על כסאו לא ישב זר

חסידים ורביים היו מיום שברא הקב"ה אדם על הארץ

י''א תשרי ס''ה

שבח והודי’ להשי"ת על גילוי אור החסידות בכלל ועל גילוי מאור הרביים כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים בפרט. 

כל שבח והודי’ יש לבטא במלים ברורות, שכל מלה תישמע ותאיר, ובכן: ברוך אלקינו אשר שם חלקנו בחיים. נמצאים אנו בעולם זה בדורות שבהם אור החסידות הוא בקו של גילוי, ומאור הרביים הוא באופן של התגלות. 

חסידים ורביים היו מיום שברא הקב"ה אדם על הארץ. אדם הראשון שנברא בעולם הי’ חסיד, כפי שהגמרא אומרת: "אדם הראשון חסיד גדול הי’". 

בכל דור ודור היו רביים וחסידים, אלא שכל זה הי’ בסדר של נסתר, צדיקים נסתרים, עד שהשי"ת גילה קו של גילוי שיהיו רביים וחסידים גלויים, וגילה לנו את הבעל שם טוב הקדוש. 

מאותו יום בהיר שבו נתגלה הבעל שם טוב הקדוש, מתחיל להאיר אור החסידות בגילוי ומתחיל קו של התגלות המאור וקירוב המאור אל הניצוץ. 

עד הבעל שם טוב הקדוש, וכן זמן מסויים בחייו, היו רביים וחסידים, אלא שהיו אלה נסתרים. עם התגלות הבעל שם טוב הקדוש – נתגלה האילנא דחיי – עץ החיים – עם הענפים של רביים מאורי אור בקרב ישראל . . .
(לקוטי דיבורים ח"א המתורגם ע’ 82).