פתגמי רבותינו נשיאנו - נושא היום: שבת קודש
פתגמי רבותינו נשיאנו ליום שלישי כ"ח כסלו נר רביעי דחנוכה - נושא היום: שבת קודש
הבעל-שם-טוב:
מצוה לענג את הגוף בשבת, כדי שתוכל הנפש לשמוח בדביקות בהשם יתברך. למה הדבר דומה, לבן מלך שנלקח בשבי, ויום אחד קבל מכתב מאביו המלך, דבר שגרם לו שמחה רבה. קם בן המלך וחילק יין שרף לאנשים שהיו אתו, כדי שישמחו אף הם ולא ישביתו את שמחתו.
(כתר שם טוב, אות קז)
המגיד ממעזריטש:
"רצה והחליצנו וכו'" - פירוש: כי יש לפעמים שאנו לוקחים יראת הבורא יתברך מכח שאנו רואים שכל העולמות יראים ממנו ואוהבים אותו, נמצא, כי אנו לוקחים מדתנו מהברואים. אבל בשבת קודש אנו לוקחים המדות מהבורא יתברך לבד וממילא - "והחליצנו" - אנו נחלצים מהברואים ודבוקים בהבורא יתברך.
(אור התורה אות שסו)
כ"ק אדמו"ר הזקן:
בימות החול עבודת התפלה היא מתוך עמל ויגיעה, להתבונן בגדולת ה' עד שמוליד אהבה ויראה, ולהוציא מליבו כל רצון זר, שכל זה הוא על ידי מלחמה גדולה עם היצר. והוא בחינת 'יעקב עבדי', בחינת אתכפיא
[= עבודה עצמית בדרך כפי']. תפלת השבת, לעומת זאת, היא בבחינת מנוחה, אתהפכא [= שאין הרע מציאות לגבה], היינו התענוג שבא מהתבוננות והשגה בגדולת ה'. והוא בחינת ישראל, שיר א-ל.
(לקוטי תורה, עב, א)
כ"ק אדמו"ר האמצעי:
הנשמה היתירה משפיעה גם על הגוף הגשמי. וכפי שהעיד אחד מגדולי הרופאים, שבמשך יום השבת יש שינוי גדול בדופק שביד היהודי, והוא בגלל הארת אור העונג העצמי ד'יחידה' [= אחת מחמשת הכחות שבנפש, שלמעלה מעולמות] שמאיר בשבת בכל איש מישראל.
(תורת חיים שמות תרלב, א)
כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק:
לכאורה, יש לשאול, כיון שהקב"ה שבת מדיבור, מעשרה מאמרות שבהם נברא העולם, היתה צריכה להיות השביתה מדיבורי חול - דאורייתא, לא רק מדברי סופרים? והענין הוא: שביתתו של הקב"ה מדיבור כמוה כשביתה מעשי' כיון שמדיבורו של הקב"ה נעשה מעשה, אך דיבורו של אדם אינו חשוב מעשה, לכן אין אנו מצווים מדאורייתא על שביתה מדיבור. ואף על פי כן, אסרו חז"ל גם דיבור, כיון שמכל מקום שבת הקב"ה מדיבור.
(אור התורה שמות עמ' ב'תשב)
כ"ק אדמו"ר המהר"ש:
"מזמור" - היינו שירת המלאכים, שנקראת זמרה. "שיר" - היינו שירת הנשמות, ככתוב (בשלח טו, א) "אז ישיר משה ובני ישראל". בשבת נאמר גם מזמור וגם שיר, שכן בשבת ישנם שני הענינים; "מזמור" - ביום זה עולים כל הבירורים של ששת ימי החול, לרבות מה שהנפש האלוקית ביררה בנפש הבהמית, ששרשה משמרי האופנים. "שיר" - עצם עבודת היום מצד עצמו הוא עבודת הנפש האלקית בפני עצמה. וקדמה בחינת מזמור לבחינת שיר (אף שבחינת שיר נעלית יותר), כי על ידי בירור הנפש הבהמית מתעלית הנפש האלקית ביתר שאת ויתר עוז. וגם, לא ניתן להגיע לשבת (שיר) כי אם על ידי קדימת העבודה של ימי החול (מזמור).
(מים רבים תרל"ו עמ' צו)
כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע:
בכל שבת מאיר גילוי שם הוי' שלא על ידי הצמצום של שם אלקים, וממילא נמשך האור והגילוי גם למטה בעולם הזה, לכן אסור לעשות מלאכה בשבת, שכן עומדים ממש לפני המלך, אולם בימות החול מותר לעשות מלאכה, שכן האור האלקי מתעלם ומסתתר מן הנבראים.
(המשך תרס"ו עמ' כב)
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ:
ובמקום אחר נאמר (ואתחנן ה, יב) "שמור את יום השבת לקדשו". חסידים הראשונים פירשו: "שמור" - תשמור את השעות ואת הרגעים של יום השבת, לקדשם בתורה ובתפלה. "זכור" - תזכור במשך ששת ימי השבוע את אשר למדת ואת אשר החלטת בתיקון המדות בהתעוררות התפלה של יום השבת.
(אגרות קודש אדהריי"צ, ח"ד עמ' קמב)
כ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א:
בעת מאסרו של הרבי הריי"צ בשנת תרפ"ז, נכנסה קבוצת סוהרים לתאו כדי לצלמו. הדבר היה ביום השבת אחר הצהרים, בשעה שתים שלש, והרבי ישב אז והתפלל, כשטליתו מכסה את פניו. כשראו זאת יצאו. כעבור זמן מה חזרו, והרבי עודנו מתפלל, אבל פניו לא היו מכוסים בטליתו, הרבי רמז להם בידו, והם נרתעו ויצאו. כעבור זמן חזרו שוב. אמר להם הרבי: שבת היום, ואסור לי להצטלם. ואז עזבוהו ולא חזרו עד לאחר השבת.
(משיחת י"ג תמוז ה'תשי"א - בלתי מוגה)
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
