גילוי המשיח בנשיאי החסידות

וכפי שזהו בגילוי עניין הגאולה, כך הוא גם בגילוי של משיח. נשיאי תורת החסידות שגילו וביארו את בחינת היחידה שבתורה במשך הדורות, מהווים את תחילת גילוי אישיותו של מלך המשיח, בחינת היחידה הכללית שבנשמות ישראל. כידוע מה שמובא בספרים, ש"מהבעל שם טוב ואילך התחיל להתנוצץ התגלות משיח" , "הצדיקים הגדולים מהבעל שם טוב ז"ל זיע"א עד התגלות המשיח לגמרי, הם הארת משיח".

 
וכפי שעורר על כך הנשיא החמישי בנשיאי חב"ד, אדמו"ר הרש"ב: "שלא יכבה נרו לעולם ועד", "דוד מלך ישראל חי וקיים" – זה הי'ה הבעש"ט, המגיד ממעזריטש, וכ"ק אדמו"ר הזקן (מייסד חסידות חב"ד), וכך נמשך מאז תמיד בנשיאי החב"ד, שהרי אנו מבית דוד, וזה יומשך עד ביאת המשיח.

 
והדבר בולט באופן נשיאות הבעש"ט ותלמידיו הקדושים, שהתמסרו ודאגו לא רק לחסידים שלהם וכדומה, אלא לכל היהודים, ולכל אחד מהם בפרט, בכל מקום בו הוא נמצא. והדאגה היא הן ברוחניות, לעודד ולסייע בקיום התורה והמצוות, והן בגשמיות ממש, החל מביטול גזירות הגויים, וכלה בפרטי מקומות ישוב, מקורות פרנסה (שבזה הייתה התעסקות הבעש"ט טרם התגלותו, וכן נשיאי החסידות שלאחריו).

ונשיאות זו היא מעין מלכות בית דוד כפי שהיא במשיח, שהוא כמובן מלך על כל עם ישראל, ויש בה את השלמות של "שבט" – השפעה גשמית, שבט ההנהגה, ו"מחוקק" – השפעה רוחנית, שהוא דואג לקיום חוקי התורה, בבחינת "נשיא" ו"מלך" . ולכן מתקופת הבעש"ט ואילך נהי'ה פשוט (ובמיוחד בקהל החסידים) שהרביים, נשיאי החסידות, הם בודאי בחינת המשיח שבדור.