ב. מנחם
שינוי בממשלה...
כ''ג כסלו ס''ה
ידועה מלחמתו הק’ של הרבי שליט"א מלך המשיח בשלושת השלמויות - שלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ; במיוחד זעק מקירות ליבו הטהור על שלמות הארץ בהזדמנויות שונות ומגוונות, ובפרט כשהגיעו שרים וראשי ממשלות לחלות את פניו הקדושות.
לקוראי שורות אלו בוודאי זכורה (אם לא מכלי ראשון - אזי לפחות מכלי שני או שלישי) פגישת שר התחבורה דאז, וכיום - מי שמתקרא הפרעזידענט של ישראל, עם הרבי ביום קבלת נשיאותו - יו"ד שבט ה’תשנ"ב; הלה שמע מילים נוקבות מפיו הטהור של הרבי על דבר התנהלותה של הממשלה, וכיצד אפילו בדיבורים היא מפקירה את בטחונם של מליוני יהודים. הרבי שליט"א הצהיר בפניו, שעד עתה הוא היה בין הלוחמים העיקריים ששמיר יעמוד בראשות הממשלה. ומעכשיו, באם התנהלותה של הממשלה תמשיך בדרך הקלוקלת, הרי הוא יהיה הראשון שיילחם שהממשלה תתפרק. מרגע שהרבי הוציא מפיו הקדוש את המילים האלו, לא היה צריך לנבא שימיה של ממשלתו של שמיר עומדת על סף פירוקה. הממשלה אכן התפרקה זמן קצר לאחר ביקורו של מר קצב בחצרות קודשנו.
ממשלתו של רבין - שבאה לאחר שמיר - הייתה נראית יציבה וחזקה שאף אחד לא יוכל לה; הוא עשה בארץ כבשלו, ואף התבטא שהפגנות הימין נגדו "לא מזיזות לו". לא צריך לספר מה קרה לו דווקא בשיא פריחת השמאל וכשכבר הסתמן לו נצחון לקדנציה שניה. ממלא מקומו - מר פרס - שהמשיך ב"מורשת רבין", קרי: הבלגה על התפוצצויות אוטובוסים בלב ערים, מסירת אוטונומיה למחבלי ערפאת ימ"ש עושי דברו, ושחרור מחבלים שידיהם מגואלות בדם יהודי חשב, שעם הקדמת הבחירות - סיכוייו לנצח יהיו גדולים יותר, מאחר שציבור הימין הוכפש כולו בעקבות סיומו הלא-כל-כך מוצלח של קודמו בתור מקבל ההחלטות מספר אחד של המדינה. גם הוא לא סיים את מעט החודשים שהותיר לו רבין לסיום הקדנציה.
מר נתניהו ניצח בבחירות מול פרס, והבטיח שדרכם של שני ראשי הממשלות שקדמו לו - תתבטל כעפרא דארעא; אך דיבורים לחוד ומעשים לחוד. הוא לא עמד בלחצים שהפעילו עליו - כדבריו - מבית ומחוץ, ומאידך - לא קיים את מה שהרבי שליט"א מורה כשמגיעים למצבים שכאלו - "הכבד ושב בביתך", ועל כן "זכה" לכבוד אותו כל ראש ממשלה זכה לחוות לאחר שנלחם בנשיא הדור ומנהיגו; הוא עצמו עזר להפלת הממשלה שבראשותו. מר ברק שהגיע אחריו, רקד לצליל החלילים שנשמעו מכיוון אירופה והמדינות הערביות, והורה לצה"ל לצאת מלבנון, נסע כגנב במחתרת ל"קעמפ דיוויד" והציב אולטימטום בן 24 שעות - שהגיע לסיומו רק לפני כשנה(...) לחיזבאללה על מנת שישיבו את החיילים החטופים. הוא כמעט ולא נקף אצבע כשהתחילה האינתיפאדה השניה תחת ניהולו של ה"פרטנר" שרק כמה ימים קודם לכן רצה להעניק לו 95% משטחי יש"ע. הוא ידע את שמגיע לו, וזה אכן הגיע גם אליו. הוא לא סיים את קדנצייתו, והפסיד בפעם הראשונה בהיסטוריה הישראלית למר שרון בהפרש של יותר מ-20%.
