פתגמים מרבותינו נשיאנו
פתגמי רבותינו נשיאינו לחודש כסלו - ו' כסלו
ו' כסלו ס''ה
יום קישורי התנאים של כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח עם הרבנית חי’ מושקא
ביום שישי, ו’ כסלו ה’תרפ"ט נערכו קישורי התנאים של הרבי שליט"א מלך המשיח עם הרבנית חי’ מושקא בת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בעיר ריגא.
נושא היום: נישואין (א’)
כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח:
כשאחד הולך לבנות בית בישראל - עלול הוא לחשוב: תינח עד עתה, ישבתי ולמדתי תורה ועסקתי בתפילה ובמצוות, אך עתה, כשאני יוצא לעולם, עלי להניח כל זה ולהתמסר ללימוד וחיקוי מנהגי המדינה, לערוך מירוץ אחר תושבי המדינה זו וכו’. נאמר לו על כך: לא! לאיזה משימה יש להתמסר ? - ל"ןיפגא במקום" (-עבודת התפילה).
אדרבה: דוקא עתה יש לו להתמסר ל"ויפגע במקום" במידה יתירה מאשר עד עתה. שכן כל ה"עבודה" שעד עתה, עסק בתורה, מצוות ותפילה, אינה מספיקה למצבו הנוכחי כשהוא יוצא אל העולם, לנסיונות הגדולים לאין ערוך על הקודמים ועליו, איפה, להתפלל לה’ שיעמוד בנסיון.
(לקוטי שיחות חלק א’, בלה"ק, עמ’ 53)
הבעל-שם-טוב:
בענין ’קשוטי כלה’ - שמקשטין אותה בכמה מיני לבושין כדי שיבואו לקירוב הזוג על ידי שמצאה חן בעיניו על ידי הקישוטין ובעת הזיווג אישתלשיל מלבושיהן בקירוב בשר כו’. כמו כן, "ומבשרי אחזה אלוקה" - שהתפילה שהיא השכינה כלה עליונה. והשושבין הוא הצדיק שעל ידו נעשה הייחוד וזיווג עליון, שהצפילה שהיא הכלה לאלקי ישראל והיא זיוג עליון ועל כן קודם הזווג צריך לקשטה בכמה קישוטין ולבושין וכו’.
(כתר שם טוב אות שצו)
המגיד ממעזריטש:
וזהו שאמרו רז"ל ’ביתו זו אשתו’ ונגד הבית כל כלי תשמישו וכל הדברים שבבית מקטן ועד גדול הכל נקראים ’נוקבא’, וזהו צריך הבחנה גדולה שכל מה שרואה בבית הבריות משונים מה שבאים לפעמים הכל הוא הוא בעצמו דהיינו שצריך להנגתו ומזה יוודע לו כל הצריך לענינו ולעבודתו ובהכל מלובש השגחתו יתברך וד"ל.
(לקוטי אמרים אות ריג)
כ"ק אדמו"ר הזקן:
וידוע כי קול נקרא המשכה מפני שעל ידיו מתגלה מדיבור כל מחשבתו, ועל ידי עסק התורה ממשיך משורש אהבתו המוסתרת על ידי צינור חמשה בחינות נשמתו שהם - ’נפש’ ’רוח’ ’נשמה’ ’חיה’ ’יחידה’ - לתוך אותן תיבות ואותיות שהוא מדבר כל אחד ואחד כפי כחו ועוצם כוונתו אחד המרבה ואחד הממעיט.
. . הן הנה חמשה קולות הבאים על ידי שמחה, דוגמת מלך בשר ודם אשר לא יתגלה לעין כל כי אם בעת השמחה; ו’החתן’ - הוא השרש נפש רוח נשמה חיה יחידה של ישראל, ו’הכלה’ - המה אותיות התורה, ועל ידי עסק התורה בשמחה זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות היינו התגלות והמשכתו לתוך האותיות והתיבות שהוא מדבר על ידיהם בחינות נפש רוח נשמה חיה יחידה כו’ וד"ל.
