מאות רבנים חתמו על פסק דין שהרבי שליט"א מלובאוויץ' הוא המלך המשיח

 
האם משמעות פסק הדין היא שכבר הגיעה הגאולה?
כשפוסקים שיש היום יהודי שעל פי תורה הוא בחזקת משיח, האם פירוש הדברים שכבר זכינו ל"ביאת המשיח"? ואם כן, האם אמנם התחילה כבר הגאולה?
 
תשובה:
 
הגדרת התקופה שבה נמצאים אנו עתה
מדברי חז"ל בגמרא ומהרמב"ם בהלכות מלכים, משמע, שיש ארבעה שלבים עיקריים בימות המשיח:
 
שלב א. תקופת פעולתו של המשיח בזמן הגלות כדי להכין את העם ואת העולם לגאולה ("יכוף כל ישראל...ילחם מלחמות ה'"). כלומר, המשיח נמצא כבר בינינו ופועל את הפעולות שעליו לעשות בסוף זמן הגלות, במעשיו אלה מתגלות בו תכונות המוכיחות, שהוא זה שיחזיר את מלכות דוד.
 
בתקופה זו המשיח עוד לא הכריז על עצמו שהוא המשיח, משום שעדיין לא קיבל את ההוראה מלמעלה לכך, ולכן גם לא התחיל בפעולות שהן חלק או התחלה של הגאולה עצמה.
 
על ימים גורליים אלו התנבא הנביא הושע (ב,ב): "ונקבצו בני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ" ותרגם יונתן: "וימנון להון רישא חד מדבית דוד", ומבצו"ד: "ראש אחד - זהו מלך המשיח. ועלו - מארצות הגולה יעלו אל ארצם". כי כאשר רואה העם שיש צדיק בדור המתאים לסימני המשיח, מקבל העם על עצמו את מנהיגותו של המשיח שבדור, ובכך עוזרים למשיח להצליח בפעולותיו לסיום הגלות, מסייעים להעמדת מלכות דוד בידו, ומעוררים רחמי שמים במדה כנגד מדה, שהקב"ה ימהר את התגלות מלכות המשיח לעיני כל.
 
בשלב זה נמצאים אנו עתה, ברגעים האחרונים של הגלות, על סף התחלת הגאולה, בשעה שנמצא עימנו המלך המשיח לאחר תקופה בת עשרות שנים שבה פעל במסירות נפש להכנת עם ישראל לגאולה השלימה.
 
שלש תקופות נוספות לאחר התגלות המשיח
 
שלב ב. כאשר מנצח את כל האויבים הלוחמים נגד עם ישראל וארץ הקודש, ומכריז על עצמו שהוא המשיח. מצב זה נקרא בגמרא (עירובין מג,ב) "יום שבן דוד בא", שפירושו, היום שבו הוא מגיע בגופו ומתגלה לכל ישראל כמלך המשיח, (או לבי"ד הגדול שהם הבאי-כח של כל ישראל, ולשיטת הרמב"ם בהלכות סנהדרין פי"ד הי"ב עתידין לחזור לטבריה), ולכן דנו בגמרא שם אם בן דוד יכול לבא בשבת, משום "איסור תחומין". (וראה לקוטי שיחות חלק כ"ג ע' 394).
ומבואר בגמרא שם, שכאשר מגיע יום זה נמצאים כל הגוים במצב של "עבדים לישראל", כי המשיח ניצח כבר את מלחמותיו נגדם. כמו כן יהיה זה לאחר שישלים המשיח את השינוי הכביר של החזרה בתשובה אצל כל חלקי העם, וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ז ה"ה): "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין".
נצחונות והצלחות אלו, הם על ידי הכוחות המיוחדים שמקבל המשיח מהקב"ה, לאחר שקיבל כבר את ההוראה שעליו לגאול את עם ישראל ואת השכינה מהגלות. לזמן זה אפשר לקרוא בשם: "אתחלתא דגאולה" (ראה מגילה יז,ב).
שלב ג. פעולת המשיח בהבאת הגאולה עצמה, שראשיתה בבנין בית המקדש והמשכה בקיבוץ גלויות. פעולות אלו מוכיחות באופן סופי שאמנם משיח זה הוא הגואל "שהבטיחה עליו התורה" ־ "משיח ודאי".
לאחר בנין המקדש וקיבוץ גלויות חוזרין כל מצוות התורה כאשר היו בימי דוד ושלמה, מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות. בתקופה זו מגיעה מלכות המשיח לשלימותה, כי כל עם ישראל נמצאים כבר על אדמתם.
שלב ד. השפעת המשיח על תיקון העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, ופעולתו בלימוד התורה, חכמתה האלקית וסודותיה, עם כל בני ישראל, עד שיקויים: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". (וראה באריכות "שערי גאולה - ימות המשיח" ע' ס־סג שיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א בענין "מלך" ו"נשיא").
 