שרון, למרבה האירוניה, לא ניצל את הכוח שניתן לו מהעם על מנת לשמור על בטחונו, אלא הלך כקודמיו והצהיר ש"איפוק זה כוח". לא הזיז לו כהוא-זה כשדווקא בשנות כהונתו נהרגו הכי הרבה יהודים. אומנם הוא שבר את המיתוס כשנכנס לערים הפלסטיניות ו"השליט" שם קצת סדר - צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה, בדיוק מה שעשה כשכיהן כשר הביטחון, בזמן מלחמת לבנון. השאהידים הערבים שנולדים על מנת להתפוצץ במקום הומה יהודים היו חשובים לו יותר מחיילי צה"ל שמסרו נפשם בגלל רשעותו של זה. אך הוא ידע שאין לו מה להפסיד, כל העם הרי איתו; 20 אחוזי ההפרש בינו ובין מועמד השמאל עשו אותו האיש החזק ביותר במדינה גם אם יפילו את ממשלתו 4 פעמים בזה אחרי זה. אך לא לעולם חוסן, ממשלתו נפלה בגלל משבר טפשי עם מפלגת ה’עבודה’, כשאנו יודעים שהיה מי שבחש בקדירה. בבחירות האחרונות שוב הוא עלה לכס ראשות הממשלה, כשבמהלך ימי ההכנות לבחירות הוא התעמת עם יו"ר מפלגת העבודה דאז שטען שצריך לעשות מה ששרון כעת מטפטף כמו מסיונר לעם - התנתקות חד-צדדית, ואמר אז ש"דין נצרים כדין תל-אביב". הלה הוכיח בפעם המי יודע כמה שמה שעומד מאחוריו זה לא האידיאולגיה ולא אחדות העם, אלא מניעים אפלים-ברורים לעניין זה, מה שהנחיל לו תבוסות אחת אחרי השניה, החל במשאל מתפקדי הליכוד, והסוף מסתמן ממש בקרוב, כשממשלתו תיפול נפילה שאין אחריה קימה.
כשהלה העביר בממשלתו את ההצעה לגרש את היהודים מחבל גוש-קטיף ולהעניק פרס למחבלים, התחבטתי בדעתי כיצד יטפל הרבי שליט"א במורדיו; האם יטפל בכל אחד אישית, או באופן ד"סוס ורוכבו רמה בים". ההתחבטות לא הייתה להרבה זמן, שכן זמן קצר לאחר ההצבעה בממשלה, כשכל חברי ’שינוי’ הצביעו בעד ההתנתקות, התגלתה חרפתו של אחד מהחברים בסיעת ’שינוי’, כשנחשפו קלטות אודיו המפלילים אותו נגד חברו לסיעה. מאז ידעתי ש’כל כלב יבוא יומו’, וגם אם הממשלה תיפול עוד לפני שכל אחד מאלו שהצביעו נגד ה’ ומשיחו יבוא על עונשו, לא יצטרכו לחכות זמן רב עד שיבואו על המגיע להם.
בשבוע האחרון - שוב פעם בשל משבר טפשי בהחלט - פיטר מר שרון את שרי שינוי, השותפה הכי טובה מבחינתו לתהליך ההתנתקות. שוב אנו רואים את ידו של הרבי שליט"א מלך המשיח שנלחם מלחמות ה’ ומנצח - כששלב אחרי שלב הוא מנצח את הקליפה ששמה ’ממשלת ישראל’ ומעביר לידיו את המושכות. שוב אנו רואים באוזלת-יד שאין אף אחד שפוי בכנסת שמצהיר על נכונות ללא פשרות להילחם במחבלים עד חורמה, ולתת את זכות הקדימה לחיל האויר; לבטל את כל הסכמי אוסלו, ולבטל את הקליפה ששמה 'הרשות הפלסטינית’. כעת כולם נוכחים לדעת שהפיתרון היחיד לכל מה שקורה בארץ ובעולם - הוא לא אחר מאשר הרבי.
