פתגמים מרבותינו נשיאנו

פתגמי רבותינו נשיאינו לחודש כסלו - ט' כסלו

ט' כסלו ס''ה

נושא היום : יום-הולדת ולידה

ט’ כסלו יום הולדת ויום ההילולא של כ"ק אדמו"ר האמצעי בשנת ה’תקל"ד לאחר ארבעה עשרה שנות נישואי אדמו"ר הזקן בהם נולדו לו רק בנות - והבטחת המגיד טרם הסתלקותו "בן יולד לך וקראת אותו בשמי" - נולד לו בנו ר’ דובער כ"ק אדמו"ר האמצעי,לאחר נ"ד שנים בשנת ה’תקפ"ח - נסתלק ביום זה –כ"ק אדמו"ר האמצעי ונתקיים בו הפסוק "את מספר ימיך אמלא".

כ"ק אדמו"ר האמצעי:
וראיה לדבר זה ממה שאנו רואים בולד הנולד מן הטפה שבמוח, שהוא נפש שכלית להשכיל כל דבר שכל כמו כח המשכיל של הבן בדומה למהות כח המשכיל של האב, והרי זה כמו הגרעין שיצמיח בדומה לו פרי שלם הגם שהגרעין אין בו טעם וממשות הפרי אך הוא בחינת העצמות שלו, כמו כן יוליד ויצמיח פרי שלם. מה שאין כן בשאר הפרי כשיזרע לא יצמיח כלום, לפי שאינו רק בחינת התפשטות ולא בחינת עצם.
(מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה עמ’ קח)

הבעל-שם-טוב:
’התינוק קודם שנולד מלמדין אותו כל התורה כולה’, ביום החמישי בלילה לומדים עם התינוק פרשת השבוע עם פירוש רש"י ומי שחננו השם יתברך בזכרון טוב הנה כשנעשה גדול ולומד ביום החמישי בלילה פרשת השבוע עם פירוש רש"י הוא נזכר אותו הטעם שהיה לו בהיותו תינוק כשלמדו עמו פרשת השבוע עוד קודם שנולד.
(כתר שם טוב אות צה)

המגיד ממעזריטש:
על דרך משל: ישנו אדם שנושא אשה בשביל אהבת נשים וכשיש לו ממנה בנים יש לו תענוג מהבנים ואחד שנושא אשה בשביל אהבת בנים, זהו נקרא אהבה מוקדמת, שמצייר את מחשבתו בתמונת בנו שיוולד לו שכך יהיה תמונתו ומצייר איך יהיה מדבר דברי שכל נמצא מצייר במחשבתו בתמונה. אף על פי שאין לו תמונה נמצא מחמת השתתפות במחשבתו עם בנו שיוולד לאחר זמן נולד בתוכו אהבה. כך היה להשם יתברך תענוג מתחילה מישראל ילד שעשועים שמשתעשעים בכל דור ודור מחמת מעשיהם ודיבורם. וזהו פירוש "ישראל עלה במחשבה" ומחמת זה רצה הקדוש ברוך הוא לברוא את העולמות. נמצא נתהוו כל העולמות ברצון.
(מגיד דבריו ליעקב, או"ת, אות דש)

כ"ק אדמו"ר הזקן:
ידוע שיוסף הוא "צדיק עליון", היינו המשכה מלמעלה למטה, ובנימין - "צדיק תחתון", העלאה מלמטה למעלה. פירוש: יוסף מסמל את ההשפעה לעולמות התחתונים, ככתוב בו "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו וגו"’, ו"הוא המשביר לכל עם הארץ". ואילו בנימין מסמל את תשוקת הנבראים להתעלות ולהתכלל במקורם, כמאמר: "מים תחתונים בוכים - אנן בעינן למיהוי קדם מלכא". זוהי משמעותו הפנימית של "ותקש בלדתה": "לידת" בנימין - ירידת נשמתו למטה, היא דבר המנוגד לטבע נשמתו, להתעלות ולהתכלל במקורה. לכן נאמר ברחל "ותקש בלדתה".
(לקוטי תורה, פרשת וישלח)

כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק:
אנו רואים במוחש בתינוק קטן בן שנה שאינו יכול להלוך ברגליו, הגם שיש לו שכל להבין בכל הדברים וגם יכול לדבר כמה דבורים, ואף על פי כן אינו יכול להלוך ברגליו עד היותו בן ב’ שנים ויותר - לפי שהשוקיים אף על פי שאינם אלא בחינת משמשים וטפלים לעיקר הגוף, מכל מקום אינו יכול להלוך בהם כל זמן שלא נשלם בו כניסת המוחין בשלימותם דוקא, דהיינו - מהארת הכתר שמאיר במוחין חכמה בינה ודעת שהוא הנקרא מוחין דגדלות (והתחלת כניסת מוחין דגדלות מתחיל מב’ שנים עד שנשלמו לגמרי בהיותו בן עשרים וכמו שמובא במקום אחר), והיינו לאחר שנשלמו מוחין דיניקה כמו בכלות ב’ שנים או פחות מעט.
(אור התורה בראשית עמ’ יח)

