המנעות מאוכל בשבת עד אחר חצות

הת' עזריאל ברגר - מרכז משיח 770 פלורידה. 

בשולחן-ערוך אדמוה"ז (או"ח סימן רכ"ח סעיף א’) נפסק: "צריך למהר לאכול סוף שעה שישית, שאסור להתענות בשבת עד חצות אפילו אם אינו מתכוון לשום תענית וכו’".
ומקורו בדברי הירושלמי (תענית פרק ג’ הלכה י"א) שאומר: "ר’ אחא ר’ אבהו בשם ר’ יוסי בר חנינא אסור להתענות עד שש שעות בשבת, א"ר יוסי ב"ר בון מתניתין אמרה כן, קודם לחצות לא ישלימו... אחר חצות ישלימו, כבר עבר רובו של יום בקדושה". דהיינו: אם אדם מתענה בשבת עד אחר חצות זה נחשב כאילו שהוא התענה כל היום מכיוון שעבר עליו רוב היום בקדושת התענית, ולכן אסור להתענות עד אחר חצות.
ונראה להוסיף טעם בזה על פי דברי הבבלי (שבת דף יו"ד עמוד א’) שאומר: "תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים, שניה מאכל ליסטים, שלישית מאכל יורשין... רביעית מאכל כל אדם, חמישית מאכל פועלין, שישית מאכל תלמידי-חכמים, מכאן ואילך כזורק אבן לחמת. אמר אביי, לא אמרן אלא דלא טעים מידי בצפרא, אבל טעים מידי בצפרא לית לן בה." דהיינו: אדם שלא טעם כלום מהבוקר ואכל רק לאחר חצות הרי הוא "כזורק אבן לחמת." וע"כ אומר רש"י: "כזורק אבן לחמת - קשה לגוף, ולי נראה לא קשה ולא יפה.", ומכיוון שכך חייבים לאכול בשבת לפני חצות, כי אם לא - זה לא מועיל לגוף (ואולי אף מזיק) ומפסיד מצוות עונג-שבת.