על כסאו לא ישב זר

אלקות מתגלה לאיש – נשמה בגוף

י''א תשרי ס''ה

כדי שיהודי כאן למטה יהי’ קשור עם הקב"ה ויעבדהו כראוי עם כל כחות נפשו, גם עם שכלו ורגשותיו, הרי זה כאשר האלקות "נמשכת" כביכול כאן למטה, עד לאופן של "לידע שיש שם אלקה", לדעת – בנוסף על להאמין שיש שם אלקה, שזה בדרגת האלקות כפי שהיא מצ"ע, פשוטה בתכלית הפשיטות. 

אלקות מתגלה ל"איש" למטה, נשמה בגוף, ומתלבשת בו ביחוד נפלא עד בדוגמת משה שהוא "איש האלקים", איש שאפשר לראותו ולשמוע אותו.
(משיחת ש"פ וארא תש"מ, נדפס בלקו"ש חכ"ד עמ’ 6) 

טענתם של בנ"י בכך שרצו לעשות את העגל, היתה טענה צודקת (לכאורה) ע"פ תורה: הם טענו שמכיון שנמצאים בעוה"ז הגשמי וצריכים לברר את העולם, כאן למטה – צריכים ממוצע שיהי’ בין הקב"ה והעולם . . בנ"י ראו שכך התנהג הקב"ה בעצמו: הוא לא הוציא את בנ"י ממצרים בעצמו, אלא עשה זאת ע"י משה . . . 

ומכיון שעכשיו היו במצב בו "לא ידענו מה הי’ לו", דהיינו, שהממוצע שהי’ – איננו, רוצים שיהי’ אחד במקומו "הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כו’ ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה"... ולכן סבר אהרן שאם ינצלו הענין כדבעי יצא מכך "חג לה’" . . והנסיון הקשה התבטא בכך, שעד אז הי’ "ויאמינו בה’ (ובדרך ממילא) במשה עבדו", משא"כ "באותו היום שנעשה בו העגל נפתחה האפשרות שמעשיית העגל יהיה ענין של עבודה זרה ר"ל כפי שהערב רב רצו . . .
(משיחת ש"פ וארא תש"מ, אותיות ט"ו ט"ז – בלתי מוגה)