העוקץ שבשם החדש ״מדינת ישראל״

בכדי להראות שאכן מדובר במדינה ככל העמים, שינו המנהיגים בזמן הקמת השלטון את השם המסורתי "ארץ ישראל", והחליפוהו ל"מדינת ישראל". השם ארץ ישראל נקבע מאז ומקדם מזה שלשת אלפים שנה על ידי הקב"ה. וכנאמר בנבואת יחזקאל: "במראות אלקים הביאני אל ארץ ישראל". וגם חכמינו ורבותינו ז"ל במשנה, בגמרא ובמדרש, קוראים לארץ קדושה זו בשם ארץ ישראל (או בשם "הארץ" - הארץ המיוחדת, וכלשון הכתוב "כי תבואו אל הארץ"). וכך נקבע השם בפי העם במשך אלפי שנים, מקטן ועד גדול. אבל בשנת תש"ח שינו שם קדוש זה והחליפוהו ב"מדינת ישראל", וזאת כחלק מהגישה והתכנית הכללית של "נהיה כגוים כמשפחות הארצות", "ככל העמים בית יהודה". אבל מובן ופשוט אשר דבר אלוקינו יקום לעולם, כי ככל הענינים שנקבעו ע"י בורא עולם ומנהיגו, וככל עניני התורה ומצוותיה, גם שם זה "ארץ ישראל" אין ביד האדם לשנותו או להחליפו, ואפילו אם יסכימו עליו הרוב - כי אין זה בגדר הצבעה כלל (ובדיוק כפי שגם שמו של עם ישראל אינו דבר הניתן להצבעה, האם יקרא כפי שנקרא בתורה, או ח"ו בשם "כנען" וכדומה).
 
מה בין ארץ ישראל למדינת ישראל
 
כל האמור לעיל אינו פלפול סתם אודות תיבה וביטוי, אלא דבר עקרוני. כי השם "ארץ ישראל" מבטא את האמת, שמדובר בארץ שניתנה לאבותינו ולנו לגבולותיה לפני אלפי שנים בברית בין הבתרים, ארץ מיוחדת וקדושה שאין דוגמתה, ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. ורק שבמשך זמן רב היתה כבושה בידי אומות העולם, ובדורות האחרונים ובעיקר החל מלפני כששים שנה, חזרו רבים מבני ישראל ושחררו בחסדי ה' חלק חשוב מארץ זו, שהיא ארץ ירושתם השייכת להם בפועל עוד מזמן יהושע בן נון. משא"כ השם "מדינת ישראל" מבטא ענין אחר לגמרי, והוא שמדובר במדינה חדשה אשר נתייסדה רק בשנת תש"ח, והשוכנת בין סוריה ולבנון וירדן ומצרים, בשטחים שהבריטים עזבו אותם, ושה"הגנה" גירשה משם את הערבים. וכל היסוד והבסיס של מדינה זו הוא בכך, שהיא קבלה רשות ואישור מבאי כח אומות העולם (ובראשם הקומוניסטים שבמועצת הבטחון) שמעתה והלאה בין מדינות תתחשב.
 
התוצאות בפועל משינוי השם
 
גישה זו שנעשתה יסוד ועיקר בהשקפת עולמם של הקובעים את אופן היחסים והדיבורים עם אומות העולם, הרסה ומהרסת והזיקה ומזקת, את האינטרסים החיוניים אפילו של "מדינת ישראל". כי כמובן ששינוי שם זה מחליש את תביעת הבעלות של עם ישראל על ארצם (כולל אפילו את התביעה על השטח המוגבל שנשתחרר בשנת תש"ח), כיון ששם חדש נותן לכל הענין אופי של חידוש שנתחדש בדור האחרון, ובמילא גם התביעה והבעלות על ארץ ישראל מתחילה רק אז. וזהו היפך עמדת התורה, וכדברי רש"י בתחלת פירושו לפרשת בראשית, שתשובת עם ישראל לטענת אומות העולם "לסטים אתם", היא: "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". שעל פי התורה כל ארץ ישראל לגבולותיה שייכת לעם ישראל, וכנאמר "זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב", אלא שמפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, אבל גם בזמן הגלות היא ארצנו ואדמתנו. משא"כ אם זוהי מדינה חדשה שנתייסדה לפני כמה שנים ברשיון אומות העולם, לאחר ש"נכבשה" לאחר מלחמה עם שכנותיה, הרי צריך להתחשב בערבים שגורשו מכאן, ויש להתנהג עמם בנימוס מדיני ולעשות הסכמים מדיניים הכוללים ויתור על חלקים מהארץ רח"ל.
 
היחס לארץ ישראל כשטח "כבוש" הוא עידוד לטרור
 
כל הצרות שישנם עתה, הם מכיון שהיהודים בונים את כל דרישותיהם על אותה הצהרה שכתב הגוי מלונדון, עליו ועל שכמותו מסתכלים כבעלי בית להחליט מי יקבל את הארץ אשר עיני ה' אלקיך בה, ומתפלפלים בזה, מה היה הרצון, הרמז, הפשט והסוד, בכוונותיהם של האינם יהודים שחתמו על פיסת הניר בהחלטה זו או אחרת. צורת הדבור הזו של באי כח ה"מדינה" - אשר אינם מאמינים בזכותנו על ארץ ישראל שנקבעה בתורה, אלא מתייחסים ל"שטחים" שבידי עם ישראל כ"כבושים" על ידי צה"ל במלחמת השחרור ובמלחמת "ששת הימים" וכו' - מעודדת את המחבלים ואת הפיגועים, ועד שמביאה לקרבנות ממש רח"ל. כי "כיבוש" משמעותו לקיחה בחזקה מיד הבעלים ע"י "כחי ועוצם ידי", ועצם הודאתנו במושג ה"כיבוש", מזמינה את המלחמות ואת הטרור וכל תוצאותיהם.