(מאמרי אדמוה"ז על מארז"ל (ש"ס, זוהר ותפלה) עמ’ א’)
כ"ק אדמו"ר האמצעי:
והנה מובן על כל פנים מכל הנ"ל דתורה שבכתב נקראת ’חתן’ שמשפיע לב’ מיני מקבלים א) לתורה שבעל פה, כמו שכתוב: "להשקות את הג"ן" ג"ן סדרים כו’, ב) לשישים ריבוא נשמות ישראל - דכל אות שרש לכל נשמה וכו’, ועל כן נקרא תורה שבעל פה ’כלה’ כמו שאמר משה: "תורה צוה לנו משה מורשה" - ’מאורשה’ שציוה לנו משה הוא תורה שבעל פה בהלכה למשה מסיני ואשר נדרש מהתורה שבכתב כו’.
וגם כנסת ישראלנקראת כלה כמו שכתוב "לבבתני אחותי כלה", ופירוש ’כלה’: לשון ’כליון’ וגם לשון ’כלי’ היינו שתשוקתם לקבל בכללות הנפש וכמו ’כלתה נפשי’ וכמו ג’ אוהבות ד"בכל לבבך ובכל נפשך ומאדך" וכמו ’כלה שארי’ כו’, ואם כן לפי זה כנסת ישראל ותורה שבעל פה הכל אחד שמקבלים ממקור משפיע אחד והוא תורה שבכתב. וכמו כן תורה שבכתב נקראת ’מקבל’ מקודשא בריך הוא, דאורייתא מתקשרת בקוב"ה וכמאמר דוד הי’ מקשר תורה שלמעלה בקוב"ה.
(מאמרי אדמו"ר האמצעי, דרושי חתונה, עמ’ י"ח)
כ"ק אדמו"ר הצ"צ:
להבין מה שדורשים על הפסוק "תורה צוה לנו משה מורשה" - ’מאורשה’: יש בחינת אירוסין ונישואין בתורה והאירוסין הוא המשכה מבחינת תורה שבכתב - שהיא בחינת חכמה עילאה, לתורה שבעל פה - שהיא בחינת מלכות. אבל אחר כך החופה היא בחינת המקיף לשניהם כאחד והוא בחינת כל עלמין כו’.
דלכאורה אינו מובן דלפי מה שכתוב בכמה מקומות וכתבים בענין טבעת קדושין שהוא דבר עגול שזה מורה על היות ההמשכה מבחינת סובב כל עלמין שהוא בחינת מקיף וזהו לשון ’קידושין’ שהוא בחינת קדוש ומובדל, ואם כן מה ההבדל בין בחינה זו לבחינת חופה שהוא גם כן בחינת מקיף (הגם דמדינא אין צריך לקידושין טבעת שהרי מתקדשת בפרוטה או שוה פרוטה מכל מקום מנהג ישראל תורה שמקדשים בטבעת ופירוש הטעם כנ"ל. וכמו שכתוב במקום אחר על פסוק טוב לחסות כו’, ועיין בפרד"ז ב’ הת"ז בענין טבעת הקידושין).
(ספר הליקוטים עמ’ א’סד)
כ"ק אדמו"ר המהר"ש:
וזהו החילוק שבין ארוסין לנשואין, דהיינו שהגם שנמשך ההתבוננות שבמוח ללב מכל מקום אינו מתפעל מזה, זהו הנקרא בחינת אירוסין - דהיינו שהוא רק בבחינת מקיף לבד ואינו נמשך בפנימיות כלל. אבל ’כלה’ שהוא בחינת נשואין דהיינו כשנמשך ההתבוננות בתוך תוך נקודת לבבו ובפנימיותו, וכמו שכתוב "בכל לבי דרשתיך" וכן "בכל לבבך" זהו בחינת ’כלה’ - בחינת נשואין שנמשך בבחינת פנימיות ולא בבחינת לבד.
