העניין הכי כללי ביהדות

בעיקר השנים עשר מי"ג עיקרי האמונה של היהודי נאמר: "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח, ואע"פ שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא" . ופסק הרמב"ם בהלכות מלך המשיח "וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו"! ישנם הפוסקים שהאמונה והצפי'ה לגאולה היא חלק בלתי נפרד מהדיבור הראשון של עשרת הדברות "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" – "כך יש לנו להאמין שה' עתיד לקבץ אותנו ולהושיענו על ידי משיח צדקנו".

בתפילת שמונה עשרה, מתוך שלושה עשר ברכות אותם קבעו אנשי כנסת הגדולה לתפילה שלושה פעמים בכל יום כצורכי הרבים העיקריים , מזכירים אנו בחמשה ברכות את בקשת ודרישת הגאולה על ידי המלך המשיח! אחד מהשאלות שאדם נשאל בשעה שמכניסים אותו לדין לאחר מאה ועשרים היא : "צפית לישועה"?

רואים אנו אם כן, כי נושא הצפי'ה לגאולה ולהתגלותו של משיח צדקנו תופסת מקום מרכזי בחייו של יהודי וביהדות. וכפי שקורא ה"חפץ החיים" לעיקר זה – "עיקר כל העיקרים"! בתורת החסידות נחשב נושא זה לעניין הכי כללי ביהדות. מדוע אכן זהו נושא כל כך עיקרי? מה הי'ה חסר לנו בלי ביאת המשיח?

על הפסוק "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" אומרים חז"ל : "זה רוחו של מלך המשיח", כי "מתחילת ברייתו של עולם הי'ה מלך המשיח" , ומבואר במקומות רבים שהטעם לזה הוא "כי עיקר הבריאה הוא בשביל משיח", "להורות כי תכלית כוונת הבריאה הוא לימות המשיח", וכפי שאומרים חז"ל "לא נברא העולם אלא למשיח"!

זוהי התכלית של כל בריאת העולם. אם אנו מקיימים תורה ומצוות, וחסר לנו באמונה ואפילו בצפי'ה למשיח – הרי זה כמו חייל הנלחם בכל הפרטים לפי ההוראות שקיבל, אבל אינו חושב כלל על המטרה, ואינו משתוקק כלל לנצח...