מטוס מסעי

שיחת הטלפון בה בישר לי אחי שמוליק (שם בדוי) על הזמנת כרטיס הנסיעה שלו לרבי מלך המשיח שליט"א זכורה לי היטב. קולו היה נרגש משהו, ואני כאחיו הגדול ידעתי גם מדוע. בכל פעם שקולו נשנק הבנתי כי הדרך שעשה עד לתשלום הכרטיס היתה ארוכה וקשה, גם תרומתי הסמלית לא סייעה באופן ממשי לזירוז הכירטוס, ורק אמונה שלמעלה מהשכל הותירה את הכמיהה לנסיעה ברמת המציאות.

מבחינתו הוא עשה הכל. אבא נתן לו "פדיון אפיקומן", כמובן, בלי לגנוב. כל ארוחת ערב הפכה ל'דינר', וכל הישג לימודי נכרך מיידית בנסיעה לרבי. בשלוש השנים האחרונות הוא צעד לקווינס בתהלוכה המפורסמת של שמחת תורה, ולאור ההבטחה המפורסמת, חזר גם בשנה הבאה. העובדה שגם בשנה שעברה צעד את המרחק הגדול, הפיחה בנו אמונה כי בעז"ה אף השנה יזכה להימצא בד' אמות של הרבי שליט"א בחודש החגים.

במשך חודשי השנה הוא אגר פרוטה לפרוטה, ואת השקלים המיר לדולרים, כך שבחודש תמוז אחז כבר בסכום השוה לשני שלישי הכרטיס. במירוץ אחר הזמן יעצתי לו לאתר קרובי משפחה שלא היו ידועים לנו עד כה, וגם להם. אך במצב הכלכלי הקשה השורר בארץ בודק כל אחד פעמיים את קרבת המשפחה שלו, ונסיונותינו הנואשים להרחיב את המשפחה עלו בתוהו.

בסופו של דבר, כמו תמיד היו אלה ההורים שהשלימו את הסכום החסר ועוד הוסיפו מדיליה להוצאות מזדמנות במהלך החודש. ומכאן הגענו אל הנקודה אליה חתרתי בוידוי שקראתם;

כשקיבלתי את הידיעה כי הכרטיס שולם, ורק ענין של זמן הוא עד שאחי התשוש יוכל להחזיק בו בידיו שאלתי בספונטניות, באיזו חברה הוא אמור להגיע ל770. הרבה זמן לא חשתי כה שותף לצער כמו ששמעתי כי הוא אמור לעלות על מטוס מחברת צ'כיה אירליינס. טרם שאמשיך, אני רוצה להדגיש, אינני סוכן נסיעות ואיני מייצג שום חברה. מעולם לא טסתי בצ'כיה איירליינס וככל שהדבר תלוי בי, גם אינני מתכוון לעשות זאת בעתיד. הדברים מכוונים כלפי חברות התעופה הזרות והדוגמא היא מקרית לחלוטין.

"ומה אמור להיות מסלול הטיסה?" שאלתי.
-"נתב"ג – פראג – ניו יורק". קיבלתי מענה.
ומי הגולם שייעץ לך לנסוע דרך פראג? שאלתי.
- המחיר הזול. קיבלתי מענה.
ומהו ההפרש בין טיסה ישירה לזו שאתה לוקח? התענינתי
- 100 דולר... הוא השיב.

הצעתי לו להזמין כרטיס בחברת אל-על כשההפרש עלי, צעד שמקורו ברגש אחריות נדיר מצידי, כלפי אח קטן שזמן ההתאוששות מטיסה כפי שהוצעה לו תתפוס את כל חודש תשרי. בירור קצר העלה שההזמנה בוצעה, וביטול כרטיס קיים כרוך בקנס שבנוסף להפרש כבר אינו בהישג ידי.

