פתגמים מרבותינו נשיאנו

פתגמי רבותינו נשיאנו - נושא היום: שמחה

כ''א כסלו ס''ד

"בין כל העצות לתקן את הענין של "החושך יכסה ארץ וערפל לאומים" בעולם, אזי למרבית הפלא, ניסו כל מיני דרכים, ואת דרך השמחה לפרוץ על ידה את גדר הגלות - עשו זאת לא יותר מאשר יחידים, או שעשו זאת מזמן לזמן וכו'. אבל צריך הרי להרעיש את העולם ("אויפשטורעמען די וועלט") ולהוציא את העולם מגלותו שזה קשור בזה שיהודי מוציא את עצמו מגלותו הפנימית" זאת ועוד ראה בכתבה המלאה.

הבעל-שם-טוב:
ענין מילתא דבדיחותא קודם הלימוד - מפני שהאדם בסוד קטנות וגדלות, ועל ידי השמחה ומילתא דבדיחותא יוצא מקטנות לגדלות ללמוד ולהדבק בו יתברך. וזהו שכתוב ב'הני תרי בדחי' שהיו מוציאים צער האדם על ידי מילתא דבדיחותא - ואז יוכלו לקרבו ולהעלותו. וזהו גם מה שכתוב "ויקח את שני נעריו איתו ואת יצחק בנו" - כי על ידי הצחוק לשם שמים יכול להעלות השנים של נערות גם כן עימו (-לקדושה).
(כתר שם טוב אות לו)

המגיד ממעזריטש:
עיקר העבודה היא - כשתהי' בשמחה ובטוב לב ובהתלהבות גדולה, וזאת נקראת שמחה של מצוה - כי העובד מאהבה שמח תמיד בעבודתו וגם תגרום להעלות הניצוצות מכל דבר גשמי וגם להם תהי' שמחה גדולה בזה. כמו שכתוב בכתבי האר"י זלה"ה: "כי כאשר האדם מעלה הניצוצות הם שמחים ומשבחים ומודים ומזמרים להשם יתברך ואומרים "ארוממך ה"' כי דליתנו וגו"'.
(אור תורה אות קעח)

כ"ק אדמו"ר הזקן:
"עבדו את ה' בשמחה" - לשמוח בחלקו חלק אלו-ה כו', ואף על פי כן - 'עבדו' בגוף ולהכניעו וליתן עליו עול מלכות שמים בעל כרחו לסור מכל אשר הוא תאב וחפץ - ותהי' העבודה הזו 'בשמחה' וטוב לב. וזהו "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל". "ובואו לפניו ברננה" - כאשר תבואו לבחינת לפניו תהי' ברננה כי עוז וחדוה במקומו. וכיצד תהי' המעלה הזאת על ידי "דעו כי הוי' הוא האלקים" - שכולא חד, הכל ממנו ולית אתר פנוי מיני' [=ואין מקום שהוא לא שם] וכל העולם הוא רק זיו המאור.
(מאמרי אדמוה"ז הקצרים ע' רכ"ט)

כ"ק אדמו"ר האמצעי:
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב כו"' - הוא ענין שמחה של מצוה שגבוה במעלה מגוף העבודה דמצוה.
(דרך חיים, שער-התפילה, ע' 200)

כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק:
וגם עוד זאת שלא לדבר בעניני דמרה שחורה, ח"ו, רק, אדרבה להראות בעצמו תנועות משמחות כאילו הוא מלא שמחה בלבו אף על פי שאין בלבו כן בשעת מעשה, וסופו להיות כן. והטעם בזה הוא כי לפי המעשים והפעולות אשר האדם עושה נקבע אחר כך בלבבו.
(אגרות קודש אדמו"ר הצ"צ, עמ' שכד)

כ"ק אדמו"ר המהר"ש:
הסתכלו, בניי, איך שמחים חסידים בשמחה של מצוה, כך ירקדו יהודים ברחובות בביאת המשיח.
(לקוטי דיבורים ח"א ליקוט ב, אות ג)

כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע:
טבע השמחה היא לפרוץ גדר, דהיינו כל הגדרה והגבלה שבנפש טבע השמחה הוא לפרוץ ההגדרה כו', והיינו הגדרת הכחות שכל כח הוא מוגדר ומוגבל בהגילוי שלו כמה יתגלה ויתפשט כו', והשמחה פורץ הגבלת הכחות שיהי' הגילוי וההתפשטות כו', וגם פורץ ההגדרה הטבעית גם כן, וכמו בריבוי ההתגלות וההשפעה בעת השמחה שיגלה כל מצפוני לבבו גם מה שהוא אצלו סוד כמוס וחתום שאינו מגלה גם לרעהו ואוהבו ומתי יתגלה בשעת השמחה, וכן בהשפעת המידות כמו במידת החסד והטוב שיטיב בחסדו לכל אדם הרבה יותר מכפי המידה כו', וכמו כן בהשפעת השכל גם כן בריבוי ההשפעה ויגלה עניני חכמה שהיו כמוסים אצלו ולא הי' מגלה אותם בשום אופן רק מצד השמחה כו'.
(בשעה שהקדימו תער"ב, עמ' א'רסא)

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ:
לאמיתו של דבר יש לנו במה לשמוח. גם במצב הנוכחי, כאשר הענינים הרוחניים מעוננים קצת - צריכים להיות בשמחה. הרי עתה הוא הזמן של עקבות משיחא, ועתה הוא הזמן של נעיצת ההתחלה בסוף . אנחנו בעקבות משיחא מבצעים את הכוונה העליונה שבגלות המר מבית ומבחוץ, וברוך ה' לומדים ומתפללים, לומדים דברי חסידות ומבינים את אשר לומדים, ובחסידות שמבינים עוסקים בעבודה שבלב - הרי שמותר להיות שמח.
(לקוטי דיבורים א ליקוט ג, עמ' 90)

כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א:
בין כל העצות לתקן את הענין של "החושך יכסה ארץ וערפל לאומים" בעולם, אזי למרבית הפלא, ניסו כל מיני דרכים, ואת דרך השמחה לפרוץ על ידה את גדר הגלות - עשו זאת לא יותר מאשר יחידים, או שעשו זאת מזמן לזמן וכו'. אבל צריך הרי להרעיש את העולם ("אויפשטורעמען די וועלט") ולהוציא את העולם מגלותו, שזה קשור בזה שיהודי מוציא את עצמו מגלותו הפנימית - שהעצה לזה היא על ידי שיהי' בשמחה, ששמחה פורצת את כל הגדרים גם גדרי הגלות.
(משיחת כ"ף מהחשון ה'תשמ"א - בלתי מוגה)