כ"ק אדמו"ר המהר"ש:
ולכן הנשמות מולידים בנים ובני בנים - שכח המוליד להוות אדם שני - זהו משרש נשמתו שמ’אין תמצא’ שהוא התחדשות גמורה, כמו החכמה שנתחדש מאין שהרי גם השני מוליד כו’, וזהו מכח האור אין סוף ברוך הוא עצמו שיוכל לחדש חדשות אין קץ. מה שאין כן המלאכים שנמשכו מרוח פיו - אין יכולים להוליד כי הם יש מיש. כמו שמדבור אחד לא יתהוה השני, והם הנקראים ’עומדים’ במעמד ומצב אחד . . אבל הנשמות ששרשם מבחינת המחשבה הנ"ל כמו שהמחשבה הוא נובע תמיד מן השכל חדשות שהרי גילוי ’ברק המבריק’ הוא על ידי המחשבה כו’, לכן הנשמות למטה הם גם כן מולידים דור אחר דור.
(דרושי חתונה תרמ"ב עמ’ ה)


כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע:
משום דיחוד אב ואם הוא בחינת הארה לבד ואינו אור חדש בעצם, לכן אין מזה שום התחדשות, מה שאין כן בחינת יחוד ’זעיר אנפין ונוקבא’ המשכת בחינת העצם ממש, ולכן יהיה מזה הולדת הנשמות שהוא בחינת אור חדש כו’ והוא ענין ההולדה בדומה לו דעצמות אין סוף ברוך הוא כו’.
(ספר המאמרים תרנ"ז, עמ’ קמט)

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ:
אנו רואים בחוש שיש כמה בני אדם אנשים ונשים שהם בריאים ושלמים בתכלית הבריאות בבריאת גופם ואין בהם שום חסרון כלל בהנוגע אל ההולדה ומכל מקום אינם מולידים, מובן מזה דגם מה שבני אדם מולידים אין זה רק בהטבע לבד שהרי הטבע הלזו ישנה בכל אדם, אלא שמלבד הטבע הרי נמשך בזה כח עליון מאין סוף ברוך הוא להיות ההולדה, והיינו, דלבד זאת מה שבכללות ענין ’ההריון והלידה’, הרי נראה בזה ענינים נפלאים שלמעלה מדרך הטבע שגם הרופאים היותר מומחים נלאו להבין זאת .. הנה רואין בזה כח עליון כח אין סוף ממש. וזהו שכתוב "זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו כו’, הרי הגם שהן זכר ונקבה בשלמות הטבע שהטביע הקב"ה להוליד, מכל מקום צריכים עוד לברכה שיהיו פרים ורבים .
(ספר המאמרים תשי"א, עמ’ 208)

כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח:
כדאי ונכון ביותר לפרסם (עוד יותר) מנהג זה בין כל בני ישראל, אשר, ביום ההולדת יוסיפו בתורה תפלה וצדקה, ג’ העמודים שעליהם "העולם עומד", החל מ"עולם קטן זה האדם", ויקבלו החלטות טובות אשר במשך השנה הבאה עלינו לטובה יוסיפו בעניני תורה ומצוות. ובהוספה - (א) שכדאי ונכון ביותר שכל אחד ואחד יעשה ביום הולדתו התוועדות של שמחה, ביחד עם בני ביתו, או גם חבריו וידידיו כו’, כדי שקבלת ההחלטות הטובות (בלי נדר) ביום הולדתו (שמזלו גובר) תהיה באופן של שמחה,(1) שעל ידי זה יתוסף גם בקיום ההחלטות הטובות מתוך שמחה וחיות, (ב) שענין זה נוגע ושייך לכל אחד ואחת, הן אנשים והן נשים, וגם טף, עד לקטני קטנים - על ידי הוריהם.

(1) להעיר שמצינו במדרש רז"ל ענין של שמחה ביום הולדת של צדיקים, ולדוגמא בנוגע ליצחק ובנוגע למשה. ויש להטעים גם בנוגע לכל אחד ואחד מישראל . . ועל פי הידוע שבכל שנה חוזרת וניעורה אותה כו’ נמצא, שצריך להיות ענין של שמחה ביום ההולדת בכל שנה.

(משיחת כ"ה אדר, ה’תשמ"ח - מוגה)