וכאן האח שואל:

סיפורו של אחי אינו היחיד, ל770 מגיעים עשרות ומאות אורחים בחברות תעופה מפוקפקות, שמחיר הכרטיס שגובות הוא דוקא החלק הזול שבנסיעה. המחיר היקר שמשלמים הנוסעים הוא עמל הדרך והמסלול המתיש אותו אמורים לעבור. נסיעה שאמורה להתבצע ב12 שעות מגיעה ל16-17 שעות במקרים הטובים ובמקרים קיצוניים בהם מתבצעת המתנה במדינה מסויימת זמן הנסיעה עולה ל24 שעות ויותר. האם שוה לעבור מ"ב מסעות בכדי להגיע לבית חיינו, כשבהוספה זעירה ניתן לחסוך אותם? את עוגמת הנפש והשעות היקרות אפשר להמיר ב100 דולר.

לאחר עבודה מאומצת בה הושגו אלפי שקלים, ניתן לבקש מאלו שאתם יקרים לליבם שיעזרו לכם להגיע למלך, כבני מלכים.

אך לטובת אלו שמחפשים בכל זאת את הדרך הזולה, ולא את הדרך הישרה הקלה והמהירה, באתי במספר הצעות שיוכלו לענין אתכם:

JAMAICA AIRLAINES – (ג'מייקה איירליינס) 250 $ - מטוס תובלה חדיש, נסיעה עם חויה. החברה מובילה בעלי חיים לארץ, ומאפשרת למספר מצומצם של נוסעים להצטרף על תקן של דיילים. רק בטיסה זו תוכלו לחוש בתיבת נח.

ALASKA AIRLINES – (אלסקה איירליינס) – 350 $ - עצירה באלסקה ל48 שעות. מומלץ להצטייד בביטוח בריאות בין לאומי.

גם חברת הדואר FEDEX מוכרת מספר מקומות מוגבל בטיסותיה. 280 $ במחלקת תיירים. 150 $ במחלקת השקים (לא עסקים).

סוכנות התיירות "סדיסט" מאפשרת חבילת טיסה משולבת במחיר של 150$ - מניו יורק לישראל. טיסה לאיים הקרביים. משם הפלגה בספינת "צים" עד למצרים, משם עד לישראל על גבי גמלים. הגבלות: ניתן לצרף תיק צד, מימיה, ותיק אוכל.

ומי שמעונין להתועד בטיסה מוזמן לעשות זאת בחברת "אוזבקיסטן איירליינס" שם פותחים הטייסים את הנסיעה ב"לחיים לחיים"...

"בהחלטה נחושה, שעמדתי בה בהצלחה, קיבלתי על עצמי לחדול מכתיבה בחודש תשרי על מנת לחוש את הזמנים היפים בשנה כתמים מן השורה ולא כצופה מן הצד. המחיר ששילמתי על החלטה זו היה גבוה מכדי שאחזור על החלטות נחושות מסוג דומה בזמן הקרוב; אין זה פשוט לחיות חודש שלם לצד תמימים ואברכים רבנים ומשפיעים, כולם חכמים ונבונים כולם ישנים על ספסלים, ולכל אחד את התזה האישית שלו, זו שאליה הרבי התכוון בשיחות".

במילים אלו פתחתי את הטור הראשון לאחר חודש תשרי אשתקד. בשלהי אלול כשהסתמן אצלי כי גם בשנה זו אשוב על ה"טעות" החלטתי בניגוד לפעם קודמת כי במקרה ובמוחי יצוץ רעיון שראוי לעלותו על הכתב לטובת הקוראים, לא אמנע בר ובהזדמנות הראשונה בה אפגוש את ידידי ורעי המחשב, אשתף באמצעותו את המדור.

בכלל, ופעם ראוי להעלות נושא זה על הכתב, מאחר וחשיבותו היא בעלת ערך עליון הראוי למקום של כבוד בזכות עצמו. אישית, זכיתי לקבל לפני מספר שנים ברכה מכ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח לענין מסויים שנדרשתי אליו באותה התקופה, ובצידה של הברכה מצרף הרבי את ההוראה הידועה "קַנֵה לך חבר" - כשהכונה היא לקולמוס ולמשיכת העט. מנסיוני העשיר בכתיבת חיבורים, בתחילה כעונשים בתלמוד תורה, ובהמשך כתחביב, מצאתי כי הדף אינו צועק, הוא סופג כל מסר. יש דברים שאינם שייכים ביטוי בעל פה, והחבר האמיתי הוא הקַנֵה.