(תורת שמואל תרכ"ט, עמ’ רצז)
כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע:
ידוע מאמר רז"ל ’העולם הזה דומה לאירוסין כמו שכתוב "וארשתיך לי" ועולם הבא דומה לנשואין שמו שכתוב "כי בועלייך עושייך ד’ צבאות שמו", וצריך להבין הלא בעולם הזה היה מתן תורה שנאמר על זה ביום חתונתו שהיה יחוד עליון, וכן בזמן בית המקדש היה בחינת יחוד כנ"ל, ולמה נקרא רק אירוסין? אך הענין הוא: דלגבי בחינת חכמה עילאה הי’ בחינת ’נשואין’ היינו - שהיה המשכת עצמיות חכמה עילאה שבה שורה רצון העליון ’אור אין סוף הסובב כל עלמין’. היינו, שאור אין סוף מתצמצם בכמה צמצומים עד שמתלבש בחכמה והוא רק חיצוניות עתיק, אבל פנימיות עתיק לא נגלה בזמן הגלות לא במתן תורה ולא בבית המקדש, ודווקא לעתיד לבא יתגלה פנימיות עתיק כמו שכתוב "ישמח הוי’ במעשיו" - ’שמח’ לא נאמר אלא ’ישמח’, ולגבי פנימיות כל הגילויים שהיה בעולם הזה הוא רק בחינת אירוסין ועיקר נישואין יהיה לעתיד לבא במהרה בימינו אמן.
(ספר המאמרים תר"מ תר"נ עמ’ תנה)
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ:
במענה על מכתבו, נהנתי לשמוע משמחת הקבלת פנים שעשו לכבודם, וה’ יתברך יצליח להם בעבודתם הקדושה בגשמיות וברוחניות.
בדבר שאלתו אודות סיבוב הכלה תחת החופה ומה שהכלה נותנת טבעות להחתן צריך לעשות כמנהג המקום, רק קודם הנשואין יבאר להחתן והכלה והמחותנים שסיבוב הכלה תחת החופה הוא סגולה אויף אַ גוט לעבען [=לחיים טובים] ונתינת הטבעת מהכלה אל החתן טוב יותר בשעה שטועמים אחר החופה, ומי שיקבל יקבל, וה’ יתברך יצליח להם בגשמיות וברוחניות.
(אגרות קודש אדהריי"צ, אג’ ב’רפד)
ביום שישי, ו’ כסלו ה’תרפ"ט נערכו קישורי התנאים של הרבי שליט"א מלך המשיח עם הרבנית חי’ מושקא בת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בעיר ריגא.
נושא היום: נישואין (א’)
כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח:
כשאחד הולך לבנות בית בישראל - עלול הוא לחשוב: תינח עד עתה, ישבתי ולמדתי תורה ועסקתי בתפילה ובמצוות, אך עתה, כשאני יוצא לעולם, עלי להניח כל זה ולהתמסר ללימוד וחיקוי מנהגי המדינה, לערוך מירוץ אחר תושבי המדינה זו וכו’. נאמר לו על כך: לא! לאיזה משימה יש להתמסר ? - ל"ןיפגא במקום" (-עבודת התפילה).
אדרבה: דוקא עתה יש לו להתמסר ל"ויפגע במקום" במידה יתירה מאשר עד עתה. שכן כל ה"עבודה" שעד עתה, עסק בתורה, מצוות ותפילה, אינה מספיקה למצבו הנוכחי כשהוא יוצא אל העולם, לנסיונות הגדולים לאין ערוך על הקודמים ועליו, איפה, להתפלל לה’ שיעמוד בנסיון.
(לקוטי שיחות חלק א’, בלה"ק, עמ’ 53)
הבעל-שם-טוב:
בענין ’קשוטי כלה’ - שמקשטין אותה בכמה מיני לבושין כדי שיבואו לקירוב הזוג על ידי שמצאה חן בעיניו על ידי הקישוטין ובעת הזיווג אישתלשיל מלבושיהן בקירוב בשר כו’. כמו כן, "ומבשרי אחזה אלוקה" - שהתפילה שהיא השכינה כלה עליונה. והשושבין הוא הצדיק שעל ידו נעשה הייחוד וזיווג עליון, שהצפילה שהיא הכלה לאלקי ישראל והיא זיוג עליון ועל כן קודם הזווג צריך לקשטה בכמה קישוטין ולבושין וכו’.
