כיבוד אב

אם בחודש תמוז יש כאלו שעדיין קר להם, הרי שבא חודש אב וימיו הלוהטים, ומביא עימו את בשורת הקייץ וחופשת בין הזמנים לתלמידים כהורים ומחייב פתרונות חינוכיים לעיסוק חוויתי שיצוק תוכן לימי אב הארוכים. בעודם בתלמודי תורה ובישיבות, מלאים ימיהם של הילדים עד אפס מקום בתכנים חיוביים, את מרבית שעות האור עושים התלמידים בתלמודי תורה, ובשובם לביתם מותשים מצפה להם מטלת שיעורי הבית הברוכה שמותירה אותם זמן נוסף בהוואי חינוכי, מתוך קבלת עול בפועל ממש.

בקהילות רבות מפעילים בשעות הפנאי ישיבות ערב, לעידוד נוסף של התלמידים להעשיר את עולמם במשניות ובתניא ולהקנות ערכים חסידיים נוספים בדרך עילה ועלול, ערכים שלא יוקנו מתוך "יראה" בתלמודי תורה, ורק "אהבה רבה" ותמלוגים, יחדרו לעולמם הסלקטיבי ויהפכו אותם ביום מן הימים לתמימים וחסידים מן השורה הראשונה.

כילדים חב"דיים שגדלו באותה חצר, למדו באותו ת"ת, נשמו את אותו האויר, הרי שלא זכורה לנו מצוקה, כמצוקת החופשים. כילדים חב"דיים ניסו הורינו את מזלם בסיפוחינו לקיטנת חב"ד באיזור מגורנו, אך מלבד הטיולים לא מצאנו ענין במסגרת הקייטנית. הצוות היו ידידנו, התכנים מוכרים מבית הורינו וספרינו, כך שקשה היה לגרום לנו לחזור הביתה אפופים התרגשות ושמחה.

למעלה ממחצית עשור זוכים ילדי אנ"ש לחויה ברוכה שהוריהם כילדים לא זכו. בכפר סטרין נפתח קעמפ "אורו של משיח" - מחנה קיץ חסידי ראשון מסוגו בארץ הקודש, שמלבד יום מלא וגדוש בתוכן חסידי אותנטי, זכו הילדים לישון במחנה לצד מפקדיהם - בחורים מצויינים שנלקטו בקפידה רבה על ידי הוועדה הרוחנית שעמדה בראש המחנה.

ההצלחה הגדולה שיכפלה את עצמה בשנים הבאות, ליובאוויטש אומנם גלתה, ומיקומי הקעמפ השתנו מחמת הגידול הטבעי של המחנה, אך המסר נשאר בעינו. הרבי הוא מלך המשיח, כמובן, חי וקיים, וילדי ישראל המכונים "משיחי" נושאים בתפקיד עיקרי בהתגלותו המיידית של הרבי שליט"א.

"הם הכירוהו תחילה". את הילדים לא היה צריך לשכנע, לא היה צורך להסתמך בשיחות ומענות קודש, או בעידודי "יחי" על מרקע הוידאו כהוכחה להסכמתו של נשיא הדור להכרת הדור כי הוא מלך המשיח, עבורם זה היה ברור, הם ידעו את זה בחוש. על האמונה הזו גדלו במחנות הקיץ איתה צעדו לשנת לימודים ספוגת בטחון, עם מסר איתן זה הם חזרו לביתם וסחפו באמונתם הנוגעת כל מי שבא עימם במגע.

עם הזמן, התרחב מעגל החיילים שביקשו לשהות במחנה קיץ חסידי כרצון קודשו של מלך המשיח. "סדן שמייצרים עליו חסידים" התבטא הרבי מה"מ על הקעמפים, וביטויים נוספים ועובדות ומוסכמות הביאו את ריבוי ההורים לא להתחשב במצבם הכלכלי, ועתיד ילדיהם הוא שעמד נגד עיניהם בשעת הפשרת הסכום המכובד לטובת הקעמפ.

התוצאות דיברו בעד עצמם, הילדים הפכו למקושרים ולחסידים של ממש. דו שיח בין הילדים הפך לאטרקציה של המפקדים, לשמוע ילדים משוחחים על ענינים בחסידות ומחליפים דיעות בעניני משיח וגאולה - זה לא דבר של מה בכך. מכל שנות התלמוד תורה, וניתן להמר שגם לאחר כמה שנות לימוד בתומכי תמימים, לא בהכרח שכך היו נראים פני הדברים. השהייה המקוונת והמאובטחת במסגרת חינוכית באוירה חסידית אותנטית, עשתה את שלה, וקנאת הסופרים נתנה את אותותיה.