מדוע נדרשתי לענין זה דוקא כעת?

חודש תשרי מלא וגדוש באירועים ובתכנים מיוחדים שמשאירים את רישומם וחותמם על כל השנה. אלא, שרצף האירועים אינו מניח להערכת מצב, והפרטים הקטנים, אלו שגרמו לנו להזיל דמעה או יותר, הולכים לאיבוד בים החגים ההתועדויות והרגשות. בחודש זה הציגו בפניי כמה מתלמידי התמימים את יומן החודש האישי שלהם. זאת מזכרת נצח אמיתית ונצחית, לפתוח את המחברת בחודש שבט – אדר ולמצוא את עצמך כותב: "כשעמדתי בסדר הניגונים שלפני תקיעת השופר, ידעתי שזו ברירת מחדל והזלתי דמעות כמו מים. הבחור שעמד לידי התייפח גם הוא וידעתי שאני לא היחיד. קיבלתי על עצמי הוספה בשמירת הסדרים...".

עריכת יומן המתאר את חודש החגים לפרטיו מסייעת להפנים את התחושות שבמרוץ אחר הזמן בחודש תשרי אינו מתאפשר. כך ניתן לחיות את הוואי החודש כל השנה. עד כאן במאמר המוסגר.

גם עבורי שמרתי באדיקות את ההמלצה ופניתי לערוך יומן אירועים תמציתי, שבאמצעותו אוכל לשמר את חויותי האישיות, ואף לשתף בענינים מסויימים את הקוראים. בזכותה של השתיקה ניתן לומר כי בנוכחותה ניתן להפוך במשמעותם של אירועים ומצבים באופן אובייקטיבי, לשמוע דיעות מבלי לחוות דיעה. לראות מבלי להראות. להפנים בלי צורך להחצין.

מעל עשרות פיסות נייר מאולתרות, וברשימת דברים שערכתי בגבם של כמה דפים חסרי ישע, שימרתי את החודש האחרון. וכשם שאקבל שכר על הפרישה, כך אקבל שכר על הדרישה...

אחד מגופי החסד האפקטיביים ביותר בחב"ד, הוא מוסד הכנסת אורחים המשמש דוגמא חיה למסירות והשקעה למעלה מדרכי הטבע עד לכדי מסירות נפש של ממש. אורחי המלך בחודש תשרי המגיעים להסתופף בד' אמות של נשיא הדור, הרבי מלך המשיח שליט"א, זוכים לבית חם ואוהב, לאוזן קשבת ותומכת בשלבי הקליטה הראשונים עד הרגע בו יעקב הולך לדרכו.

הפלא בכל סיפור ההצלחה הזה שכוכביו הראשיים הם בחורים צעירים, שבעולם העשיה והאחריות הם עדיין בני יומם. ללא עבר מזהיר בהפעלת כח אדם, מבלי להיות עתירי ידע במטבח ובמסתעף ממנו, הם מלאים באנרגיות ובכוחות לא מוסברים, לגרום לכל אחד מהאורחים לעבור את החודש ללא דאגות מתוך שמחה אמיתית.

"לא מצאתי לגוף טוב משתיקה" אך גוף כמו הכנסת אורחים לא יכול לעבור בשתיקה. בכל שנה חוזרת על עצמה אותה הרתמות של תלמידי הקבוצה לחודש שגוזל מהם ללא ספק את מנוחתם האישית, ואת האפשרות לחוות את החודש המיוחד כאורחים של הרבי מלך המשיח. כי הם מארחים.

