן.
כשאנו צריכים ללכת אחרי הרבי, ולבקש מהרבי את התגלותו, ורואים לכך עידוד מהרבי, אין להתחמק מהתפקיד המוטל עלינו ולצפות שהרבי עצמו יאמר לנו הכל "מיט'ן גראבן פינגער" ויעשה זאת בשבילנו. זהו התפקיד שהוטל עלינו דווקא, ואנו, התחתונים מצד עצמם, צריכים לעשותו ולא לשאול ולהטיל ספקות שוב ושוב.
לפעמים ישנו מצב כאילו "סוגרים את הדלת" מלמעלה ולא נותנים "להיכנס" - לא רק שמוצאים מניעות ועיכובים על כל צעד ושעל, אלא אף מתעוררים כל מיני שאלות וספקות על עצם העניין, האם בכלל הולך הוא בדרך הנכונה, והאם אין כל הצער ועוגמת נפש הלזו מיותרים. אשר צער וספק זה הוא גדול וקשה הרבה יותר מעוגמת הנפש שבאה מבחוץ, והוא עלול להרפות את ידיו הרבה יותר מכל הקשיים וההפרעות. מוכן הוא לסבול הכל ואף למסור את הנפש עבור רצון ה', אבל אולי בכלל אינני הולך בדרך הנכונה, אולי בכלל אין זה רצון ה'.
וכל זה אינו בגלל שהדבר אינו רצוי, אלא אדרבה, משום שהדבר הוא נעלה ביותר, ודרושה עבודה ויגיעה עצומה ופנימית יותר כדי לקבלו.
וכפי שכותב הרבי הריי"צ ב"לקוטי דיבורים" (בלה"ק. כרך ב' עמוד 359): "חב"ד תובעת פנימיות, וכדי להגיע לפנימיות זקוקים לעבודה ויגיעה, והדבר צריך לעורר באדם שהרצון יהי' אמיתי.
"בזמנים שעברו לא היו מרשים, גם לא לאברכים, להיכנס להתוועדות חסידותית. כעבור שנים החלו להרשות להם להיכנס, אך על הרוצים להיכנס – לרצות באמת. וכדי לרצות באמת צריכים לסגור את הדלת. והטבע הוא שכאשר לא מרשים להיכנס – ישנו אז רצון להיכנס, ואילו אם הדלת פתוחה וכל הרוצה יכול להיכנס – הכניסה איננה כניסה פנימית". עד כאן לשון קדשו.
כלומר, דווקא כשמדובר על עניינים נעלים ביותר, מערימים קשיים מלמעלה, ואף מאפשרים תהיות וספקות אולי בכלל אינני הולך בדרך הנכונה. וככל שהעניין נעלה יותר, כך גדולים יותר הקשיים ואף התהיות והספקות שמבפנים. אך זאת לא כדי להרפות ידיים ח"ו, אלא להיפך – כאילו "סוגרים את הדלת", כדי שיתעורר הרצון האמיתי והפנימי "להיכנס פנימה" בכל זאת. כדי שהאדם יאמץ את כל כוחותיו, יעמול ויתייגע בכל כוחו לדעת ולהגיע אל האמת, וישפוך את נפשו בתפילה לה' שינחה אותו בדרך האמת, לעשות מה שבאמת רוצים ממנו. ואז, דווקא על ידי הקשיים שמבחוץ, ועוד יותר על ידי ההתלבטויות והספקות שמבפנים, הוא "יגיע" לעניינים כאלו שאותם "לוקחים" רק על ידי מסירות נפש, וכאשר בעזרת ה' אכן יגיע אל האמת, ייקבע הדבר בנפשו באמת ובפנימיות לנצח.
זו הסיבה לכך שהיו וישנם עד לרגע כתיבת הדברים מניעות ועיכובים כה גדולים בעניין הכי נעלה, התגלות מלכותו של המלך המשיח, ולא רק מבחוץ אלא גם מבפנים מתעוררות שאלות וספקות אולי לא זה מה שהרבי רוצה, ואולי ח"ו זה פוגע באחדות, ואפשר שהיו כמה רמזים וביטויים שאולי צריך להסיק מהם אחרת, ואולי ישנם חסידים גדולים שלא "אוחזים" בזה וכו' וכו'.
