קבלת מלכותו של מלך המשיח

גדרו של משיח – פסק הרמב"ם בתחילת הלכות מלך המשיח: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה", ובעניין המלכות ידוע ש"אין מלך בלא עם" , מלך המשיח אינו יכול למלוך לבדו ולהחזיר בעצמו את מלכות בית דוד, העם דווקא צריך להמליכו, כדי להביא לחזרת המלכות בגאולה.

שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ , והראשונה היא למנות להם מלך, שנאמר "שום תשים עליך מלך". וכן בזמן הכניסה השלימה לארץ – בדור הגאולה האמיתית והשלימה, יתקיימו שלשת מצות אלו על הסדר , והזמן למצות "מינוי מלך" – למלך המשיח, הוא בסוף זמן הגלות.

אין פירוש הדבר שביד העם לבחור להם מי יהי'ה המלך המשיח, כיון שהמינוי הוא מהקב"ה, כמו שכתוב "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו", עניין וגדר המצווה בזה הוא – להעמיד המלוכה ביד היורש מזרע דוד. והיינו שמצווה זו אין ענינה שהעם יוצר את המלכות, אלא שהוא מקבל אותה.

וכמו שאנו אומרים בתפילה בנוגע למלכות ה' "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא, לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא" – כלומר שאף על פי שהקב"ה הוא מלך מצד עצמו וזה לא תלוי ביצורים, שלכן הוא מלך גם בטרם כל יצור נברא, אף על פי כן מתי נקרא שמו מלך, מתי התגלתה מלכותו – רק לעת נעשה בחפצו כל, כשהי'ה עולם ("עם") שעליו ימלוך.

כך גם גילוי מלכותו של מלך המשיח צריכה לבוא על ידי העם, על העם לזהות את מלך המשיח עוד קודם הגאולה, כבר בסוף זמן הגלות, לקבל את מלכותו כמלך המשיח. וכדברי חז"ל שעוד לפני הגאולה בני ישראל קוראים למשיח "רבנו מלך המשיח", כלומר שהם מכירים במלכותו ומקבלים אותה.