ברור שמאחרי קבוצת התמימים הפועלת בשטח, עומדים בעורף מנהלי האירגון הדואגים לגב כלכלי עבור חודש רווי הוצאות שבחישוב מהיר מול כמות האורחים מעלה סכום שבחב"ד מכירים רק מהמינוס. "רשימת הקניות במכולת" של הכנסת אורחים עוסקת בכמויות מסחריות ובסכומים סיטונאיים ובכדי שהצ'קים שפוזרו לא ישובו גם הם מ770 אחרי חודש החגים, יש צורך בעשיה במשך כל השנה.

תושבי השכונה המארחים בכבוד גדול את ציבור האורחים נוטלים חלק עיקרי בהשלמת המבצע. רבים מהם מנדבים את הכספים שיועדו ל"תרבות ופנאי" עבור אורחי המלך, ולא זו בלבד, אלא שחלק מ"התרבות" הקראון הייטסית שגם "פנאי" אין בחודש תשרי. כולם סבים סביב האורחים. בבתים רבים הפכה המסורת אצל ילדי המשפחה, שבפסח אוכלים בהסיבה, ובחודש תשרי ישנים על הריצפה.

מעבר לנתינה והתרומה, מגלים תושבי השכונה סבלנות ואורך רוח עילאיים בחודש זה. 770 הופך לצפוף יותר, וההמתנה בחנויות ומסעדות הופכת למטרד. למרות הכל, אחוות החסידים באה לידי ביטוי במצבים שונים המשמשים למדגם מייצג. על אף שזאת הנהגה המובנת מאליה, יש לזכור כי היא כרוכה בנסיון גדול, ועל כך מגיע יישר כח.

לפי דעתי, צריכה הכרת הטוב לכלול גם את רמת המעשה. ניתן להשיב לתושבי השכונה על האירוח והדאגה לשלומם של האורחים, על חוסר הנוחות הזמני, בכך שאת עשרות אלפי הדולרים שמביאים עימם האורחים למטרת קניות, ישקיעו ככל האפשר בתוצרת ה'שכונה'. בדרך זו ניתן להקל על בעלי העסקים בשכונה, לאחר שאת חלקם כמארחים נתנו בעין יפה.

הזמן של חודש תשרי יקר יותר מהון, הוא אינו שוה להתבזבז על השוואת מחירים. רק כשנמצאים במטוס חזרה לארץ מכים על חטא ומבכים את השעות הרבות שהלכו לאיבוד על לא דבר. אף אחד מאלפי האורחים לא נסע ל770 על מנת להתעדכן במחירים הנמוכים של מנהטן, או בהמצאות הטכנולוגיות החדשות של אמריקה. בחנויות החשמל והאלקטרוניקה, הביגוד והאופנה, המסעדות ובתי המאפה של ה'שכונה' אוחזים ברמה גבוהה ולכאורה, לא צריכה להיות עילה לתור אחר מקומות אחרים.

למען היושר, יש לציין כי רבים מהאורחים היו אכן מעדיפים לרכוש את המתנות ליקריהם, בחנויות השכונה, אך לפעמים המחירים המופקעים משהו מאלצים לצאת למקומות שונים על מנת להשיג את מבוקשם במחירים זולים יותר באופן משמעותי. צעד קטן לקראת האורחים יכול לשנות את פני הדברים ולהביא שינוי בצריכה בחודש החגים.

* * *

כבר חודש מנקרת בראשי נקודה שלעניות דעתי, משמשת "אליה וקוץ בה". עם ההשתדלות המיוחדת שעושים מרבית התושבים בשלב ההכנות, ניתן לפגוש באותם לבבות הנפתחים רק מול מחזות קשים של עשרות אורחים קורסים לאחר טיסה ב"שטח שינה סגור" על רצפת 770.

מאחר והערכתי לתושבי השכונה גוברת על נקודה טעונת שיפור זו, אין בכוונתי להאריך בנושא, כי אם להזכיר שכל מאמץ הכרוך באורחיו האישיים של הרבי מלך המשיח שליט"א – כדאי. המארח הגדול מעולם לא נשאר חייב, הוא משלם בבני חיי מזוני רויחי, ובכולם רויחי.

תשאלו את מי שכבר ניסה!