בהיותו "איש" "נדמה בחומריותו לגופי אומות העולם" נשמה בגוף גשמי בעולם

וזהו ע"ד שני הענינים במשה – "משה" ו"איש האלקים" [ומעין זה – הנשמה והגוף דכאו"א מישראל]: בהיותו "משה" ע"ש מן המים משיתיהו (למעלה מעולם) ה"ה קשור בגלוי רק עם אלקות, עם "אין מים אלא תורה" ("זכרו תורת משה עבדי"), שתורה היא בעה"ב על העולם, "בראשית", בשביל התורה ובשביל ישראל, ובכח זה יכול הוא להפוך את העולם ולהמשיך שם גילוי אלקות, בהיותו "איש" ("מחציו ולמטה") ה"ה "נדמה בחומריותו לגופי אוה"ע", ולכן ה"ה כאילו עומד מן הצד, והוא בוחר "ובחרת בחיים", שכפי שהוא נמצא כ"איש" נעשה הוא "איש האלקים" – "צדי". 

עפ"ז מובן, שכיון ש"צד"י" (שתומ"צ הם הצד שלו) בא (לא כ"נוגע בדבר", אלא) ע"י בחירתו, בהיותו (בחיצוניות) "איש", נשמה בגוף גשמי בעולם – יש בכחו להפוך את העולם ותושבי העולם, שגם הם "יסכימו", לציית להוראות התורה, באופן כזה שזה נקבע אצלם בפנימיות, כיון שזהו בערכם, כנ"ל. כך שעי"ז יכולה אלקות להמשך ולהתגלות בכל העולם, באופן של קביעות.