הנה הנה משיח בא - וכבר בא
 
ויש לעיין אם בתקופה הראשונה של "בחזקת משיח" כשהמשיח פועל בזמן הגלות, נקרא זה כבר "ביאת משיח", או ש"ביאת משיח" הוא רק כאשר נעשה "משיח ודאי". ונראה לומר, שמאחר שהמשיח כבר פועל פעולותיו לסיום הגלות, ומתגלה לרבים מבני ישראל המחזיקים אותו כמשיח על פי תורת אמת, דבר ה' זו הלכה, הרי תקופה זו של "בחזקת משיח" היא כבר לאחר "ביאת המשיח".
וכשם שמובן בפשטות שבשעה שבא גואל ראשון משה רבנו למצרים, ואמר לבני ישראל "פקוד פקדתי", היה בזה כבר "ביאת משיח" של גאולת מצרים, הגם שהגאולה בפועל היתה רק כשנצטווה משה להוציאם ממצרים בי"ד בניסן. ובינתיים, לפני שהגיע זמן הגאולה, אע"פ שהגואל כבר בא, מ"מ "מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה". וכדברי ה"שפת אמת" בר"ה (יא,ב) שעל ביאת משה רבנו למצרים קודם הגאולה נאמר במדרש (במדב"ר פי"א,ב) שגואל ראשון היה "נגלה ונכסה", כלומר שהגילוי שלו לא היה כשלימות. וכן גם בגואל אחרון משיח צדקנו שבהיותו בחזקת משיח כאשר מסיים את "קץ הגלות", הרי זה כבר "ביאת משיח", אע"פ שהוא "נגלה ונכסה", כי אין הגילוי לכל עם ישראל ועדיין אין זו גאולה.
ומה שאמרנו לעיל ש"יום שבן דוד בא" הוא כשמתגלה לכל ישראל לאחר שמנצח במלחמותיו, הרי פשוט ש"ביאת משיח" לחוד. ו"יום שבן דוד בא" לחוד (אבל להעיר מדברי ה"שפת אמת" שם). וכפי שביאר במכתב הנ"ל בלקוטי שיחות חלק כ"ג, שהענין של "בחזקת משיח" שנעשה לאחר "יעמוד מלך" וכו', אין זה גילוי לכל ישראל, אבל "יום שבן דוד בא" הוא הגילוי האמיתי של המשיח לכל ישראל, וכנ"ל שאז מתחילה תקופת משיח ודאי. 
ומובן בכל זה, שפסק הדין המדבר על "בחזקת משיח", אינו קובע שאנו כבר ב"אתחלתא דגאולה", ובודאי שלא בתקופת הגאולה עצמה, אלא שקיימת כבר מציאותו והתגלותו של מלך המשיח, כפי שפועל ומתגלה בסוף זמן הגלות ועל סף הגאולה.
אמנם בנוסף לזה קיימת גם עדותו הברורה ונבואתו של נשיא הדור ונביא הדור, שכבר הכריז "הגיע זמן גאולתכם". כלומר שבנוסף על כך שיש את מציאותו והתגלותו של המשיח שפועל פעולתו בסוף זמן הגלות, הרי משיח זה שכבר הוחזק כנביא הדור על ידי עשרות נבואות וגילוי רוח הקודש במשך שנים רבות, עומד ומכריז שעתה הוא זמן הגאולה, באופן שלבני הדור אין ספק, שאכן לא תישאר מציאותו רק בתור "בחזקת משיח", אלא שבקרוב יהיה "משיח ודאי", כי עומדים כבר ממש על סף הגאולה השלימה. הנה הנה משיח בא - וכבר בא!