ראיון עם אפידייויט

עם מצוקת השלמונים עבור אישור ה"אפידייויט" כבר השלימו רוב הבחורים והוריהם. הכסף שנגבה שלא בצדק, הפך לעיקרון ולתלות באישור הישיבה, ההורים שנדחקים לשלם סכומי כסף לא מבוטלים עושים זאת בהכנעה ובאין ברירה על מנת שבנם יקירם יוכל להשתלם כשאר חבריו בשנת הקבוצה המיוחלת.

בתשס"א החלה הנהגה חדשה בליובאוויטש. תלמידי הקבוצה יאלצו לשלם סכום סימלי מקסימלי עבור סידורי אש"ל של הישיבה. זה התחיל ב 150 $ לחודש. ההנהלה הגשמית של הישיבה הבטיחה להורים בתמורה כל טוב גשמי עבור בנם, מה שדחף אותם בסופו של דבר לשלם את הסכום, רק כדי לדעת שבנם שמעבר לים שוקד על התורה מתוך מנוחת הנפש, תוך רוגע גשמי כששום דבר אינו טורד את מנוחתו ועול הפרנסה אינו כרחיים על צווארו.

הבחורים כשלעצמם שמעו על "בנין שעומד בקרוב להיפתח" ועל אף הזעם שבעצם ההחלטה ליטול כספים עבור 'קבוצה', מה שלא היה נהוג עד כה, התנחמו בכך שתנאי הקבוצה ישודרגו והשינוי יהיה ניכר, הנה סוף כל סוף יש את המשאבים. מיד עם נחיתתם שלום של קבוצת הבחורים הראשונה אוכלסו בדירות מעופשות ומצחינות כשהחוזה עם בעל הדירה מסתיים בז' חשון בדיוק, כך שאין אפשרות להארכת המעצר.

כך זה נראה. לפום צערא – אגרא. לפי הצער נגבית האגרה. בשנת הקבוצה שלנו (תשס"א) נאמד הצער ב 150 $, כיום, כשהבנין כבר נפתח אך הוא בבחינת כלוב של זהב, נאמד הצער בכ 200 $, ובצער רב נראה לי, שעוד היד נטויה..

מענדל'ה (שם חב"די נדיר) עידכן את הוריו בכל הקשור לפרשת הכסף, ככל הורה אף הם ביקשו את טובת בנם והעבירו בעיתו ובזמנו את שכר הלימוד והמסתעף. מענדל'ה המאושר קיבל אם כן את אישור הישיבה לויזת הסטודנט, השלב השולי שנותר לו לעבור, היא הקונסוליה.

מענדל'ה צעד בביטחה, באמתחתו מצוי המסמך עם מכתב מהישיבה, מה שנותר לו הוא רק לשלם את אגרת הויזה, להגיש את המסמך ועד שתונפק לו האשרה, לסגור על מועד הטיסה עם סוכנות הנסיעות. הוא השתלב היטב בתור הארוך שהישתרך בפתח השגרירות, האופוריה היתה כה גדולה עד שהוא ויתר על תורו לכמה מייחלי ויזה, הרי הוא אינו צריך למהר, בכיס חליפתו מצוי מכתב מהישיבה שיזרז הליכים.

כשנכנס לשגרירות, נתבקש לקחת מספר. על הצג הוא ראה כי התור עומד ב 103 ובידו הוא מחזיק פתק שעליו מודפס: 609. "בטח זה רץ" הירהר... לאחר שהתאושש קמעה מעמל הדרך, הביט שוב על הצג שהצביע על כך שהתור אוחז ב 104. הוא עדיין היה רגוע, האופטימיות אכלה אצלו כל חלקת שכל טובה.

בינתיים הוא החל ללמוד את החת"ת, כשהבין שהתור התקדם רק ב3 ספרות נוספות, התעמק בלימוד עיוני בחת"ת, וכשכבר היה בקיא בחומר למקרה שהקונסול יבחן אותו כהכנה לקבוצה, עבר ללימוד הרמב"ם. לאחר שסיים אף את השיעור היומי, פנה ליושב לימינו ופתח עימו בשיחת אקטואליה ישראלית תוך שהוא משלב את דעתו של הרבי מה"מ. מענדל'ה לא הפסיק לדבר בהתרגשות על כך שכל דבריו של הרבי התגשמו ודבר אחד , לא חזר ריקם. היושב לימינו נקרא לחלון, ומענדל'ה אינו לאה, הוא פונה ליושב לשמאלו ופותח בשיחה ערה עם אדם ישן למחצה.

