מן הפח אל הפיחות

הביטחון בשפל, במצב הכלכלי גם אין בשורות טובות השקל בפיחות מתמיד, ראש הממשלה הצליח להצחיק השבוע את כלכלני ישראל ובראשם נגיד הבנק המרכזי בדבריו ש"כלכלת ישראל חזקה בבסיסה". כיצד הגיעה ישראל לשפל חסר תקדים בכל התחומים האפשריים בניגוד לתחזיות משנים קודמות?

הייתי אז ילד, רך ושקט, בעולמי הקטן לא היו מושגים רבים זולת תחום התענינותי - משחקים וממתקים - על סכנות ידעתי, אך אז עדיין לא נחשפתי לרוע הקיים בעולם. עבורי השמש זרחה כל בוקר ודבר לא העיב על שמחת הילדות שלי. את מוצאי אותו חג שבועות אני זוכר בוודאות מוחלטת. ישבתי בסלון ביתי ולמדתי למבחן. כל אימת שאימי פנתה לעיסוקיה חזרתי להתאמן בחמשת האבנים שהיו מצויים תדיר בכיס חולצתי, כשראיתי אותה מתקרבת, תפסה הרצינות את מקומה לגאוות המשפחה "ולתפארת מדינת ישראל".

תוך כדי, הגיעה לקיצה שעה נוספת, ומהדורת החדשות בישרה כי בחוף מחופי הארץ נמנע פיגוע ראוה בעיצומו של החג. מסתבר, סירה ובה מחבלים התקרבה לחוף, ומסיבות לא ברורות ויתרו על זממם, והסגירו עצמם לכוחות הביטחון. את האירוע הזה אני זוכר. יותר נכון לא אשכח. סערת הרוחות שהתחוללה בארץ היתה סוחפת, אף אחד לא רצה לדמיין כיצד היתה יכולה להיגמר טרגדיה שכזו בחוף הומה אדם בעיצומו של חג, ששמחתו היתה מושבתת בודאי.

עד כאן פרק זכרון מילדותי. שנים לאחר מכן התפרסם ההמשך המפתיע: בחקירתם במרתפי השב"כ נשאלו המפגעים מדוע ויתרו על כונתם לבצע את הפיגוע? המחבלים השיבו כי כשהגיעו לחוף הבחינו באלפי חיילים חמושים, ומרוב בהלה החליטו לוותר על הרעיון ולהסגיר את עצמם. חוקרי השב"כ היו מופתעים: בחוף לא היו ולא אמורים היו להיות חיילים, ובטח שלא במספרים כאלו כפי שתוארו על ידם. אנשי השב"כ לא היו בטוחים באמיתות המידע, ובדרכים הידועות רק להם המסוגלות לדובב אבן, המשיכו בחקירה כשלבסוף הגיעו למסקנה כי אמת דוברים המחבלים.

אי אפשר לתאר את גודל האבסורד. רק המושג נס יכול להסביר את שהתרחש שם. המחבלים הגיעו לחוף וראו אלפי חיילים חמושים בעוד שבחוף נכחו אלפי רוחצים ללא נשק ואפילו הביגוד שעליהם היה מפוקפק. כיצד אם כן ראו במקום אלפי חיילים, ועוד חמושים?

הניסים שהתרחשו במלחמות ישראל לא מהוים פרק מזכרונותי. הייתי אז מבוגר מכדי לזכור, אך בספרי דברי הימים מתוארות מלחמות אלו כשרשרת ניסים מרתקת. על יום כיפור אין צורך לדבר, התחמושת אזלה והחיילים היו מותשים מכדי להשיב מלחמה שערה. בניסי ניסים הצליחו חיילינו לשמור על מעוזים לכבוש נוספים ובעזרת ה' להכריע את המלחמה. לא היינו צריכים לשכנע שמדובר בניצחון, העולם כולו דיבר על כך שישראל, מדינה בחיתולים, כבר ניצחה במלחמה עתירת חזיתות מול צבאות מבוססים מכל הבחינות. "אלוקם של אלו" הראה פעם נוספת, כי לא רק בים מנצח (כטענת טיטוס) ולא רק ביבשה (כעונשו של טיטוס) אלא אף באויר, כשבנס בולט הצליחו ציפורי הפלדה של חיל האויר להשבית את מטוסי האוייב בכמה גיחות, בזמן ארוחת הבוקר של טייסי האוייב..