האינפלציה בישראל גרמה לשווקים להתייקר, ומחירי הכל עלו בהדרגה. קעמפ אורו של משיח הפך למבוקש - כמתבקש, והורים רבים מצאו את עצמם קרועים בין הרצון העז לראות את ילדם מתחנך בימי החופש שלו במסגרת הטובה ביותר, ובין המחיר הגבוה שלא היה לפי כוחם. תוך כדי מאבק פנימי ; האם לתת משקל למצב הכספי או למצב הרוחני הירוד, התבשרו הילדים והוריהם על מחנה קיץ חדש - "גן ישראל"- שמחירו שוה לכל נפש, ומיקומו בכפר חב"ד.

מאז היתה למסורת, קעמפ "גן ישראל" מאפשר רישום במחיר עממי, בעוד "אורו של משיח" רק מתייקר משנה לחברתה, המחיר עושה את הסלקציה וחיילים רבים אינם מתאפשרים להרשם. בפועל שני הקעמפים אוחזים ברמה גבוהה, ומעניקים יחס אישי לכל חייל, וחינוך לנוער על פי דרכו, כך שגם כי יזקין לא יסור ממנו.

מלבד המחיר, ישנו הבדל מהותי נוסף: קעמפ גן ישראל בחר בדרך שונה מזו של "אורו". הקעמפים נמצאו מתפצלים לדרכי הסברה שונות, המסרים שמחיים ומלהיבים את באי "אורו של משיח", לא זוכים להיפגש עם "משיחי", בקעמפ "גן ישראל". הויכוחים בין החניכים ולפעמים בין המפקדים, מוכיחים כי הנושא הוא עקרוני והוא המאפיין את הקעמפים. האם אתה מזוהה עם בשורת הגאולה, או שמא הינך מהמתכחשים לה.

על פניהם נראים הדברים ברורים, הקו שמיישר קעמפ אורו של משיח בכל הקשור לנושא גאולה ומשיח רק מסתבך בקעמפ גן ישראל, עידוד ה"יחי" במשך שנה וחצי לא תופס שם מקום, השליחות האחרונה היא לא קבלת פני משיח צדקינו - כפי שהעיד הרבי מה"מ בשיחותיו, וכך נמצאים הילדים במשך שבועיים במסגרת חסידית, אך של הדור השישי.

הילדים לא אשמים בספיקות של המדריכים, החיילים לא צריכים לשאת בעול הנסיון של המפקדים. הם הגיעו לקעמפ בכדי להתחזק באמונה ברבי שחלקם מעולם לא ראו, הם נרשמו למחנה בשביל להתעצם בהתקשרות לנשיא הדור באמונה שלמעלה מהשכל, ובכל זאת חוסכים מהם מפקדיהם את המסרים העכשוויים, את התכנים שהרבי מה"מ ביקש ליידע את הדור כולו.

אחרי הכל, עם המעליותא שיש בהצהרת האמונים לרבי בקעמפ אורו של משיח, הרי שבדרך הטבע לא שייכת הרשמת כל ילדי חב"ד למחנה אחד. אם נהיה רציונלים נשכיל לבד כי יש צורך במחנה נוסף או יותר בכדי לאכלס בכבוד את ילדי חב"ד. נגזר מן הדברים כי הויכוחים הקולניים בתלמודי תורה בין הילדים, ובישיבות בין המפקדים על טיבם של המחנות - מיותרים. ניתן לראות בפורומים השונים באתרי חב"ד, כי הנושא הנדוש: "הקעמפ", לא מפסיק להעסיק את המשתתפים על אף שויכוח בכלל הוא עקר, וויכוח בנושא זה הוא עקר כיפליים.

לא נשכח, כי בסוף כולם נפגשים בכיתה. במחנה הקיץ השונה הם ישהו כשבועיים, אך ביחד, בכפיפה אחת הם ילמדו שנה שלימה. הויכוחים יסתיימו ביום פתיחת הלימודים, אז הם ישבו לצד זה כשעננת הקעמפ כבר חלפה. יש צורך לחזק בדק האחדות בין הילדים ואת זה אפשר להביא בדרך אחת: רק כשמסע ההרשמה לקעמפים יהיה בדרך של כבוד וכל אחד יציג רק את מעלותיו מבלי לרכוב על חסרונות משנהו, יביאו בכך המפקדים והמנהלים למטרה הרצויה, אחדות בין הילדים בהמשך לימודם יחד בשנה הבאה.

לא בכדי הימים שלפני הקעמפ הם "תשעת הימים", התקופה שדורשת משנה תוקף באהבת ישראל בכלל ובין חסידים בפרט, חודש אב דורש מאיתנו אהבת ישראל, אהבת חינם, ביתר שאת וביתר עוז. הבה נתחזק בכיבוד אב..

ביננו, הויכוחים לא יעזרו. "אורו של משיח" תמיד ישאר האורגינל..