כשעה חולפת, היושב לשמאל מענד'לה כבר נרדם, והתמים עדיין מדבר בשצף קצף. בשלב מסוים גם הלה נקרא לחלון, וכך אוזלים בזה אחר זה היושבים באולם ההמתנה. מספרו של מענדל'ה הגיע. הוא קם ממקומו והגיע לחלון. הוא מציג בפני הפקידה את מסמך האפידייויט, היא לוקחת, ומבקשת ממנו את הטפסים. מענדל'ה משיב כי כל הטפסים אצלה, והיא נאלצת לספר לו, כי הוא אמור להגיש טפסי בקשה לאשרת ויזה.

כעת מסתבר לו, כי עליו למלא 3 דפי שאלות מדוקדקות. הוא נעזר בדפים המתורגמים לעברית, ולאחר כמחצית השעה הגיש את הדפים בחלון. הפקידה מבקשת ממנו לחזור לשבת ולהמתין, הקונסול מעונין לדבר איתך..

מענדל'ה חזר למקומו מרוגש. "מענין מה כתוב עליי במכתב של הישיבה, עד כדי כך שהקונסול בכבודו ובעצמו רוצה לדבר איתי". הוא חושב בקול. הוא מזהה מרחוק חבר נוסף שהגיע למטרה זו, מענדל'ה שמח לקראתו, וסיפר לו בהתרגשות כי הקונסול מעונין לדבר איתו. אלון (שם חב"די נדוש) מנחית את מענדל'ה ומספר לו כי הפגישה הזו אינה מיטיבה עימו כ"כ, וכשרואה שמענדל'ה אינו משתכנע בקלות מספר לו מעובדות הזמן האחרון. מענדל'ה נפחד ומסכם עם אלון שיגש עימו לחלון.

לאחר המתנה לא ארוכה, יחסית, נקרא מענדל'ה לחלון, הפעם הקול המדבר היה סמכותי יותר, והוא הבין כי המדובר בקונסול. הוא זירז את אלון, וזה האחרון קם עימו והם ניגשו לחלון.

מולם ישב הקונסול, אמריקאי צעיר וחביב, הוא לא הקרין רוע. הוא פנה בנימוס למענדל'ה תוך שהוא מעלעל בדפים. הדיאלוג שהתנהל מוגש במלואו, והרי הוא לפניכם.

