נושאים שונים
פירוש המלה "קמצא"
ו' כסלו ס''ה
הת' עזריאל ברגר - מרכז משיח 770 פלורידה.
במסכת עדיות (פרק ח’ משנה ד’) מפרש הברטנורא (ובדומה לזה גם שאר המפרשים): "איל קמצא - מין חגב הוא תרגום כחגבים כקומצין".
רש"י במסכת עבודה זרה (דף ל"ז עמוד א’) מפרש (על המשנה הנ"ל): "איל קמצא - מין חגב הוא", במסכת ברכות (דף נ"ד עמוד ב’) רש"י מפרש: "קמצי - נמלים", ובמסכת שבת (דף ע"ז עמוד ב’) מפרש: "קמצא - ארבה ול"נ קמצא נמלה" [אגב, פירושו של רש"י במקום זה תמוה, כי שם מדובר על "קרנא דקמצא" שראייתו תלויה בה, ולנמלים אין קרניים והן רואות בעיניים רגילות? ודלמא יש לומר דפירוש הר"ת "ול"נ" אינו "ולי נראה" אלא "ולא נראה" והיינו שלא נראה לפרש נמלים מהטעם הנ"ל וע"כ יותר מסתבר לומר שהכוונה לארבה והיינו חגב].
בבראשית-רבה פרשה כ"א כתוב "כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה", מפרש ה"עץ-יוסף ומתנות כהונה": "קמצא מין שרץ שלבושו גדל עמו", מדרש זה מצוטט בתניא פעמיים: בליקוטי-אמרים פכ"א ובשער-היחוד-והאמונה פ"ז, בספר "שיעורים בספר התניא" מפרש בשניהם צב, ובספר אחר שמבאר את התניא ראיתי שבליקוטי-אמרים מפרש חגב, ובשהיוה"א מפרש צב.
ותירץ לי אבי מורי שיחי’ שהמלה "קמצא" היא מלשון "קומץ" דהיינו בעל-חיים קטן שאפשר לתפוס אותו בכף היד, ובכל מקום צריך לפרש לפי העניין המתאים שם.
ונראה לי להביא ראי’ לתירוצו מדברי רש"י (ברכות ג’ ב’, ע"פ גירסת הגהות הב"ח – ב) "אין הקומץ משביע את הארי – מל’ מלא קומצו מלא כף מחציר אינו משביע את הארי פירוש אחר קומץ לשון ונהי בעינינו כחגבים כדמתרגם כקמצין ר"ל מחגב אחד אינו שבע ארי", ומכאן רואים שהמלה "קומץ" או "קמצא" משמעותה גם כף היד וגם חגב וכיו"ב כמו שתירץ שם.
במסכת עדיות (פרק ח’ משנה ד’) מפרש הברטנורא (ובדומה לזה גם שאר המפרשים): "איל קמצא - מין חגב הוא תרגום כחגבים כקומצין".
רש"י במסכת עבודה זרה (דף ל"ז עמוד א’) מפרש (על המשנה הנ"ל): "איל קמצא - מין חגב הוא", במסכת ברכות (דף נ"ד עמוד ב’) רש"י מפרש: "קמצי - נמלים", ובמסכת שבת (דף ע"ז עמוד ב’) מפרש: "קמצא - ארבה ול"נ קמצא נמלה" [אגב, פירושו של רש"י במקום זה תמוה, כי שם מדובר על "קרנא דקמצא" שראייתו תלויה בה, ולנמלים אין קרניים והן רואות בעיניים רגילות? ודלמא יש לומר דפירוש הר"ת "ול"נ" אינו "ולי נראה" אלא "ולא נראה" והיינו שלא נראה לפרש נמלים מהטעם הנ"ל וע"כ יותר מסתבר לומר שהכוונה לארבה והיינו חגב].
בבראשית-רבה פרשה כ"א כתוב "כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה", מפרש ה"עץ-יוסף ומתנות כהונה": "קמצא מין שרץ שלבושו גדל עמו", מדרש זה מצוטט בתניא פעמיים: בליקוטי-אמרים פכ"א ובשער-היחוד-והאמונה פ"ז, בספר "שיעורים בספר התניא" מפרש בשניהם צב, ובספר אחר שמבאר את התניא ראיתי שבליקוטי-אמרים מפרש חגב, ובשהיוה"א מפרש צב.
ותירץ לי אבי מורי שיחי’ שהמלה "קמצא" היא מלשון "קומץ" דהיינו בעל-חיים קטן שאפשר לתפוס אותו בכף היד, ובכל מקום צריך לפרש לפי העניין המתאים שם.
ונראה לי להביא ראי’ לתירוצו מדברי רש"י (ברכות ג’ ב’, ע"פ גירסת הגהות הב"ח – ב) "אין הקומץ משביע את הארי – מל’ מלא קומצו מלא כף מחציר אינו משביע את הארי פירוש אחר קומץ לשון ונהי בעינינו כחגבים כדמתרגם כקמצין ר"ל מחגב אחד אינו שבע ארי", ומכאן רואים שהמלה "קומץ" או "קמצא" משמעותה גם כף היד וגם חגב וכיו"ב כמו שתירץ שם.