אכן, צריכים ’שינוי’ בממשלה...
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
לקוראי שורות אלו בוודאי זכורה (אם לא מכלי ראשון - אזי לפחות מכלי שני או שלישי) פגישת שר התחבורה דאז, וכיום - מי שמתקרא הפרעזידענט של ישראל, עם הרבי ביום קבלת נשיאותו - יו"ד שבט ה’תשנ"ב; הלה שמע מילים נוקבות מפיו הטהור של הרבי על דבר התנהלותה של הממשלה, וכיצד אפילו בדיבורים היא מפקירה את בטחונם של מליוני יהודים. הרבי שליט"א הצהיר בפניו, שעד עתה הוא היה בין הלוחמים העיקריים ששמיר יעמוד בראשות הממשלה. ומעכשיו, באם התנהלותה של הממשלה תמשיך בדרך הקלוקלת, הרי הוא יהיה הראשון שיילחם שהממשלה תתפרק. מרגע שהרבי הוציא מפיו הקדוש את המילים האלו, לא היה צריך לנבא שימיה של ממשלתו של שמיר עומדת על סף פירוקה. הממשלה אכן התפרקה זמן קצר לאחר ביקורו של מר קצב בחצרות קודשנו.
ממשלתו של רבין - שבאה לאחר שמיר - הייתה נראית יציבה וחזקה שאף אחד לא יוכל לה; הוא עשה בארץ כבשלו, ואף התבטא שהפגנות הימין נגדו "לא מזיזות לו". לא צריך לספר מה קרה לו דווקא בשיא פריחת השמאל וכשכבר הסתמן לו נצחון לקדנציה שניה. ממלא מקומו - מר פרס - שהמשיך ב"מורשת רבין", קרי: הבלגה על התפוצצויות אוטובוסים בלב ערים, מסירת אוטונומיה למחבלי ערפאת ימ"ש עושי דברו, ושחרור מחבלים שידיהם מגואלות בדם יהודי חשב, שעם הקדמת הבחירות - סיכוייו לנצח יהיו גדולים יותר, מאחר שציבור הימין הוכפש כולו בעקבות סיומו הלא-כל-כך מוצלח של קודמו בתור מקבל ההחלטות מספר אחד של המדינה. גם הוא לא סיים את מעט החודשים שהותיר לו רבין לסיום הקדנציה.
מר נתניהו ניצח בבחירות מול פרס, והבטיח שדרכם של שני ראשי הממשלות שקדמו לו - תתבטל כעפרא דארעא; אך דיבורים לחוד ומעשים לחוד. הוא לא עמד בלחצים שהפעילו עליו - כדבריו - מבית ומחוץ, ומאידך - לא קיים את מה שהרבי שליט"א מורה כשמגיעים למצבים שכאלו - "הכבד ושב בביתך", ועל כן "זכה" לכבוד אותו כל ראש ממשלה זכה לחוות לאחר שנלחם בנשיא הדור ומנהיגו; הוא עצמו עזר להפלת הממשלה שבראשותו. מר ברק שהגיע אחריו, רקד לצליל החלילים שנשמעו מכיוון אירופה והמדינות הערביות, והורה לצה"ל לצאת מלבנון, נסע כגנב במחתרת ל"קעמפ דיוויד" והציב אולטימטום בן 24 שעות - שהגיע לסיומו רק לפני כשנה(...) לחיזבאללה על מנת שישיבו את החיילים החטופים. הוא כמעט ולא נקף אצבע כשהתחילה האינתיפאדה השניה תחת ניהולו של ה"פרטנר" שרק כמה ימים קודם לכן רצה להעניק לו 95% משטחי יש"ע. הוא ידע את שמגיע לו, וזה אכן הגיע גם אליו. הוא לא סיים את קדנצייתו, והפסיד בפעם הראשונה בהיסטוריה הישראלית למר שרון בהפרש של יותר מ-20%.