(כתר שם טוב אות שצו)
המגיד ממעזריטש:
וזהו שאמרו רז"ל ’ביתו זו אשתו’ ונגד הבית כל כלי תשמישו וכל הדברים שבבית מקטן ועד גדול הכל נקראים ’נוקבא’, וזהו צריך הבחנה גדולה שכל מה שרואה בבית הבריות משונים מה שבאים לפעמים הכל הוא הוא בעצמו דהיינו שצריך להנגתו ומזה יוודע לו כל הצריך לענינו ולעבודתו ובהכל מלובש השגחתו יתברך וד"ל.
(לקוטי אמרים אות ריג)
כ"ק אדמו"ר הזקן:
וידוע כי קול נקרא המשכה מפני שעל ידיו מתגלה מדיבור כל מחשבתו, ועל ידי עסק התורה ממשיך משורש אהבתו המוסתרת על ידי צינור חמשה בחינות נשמתו שהם - ’נפש’ ’רוח’ ’נשמה’ ’חיה’ ’יחידה’ - לתוך אותן תיבות ואותיות שהוא מדבר כל אחד ואחד כפי כחו ועוצם כוונתו אחד המרבה ואחד הממעיט.
. . הן הנה חמשה קולות הבאים על ידי שמחה, דוגמת מלך בשר ודם אשר לא יתגלה לעין כל כי אם בעת השמחה; ו’החתן’ - הוא השרש נפש רוח נשמה חיה יחידה של ישראל, ו’הכלה’ - המה אותיות התורה, ועל ידי עסק התורה בשמחה זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות היינו התגלות והמשכתו לתוך האותיות והתיבות שהוא מדבר על ידיהם בחינות נפש רוח נשמה חיה יחידה כו’ וד"ל.
(מאמרי אדמוה"ז על מארז"ל (ש"ס, זוהר ותפלה) עמ’ א’)
כ"ק אדמו"ר האמצעי:
והנה מובן על כל פנים מכל הנ"ל דתורה שבכתב נקראת ’חתן’ שמשפיע לב’ מיני מקבלים א) לתורה שבעל פה, כמו שכתוב: "להשקות את הג"ן" ג"ן סדרים כו’, ב) לשישים ריבוא נשמות ישראל - דכל אות שרש לכל נשמה וכו’, ועל כן נקרא תורה שבעל פה ’כלה’ כמו שאמר משה: "תורה צוה לנו משה מורשה" - ’מאורשה’ שציוה לנו משה הוא תורה שבעל פה בהלכה למשה מסיני ואשר נדרש מהתורה שבכתב כו’.
וגם כנסת ישראלנקראת כלה כמו שכתוב "לבבתני אחותי כלה", ופירוש ’כלה’: לשון ’כליון’ וגם לשון ’כלי’ היינו שתשוקתם לקבל בכללות הנפש וכמו ’כלתה נפשי’ וכמו ג’ אוהבות ד"בכל לבבך ובכל נפשך ומאדך" וכמו ’כלה שארי’ כו’, ואם כן לפי זה כנסת ישראל ותורה שבעל פה הכל אחד שמקבלים ממקור משפיע אחד והוא תורה שבכתב. וכמו כן תורה שבכתב נקראת ’מקבל’ מקודשא בריך הוא, דאורייתא מתקשרת בקוב"ה וכמאמר דוד הי’ מקשר תורה שלמעלה בקוב"ה.
(מאמרי אדמו"ר האמצעי, דרושי חתונה, עמ’ י"ח)
כ"ק אדמו"ר הצ"צ:
להבין מה שדורשים על הפסוק "תורה צוה לנו משה מורשה" - ’מאורשה’: יש בחינת אירוסין ונישואין בתורה והאירוסין הוא המשכה מבחינת תורה שבכתב - שהיא בחינת חכמה עילאה, לתורה שבעל פה - שהיא בחינת מלכות. אבל אחר כך החופה היא בחינת המקיף לשניהם כאחד והוא בחינת כל עלמין כו’.