סיפר לי אחד מידידי, יהודי רב פעלים שלחם בחזית בשיחרור חיפה, ואת המלחמה הוא זוכר לפרטיה. חבריו נפלו בזה אחר זה והמערכה נראתה אבודה. היה ברור שישראל עומדת להיכנע ולסגת מאיזור חיפה. מהמטכ"ל הוצע פתק שהועבר בין המפקדים הוא נשא מסר אחד: א.ב - תרגומו של קוד: אין ברירה.. (צריך לסגת)

במודע או שלא במודע, הגיע הפתק לערבים ובאורח מפתיע על אף עליונותם הצבאית, הם נסוגו במהירות הבזק מהאיזור. לאחר המלחמה התברר שהראש הערבי הקודח תרגם את הפתק באופן כזה שהנותר להם הוא להימלט. א.ב. - אטום בומבה..

אלו רק דוגמאות שעל קצה המזלג, מהם ניתן לעמוד על הניסים הגלויים שלא ייספו מתולדות עם ישראל. דא עקא, בשנים האחרונות נראה כי הצבא האדיר והמתוחכם, אינו מצליח להתמודד עם אוייב קקיוני, שניקוזו ממפת המזרח התיכון לא צריך לעלות במאמץ רב ובכוחות מחודשים. לרגע נראה כי אותם ילדים שמשליכים בחוצפה שרק גואה מיום ליום, אבנים ובקבוקי מולטוב על חיילנו - מנצחים את המערכה. ככל שמתרבים הנפגעים בכוחותינו ר"ל, הרי שהיושבים ראשונה במלכות פועלים את היפך הנדרש, ומעדיפים לסגת תחת לכבוש, להיכנע תחת להכריע, להשפיל את עצמם תחת גאון יעקב.

השאלה היא, להיכן נעלם הראש היהודי הידוע בהגותו השנונה? כיצד "עם חכם ונבון" אינו פועל בצורה המתבקשת, ומגיב באופן לא הגיוני? הבעיה העיקרית היא שאותם יהודים מאמינים בני מאמינים מנסים לשרת את אינטרס המפלגה שאותה הם מייצגים. הבוחרים צידדו בהם בשל מצע שהם כנבחרים ניסחו. הם הכניסו את עצמם למילכוד, על אף שבפנימיותם הם בוערים באש האמונה, והשלהבת עולה מאליה. אך מאותו הרגע, שהחליטו להוציא את אלוקים מהתמונה, השתנו פני הדברים. אסור לשכוח לומר תודה, אסור לשכוח למי לייחס את הנצחונות והפעולות השמיימיות ש"אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו", צריך לזכור מי מושך בחוטים ומי הבובות.

בימים האחרונים התחוללה בארה"ב סערה גדולה בעקבות פסיקה של שופט עליון בבית המשפט הפדרלי, לפיה, ההכרה בקב"ה בשבועת התלמידים בבתי הספר אינה מהחוקה ומכלל זה יש להוציאה. הנשיא בוש תקף את הדברים וחברי בית הסענאט יצאו מכליהם בריקוד מחאה כשהסלוגן המושר הוא : "אלוקים ברך את אמריקה".

"אלוקים תופס חלק נכבד מהחיים שלי ומהחיים של אזרחי ארה"ב" אמר נשיא המעצמה הגדולה בעולם. הדיבורים שסבבו את הנושא ביטאו פגיעה אישית באזרחי ארה"ב, להפריד את אלוקים מסדר היום הלאומי והאישי שלהם.

האמונה בקב"ה היא מחובתו של כל אדם, בלי קשר ליהדותו. ב7 מצוות בני נח מופיעה המצווה לאומות העולם, ותופסת כר נרחב בשיחות הקודש של כ"ק אד"ש מה"מ כיצד אפשר להסביר זאת לגוי באופן שיקבל על עצמו להאמין אך ורק בא-ל אחד. האמונה טומנת בחובה את האופטימיות ואת ההרגשה כי הכל מכוון ממקום יותר גבוה מבינתנו, וכל הקורה אותנו או מסביבנו נועד לטובתנו.

יהודי שעד כה פחד להיחשב לפונדמנטליסט כשיצהיר על אמונתו בקב"ה הרי שבא נשיא המעצמה הגדולה והצהיר כי אצלו אלוקים תופס מקום נכבד. כשיהודי אומר: "כוחי ועוצם ידי" רואים במוחש כי ברכת ה' לא שולטת במעשיו, וכי בדברים הפשוטים ביותר הוא נוחל כשלון. זוהי עובדה, הצבא מפסיד, המטבע צולל בערכו, הביטחון כבר אינו מה שהיה, הכלכלה בקרשים, החינוך בצניחה, האבטלה בעליה, וכך כל מוסדות המדינה הדוגלת בעצמה.

יהודים ניחנו באמונה חזקה, הבעיה היא שלפעמים הם משתמשים באמונה הזו לא נכון. לפעמים הם מאמינים בעצמם...