כל זה לא הי' אלא אך ורק בכדי לעורר בנו יותר ויותר את העמל והיגיעה והחיפוש במסירה ונתינה ועד מסירות נפש מה באמת הרבי שליט"א רוצה מאתנו, כדי שיתעורר הרצון האמיתי והפנימי "להיכנס פנימה" בכל זאת.
ובפרט בנוגע למלכותו של הקב"ה שמתגלה על ידי מלכותו של המלך המשיח, שהיא "מלוכה" דווקא - לא די ב"ממשלה" שבאה מלמעלה, אלא צריכה להיות דווקא מלוכה, "ומלכותו ברצון קיבלו עליהם", על ידי קבלת מלכותו על ידי העם, מלמטה למעלה.
וכדי "להגיע" לכך אי אפשר להסתפק בהנהגה רגילה, ובהליכה על "גשר של ברזל", אלא, כפי שהי' המשפיע הרה"ח וכו' ר' מענדל פוטרפס חוזר תמיד על מאמר רז"ל "אשה כשרה עושה רצון בעלה". ור' מענדל הי' מדגיש ומטעים – לא רק למלא את ההוראות המפורשות, אלא גם ובמיוחד לעשות את מה שמבינים שהרבי רוצה, גם אם הדבר צריך לבוא מלמטה ולכן אין הרבי אומר זאת במפורש.
וסוף סוף ברור הדבר שאבינו מלכנו לא יניח לבנו המחפש אותו באמת ורוצה אך ורק למלא את רצונו, לתעות ולתהות ("בלאנדז'ען" בלע"ז) מהי אכן הדרך הנכונה. בסופו של דבר וודאי ייתנו לו לראות ולהבין את דרך ה', מה באמת רוצים ממנו. ואז, תיכף ומיד ממש, בעזרת ה' אכן נגיע כולנו אל האמת, וייקבע הדבר בנפשנו באמת ובפנימיות לעד ולנצח נצחים. כך נקבל את פני משיח צדקנו בשמחה ובפנימיות.
ומכיוון שההוראה הכללית של הרבי שליט"א הייתה והינה (בש"פ חיי שרה תשנ"ב ועוד) שעתה צריך הכל, הכל ממש, להיות מלא וחדור בענייני משיח וגאולה. עבודת השליחות שחוץ מזה, אומר הרבי, נסתיימה ונשלמה, והדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות עתה היא קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש - הרי ברור ופשוט שגם התהלוכות של ל"ג בעומר בשנת ה'תשס"ג (כמו בשנים שקדמו לה) צריכות להיות כולן, כמו כל שאר הפעולות שאנו עושים בכל עת, מלאות וחדורות ב"קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש", הן בשלטים, הן בדגלים ובדגלונים, הן בספרונים ובכובעים.
ושוב, כמובן ופשוט, על כל אחד ואחת מאתנו לפעול ולהפעיל ולעשות הכל שישתתפו ילדים רבים ככל האפשר בתהלוכות הילדים של ל"ג בעומר לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, בסיסמת "יחד כל ילדי ישראל", להביא לכך שהתהלוכות יתקיימו בכל מקום ומקום וישתתפו בהם יותר ויותר ילדי ישראל שיקבלו את המסר ויבקשו ויתבעו ויכריזו גם הם: "אנו רוצים משיח עכשיו!" "עד מתי?!" "יחי אדוננו"!
ועצם ההחלטה על כך, הקשורה כנ"ל במעשה בפועל – שלטים, דגלונים, ספרונים, כובעים וכו' – תביא לכך שבראש התהלוכה יעמוד המלך המשיח עצמו, ועוד הרבה לפני התהלוכות נמצא את עצמנו תיכף ומיד ממש בבית המקדש השלישי, ומלכנו משיחנו בראשנו.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
באדיבות האתר: www.hageula.com