דלכאורה אינו מובן דלפי מה שכתוב בכמה מקומות וכתבים בענין טבעת קדושין שהוא דבר עגול שזה מורה על היות ההמשכה מבחינת סובב כל עלמין שהוא בחינת מקיף וזהו לשון ’קידושין’ שהוא בחינת קדוש ומובדל, ואם כן מה ההבדל בין בחינה זו לבחינת חופה שהוא גם כן בחינת מקיף (הגם דמדינא אין צריך לקידושין טבעת שהרי מתקדשת בפרוטה או שוה פרוטה מכל מקום מנהג ישראל תורה שמקדשים בטבעת ופירוש הטעם כנ"ל. וכמו שכתוב במקום אחר על פסוק טוב לחסות כו’, ועיין בפרד"ז ב’ הת"ז בענין טבעת הקידושין).
(ספר הליקוטים עמ’ א’סד)
כ"ק אדמו"ר המהר"ש:
וזהו החילוק שבין ארוסין לנשואין, דהיינו שהגם שנמשך ההתבוננות שבמוח ללב מכל מקום אינו מתפעל מזה, זהו הנקרא בחינת אירוסין - דהיינו שהוא רק בבחינת מקיף לבד ואינו נמשך בפנימיות כלל. אבל ’כלה’ שהוא בחינת נשואין דהיינו כשנמשך ההתבוננות בתוך תוך נקודת לבבו ובפנימיותו, וכמו שכתוב "בכל לבי דרשתיך" וכן "בכל לבבך" זהו בחינת ’כלה’ - בחינת נשואין שנמשך בבחינת פנימיות ולא בבחינת לבד.
(תורת שמואל תרכ"ט, עמ’ רצז)
כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע:
ידוע מאמר רז"ל ’העולם הזה דומה לאירוסין כמו שכתוב "וארשתיך לי" ועולם הבא דומה לנשואין שמו שכתוב "כי בועלייך עושייך ד’ צבאות שמו", וצריך להבין הלא בעולם הזה היה מתן תורה שנאמר על זה ביום חתונתו שהיה יחוד עליון, וכן בזמן בית המקדש היה בחינת יחוד כנ"ל, ולמה נקרא רק אירוסין? אך הענין הוא: דלגבי בחינת חכמה עילאה הי’ בחינת ’נשואין’ היינו - שהיה המשכת עצמיות חכמה עילאה שבה שורה רצון העליון ’אור אין סוף הסובב כל עלמין’. היינו, שאור אין סוף מתצמצם בכמה צמצומים עד שמתלבש בחכמה והוא רק חיצוניות עתיק, אבל פנימיות עתיק לא נגלה בזמן הגלות לא במתן תורה ולא בבית המקדש, ודווקא לעתיד לבא יתגלה פנימיות עתיק כמו שכתוב "ישמח הוי’ במעשיו" - ’שמח’ לא נאמר אלא ’ישמח’, ולגבי פנימיות כל הגילויים שהיה בעולם הזה הוא רק בחינת אירוסין ועיקר נישואין יהיה לעתיד לבא במהרה בימינו אמן.
(ספר המאמרים תר"מ תר"נ עמ’ תנה)
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ:
במענה על מכתבו, נהנתי לשמוע משמחת הקבלת פנים שעשו לכבודם, וה’ יתברך יצליח להם בעבודתם הקדושה בגשמיות וברוחניות.
בדבר שאלתו אודות סיבוב הכלה תחת החופה ומה שהכלה נותנת טבעות להחתן צריך לעשות כמנהג המקום, רק קודם הנשואין יבאר להחתן והכלה והמחותנים שסיבוב הכלה תחת החופה הוא סגולה אויף אַ גוט לעבען [=לחיים טובים] ונתינת הטבעת מהכלה אל החתן טוב יותר בשעה שטועמים אחר החופה, ומי שיקבל יקבל, וה’ יתברך יצליח להם בגשמיות וברוחניות.
(אגרות קודש אדהריי"צ, אג’ ב’רפד)