שרון, למרבה האירוניה, לא ניצל את הכוח שניתן לו מהעם על מנת לשמור על בטחונו, אלא הלך כקודמיו והצהיר ש"איפוק זה כוח". לא הזיז לו כהוא-זה כשדווקא בשנות כהונתו נהרגו הכי הרבה יהודים. אומנם הוא שבר את המיתוס כשנכנס לערים הפלסטיניות ו"השליט" שם קצת סדר - צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה, בדיוק מה שעשה כשכיהן כשר הביטחון, בזמן מלחמת לבנון. השאהידים הערבים שנולדים על מנת להתפוצץ במקום הומה יהודים היו חשובים לו יותר מחיילי צה"ל שמסרו נפשם בגלל רשעותו של זה. אך הוא ידע שאין לו מה להפסיד, כל העם הרי איתו; 20 אחוזי ההפרש בינו ובין מועמד השמאל עשו אותו האיש החזק ביותר במדינה גם אם יפילו את ממשלתו 4 פעמים בזה אחרי זה. אך לא לעולם חוסן, ממשלתו נפלה בגלל משבר טפשי עם מפלגת ה’עבודה’, כשאנו יודעים שהיה מי שבחש בקדירה. בבחירות האחרונות שוב הוא עלה לכס ראשות הממשלה, כשבמהלך ימי ההכנות לבחירות הוא התעמת עם יו"ר מפלגת העבודה דאז שטען שצריך לעשות מה ששרון כעת מטפטף כמו מסיונר לעם - התנתקות חד-צדדית, ואמר אז ש"דין נצרים כדין תל-אביב". הלה הוכיח בפעם המי יודע כמה שמה שעומד מאחוריו זה לא האידיאולגיה ולא אחדות העם, אלא מניעים אפלים-ברורים לעניין זה, מה שהנחיל לו תבוסות אחת אחרי השניה, החל במשאל מתפקדי הליכוד, והסוף מסתמן ממש בקרוב, כשממשלתו תיפול נפילה שאין אחריה קימה.
כשהלה העביר בממשלתו את ההצעה לגרש את היהודים מחבל גוש-קטיף ולהעניק פרס למחבלים, התחבטתי בדעתי כיצד יטפל הרבי שליט"א במורדיו; האם יטפל בכל אחד אישית, או באופן ד"סוס ורוכבו רמה בים". ההתחבטות לא הייתה להרבה זמן, שכן זמן קצר לאחר ההצבעה בממשלה, כשכל חברי ’שינוי’ הצביעו בעד ההתנתקות, התגלתה חרפתו של אחד מהחברים בסיעת ’שינוי’, כשנחשפו קלטות אודיו המפלילים אותו נגד חברו לסיעה. מאז ידעתי ש’כל כלב יבוא יומו’, וגם אם הממשלה תיפול עוד לפני שכל אחד מאלו שהצביעו נגד ה’ ומשיחו יבוא על עונשו, לא יצטרכו לחכות זמן רב עד שיבואו על המגיע להם.
בשבוע האחרון - שוב פעם בשל משבר טפשי בהחלט - פיטר מר שרון את שרי שינוי, השותפה הכי טובה מבחינתו לתהליך ההתנתקות. שוב אנו רואים את ידו של הרבי שליט"א מלך המשיח שנלחם מלחמות ה’ ומנצח - כששלב אחרי שלב הוא מנצח את הקליפה ששמה ’ממשלת ישראל’ ומעביר לידיו את המושכות. שוב אנו רואים באוזלת-יד שאין אף אחד שפוי בכנסת שמצהיר על נכונות ללא פשרות להילחם במחבלים עד חורמה, ולתת את זכות הקדימה לחיל האויר; לבטל את כל הסכמי אוסלו, ולבטל את הקליפה ששמה 'הרשות הפלסטינית’. כעת כולם נוכחים לדעת שהפיתרון היחיד לכל מה שקורה בארץ ובעולם - הוא לא אחר מאשר הרבי.
אכן, צריכים ’שינוי’ בממשלה...
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