- שלום לך
-שלום גם לך אדוני.
- מה השם שלך?
מענדל'ה פנה לאלון, ושאל אותו בשקט האם כדאי לומר לקונסול את השם האמיתי. הקונסול רשם משהו לפניו.
- "קוראים לי מנחם מענדל". אמר, לאחר שקיבל את הסכמת אלון.
- תראה מנחם, אני רוצה לשאול אותך שאלות, זהו נוהל פורמלי חדש מאז הספטמבר אילעווען.
- ספטמבר מה? הקשה מענדל'ה
- 11 בספטמבר – תיקן הקונסול תוך שהוא נותן מבט תמה במענדל'ה, ומציין לעצמו שוב בדף כמה מילים.
- מה קרה ב11 בספטמבר? שאל מענדל'ה, וזכה לזוג עינים חודרות מאלון ולכמה מילים נוספות בדף באהבה מהקונסול.
- ב - 11 בספטמבר היו פיגועים בארה"ב, נפלו התאומים זה היה יום של טרור קשה. הסביר הקונסול.
מענדל'ה הוא תמים, וברגעים אלו ראה לנכון לומר את שעל ליבו, כדי ש"גם הקונסול יידע".
- "תדע לך בדרך אגב", פונה מענדל'ה לקונסול, "שעם הצער והכאב, יצא מזה גם קצת טוב, שהאמריקאים והנשיא בוש יבינו מה אנחנו סובלים בארץ יום יום".
הקונסול נתן בו עינים זועמות, וציין לפניו שוב.
- כדאי שנעסוק בשאלת הויזה שלך. ניסה הקונסול להתקרר.
- היכן אתה מתכונן ללמוד בארה"ב?
- ב - 770.
- סליחה?
- ב - 770. זה הבית מדרש של מלך המשיח.
- אני לא מבין שום מילה. אתה יכול לדבר ברור?
- אני הולך ללמוד בישיבת תומכי תמימים שנמצאת בבית המדרש של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בברוקלין.
- איפה תגור שם?
- נגור בפנימיה. כבר הסדרתי את כל התשלומים, וההוכחה, זה האפידייויט שאתה מחזיק ביד. הם לא נותנים את המסמך הזה לפני שמשלמים 200 $ לחודש עבור הפנימיה.
הקונסול עילעל בעצבנות באפידייויט שלפניו והקיף בעיגול מילים ספורות.
- ואיפה אתה תאכל, לדוגמא?
- במסעדות.
- מה, אין חדר אוכל?
- תראה, זה מורכב. אמור להיות אבל הם טוענים שהחדר אוכל בבניה. והנוכחי.. איך אני יגיד לך את זה.. חדר יש, אבל אין אוכל..
- ומי מממן אותך שם?
- מה הפירוש מי? ההורים עוזרים, ואני מסתדר איך שהוא.
- אנחנו חייבים לדעת שיש לך סיבה לחזור לארץ, ולא תשאר שם; במה ההורים שלך עובדים?
- אבא אברך בכולל ואמא עקרת בית.
- ואיך אתה חושב שהם יעזרו לך?
- האמת היא שאני לא בונה עליהם, אני ילמד, ובערב אני יעבוד בבית משיח, או בבית מדרש עצמו בעבודות מזדמנות.
- ואיך אתם אמורים לחיות שם?
- ממש בנס.
- ומלגות מהישיבה מקבלים?
- מי? הרבנים? אולי. אבל את זה תשאל אותם. הבחורים לא מקבלים כלום, ואפילו הבחורים שיש להם להם אזרחות אמריקאית נאלצים לחתום על מסמך שהם מוותרים על המילגה שלהם לטובת הישיבה, ממש בכוח.

הקונסול לקח פסק זמן, וציין לעצמו כמה שורות ארוכות בדפים שלפניו.

- אם יש בעיה איתך, עם מי אנחנו יכולים לשוחח?
- יש לי מספר טלפון של מנהל הישיבה, אבל מאד קשה לתפוס אותו. 3 חודשים הוא בהרים בנופש, חודשיים נוספים הוא בחופש, לטלפונים לא מזוהים הוא לא עונה, הפלאפון שלו לא זמין, וביפר אין לו. חוץ מזה, נראה שהמספר שנתנו לי הוא לא אמיתי, כי יש בו רק 5 ספרות..

זה מספיק לי, אמר הקונסול. והניף את החותמת השחורה אל על והנחית אותה היישר על דרכונו של מענדל'ה. גם פניו של מענדל'ה הושחרו..

זאת תוצאת התחקיר שהעלנו, מדוע בחור מקבל חותמת שחורה על אף שאינו מתכון להיות סטודנט לטייס, מעולם לא חשב להגיע לתאומים עם מטוס, אינו נושא פספורט מצרי, ומוחמד עטה אינו שאר בשרו. מענדל'ה לא שיקר, הוא אמר את האמת, אך המכתב שמספקת הנהלת הישיבה מטעה בעוד שבפועל אינה תומכת בבחורים, ולהיפך.

בחורים אינם מטיבים לקרוא את המכתב המצורף לפני הראיון והתשובות שנותנים בראיון אינו משאיר פתח לקונסול - גם אם רצה – להעניק את האישור המיוחל. איני מאמין שישנם בחורים שחושבים כי המכתב הוא מכתב המלצה על היותם מנקיי הדעת ומשרידי דור דיעה שעל כן מתחננת הנהלת הישיבה מממשלת ארה"ב לאפשר להם להגיע ולהרים קרנה של תורה בישיבת תומכי תמימים 770.

מה שכן אני בטוח, שמכתב הישיבה הוא נס גלוי. פשוט אותיות פורחות באויר. על כל פנים אחיזה במציאות אין להם...