מכתב לר"ר מנחם

שנים רבות נפלה בחלקך הזכות האמיתית, לדאוג למתן אישורי יציאה לתלמידי התמימים, אשר מבקשים לזכות במה שרבים ואולי אפילו אתה, זכו; שנת קבוצה, בבית חיינו, במחיצת ובד' אמות הקדושות ביותר עלי אדמות. הקשיים שנערמו לצד החלטה אמיצה זו, היו רבים, ואתה וחבריך היושבים ראשונה במלכות זכיתם לגרום לנח"ר רב, כאשר הצלחתם להשיג את אישורי היציאה לקבוצה, ובכך הבאתם את שלטונות הצבא להכרה בנשיא הדור שבשבילו נברא העולם, ובשבילו אף משדדים מערכות.

ג' תמוז הביא עימו מפנה ביחס החב"די למוסד הקבוצה. אי אלו בחלונות הגבוהים, בחב"ד, הגיעו למסקנה בדעת תחתון, כי מוסד הקבוצה מיותר ומשמש רק לנטל, ובכך ביקשו לסתום את הגולל על מסורת מפוארת של עשרות בשנים, בהם מצאו בחורים רבים את נפשם האלוקית דוקא בשנת הקבוצה, דוקא במחיצת הרבי מלך המשיח.

לכאורה אינו מובן, כשם שאיש לא חשב לרגע לוותר על בקשת אישורים לכניסה לבסיסי צה"ל בחנוכה ובפורים, לאחר ג' תמוז, כי זהו רצונו הק' של הרבי שליט"א, בגזירה שוה אחת, היה עליהם לספק את מירב הדרכים והפתרונות למניעת עיכובים מצד שלטונות החוק. לא כן, מה שאירע בפועל; המשרדים שידעו לילות וימים בלחצים על שלטונות הצבא, אינם עוד לימין הבחורים, ולהיפך.

בשנת הקבוצה שלאחר ג' תמוז החלו הקשיים מצד השלטונות להגיע בכמויות לא מובנות. מה שיתברר מאוחר יותר, כיד אחת ששמו אחדים מעסקני חב"ד בכדי לעצור את מסורת הקבוצה ולפגוע במוסד הקרוב ביותר בגשמיות לרבי שליט"א מה"מ. הסיבות ידועות, אך אותנו הן לא אמורות להעסיק יתר על המידה. את הרצון של הרבי אנו יודעים, וכל שיקול פוליטי זה או אחר לא יפגע בבנים להגיע לאביהם.

החלל הימני כפי הנראה לא היה שותף בהחלטה לעצור את מוסד הקבוצה. שנת הקבוצה היא משאת חייו של כל תמים שמבקש באמת ובתמים "שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". העובדה המצערת, שבימים אלו איננו רואים את כ"ק אד"ש מה"מ, אינה פוגעת כהוא זה באמונתנו הפשוטה כי תיכף ומיד נפקח את העינים ונראה כל מה שהובטחנו לראות. שנת הקבוצה היא המינימום שאנו יכולים לעשות בבחינת שבתי בבית ה' כל ימי חיי, הוא כבר יעשה שלו ויאפשר לנו לחזות בנועם ה'.

הצער ועוגמת הנפש שנגרמת לבחורים, בבת עיניו של מלך המשיח, לא מטיבה עם איש. הפוליטיקא ושאר החשבונות, שבקדושה לא נמצא להם מקום, מזיקה בראש ובראשונה למקבלי ההחלטות המנגדות את הרצון, ובגשמיות; בחור שנדחה בקבלת אישור בשל זילות יחס מצד ועד הכפר, ישמור זאת עמוק בביטנו עד לעת פקודה.

בראשית חודש אלול נאלצו תלמידים ספורים שנכנעו לתכתיבי השלטון, לשוב ארצה ולהיקרע בלב שבור מאחיהם התמימים המשלימים שנת התקשרות נצחית, ואילו הם, עושים דרכם חזרה ארצה ליישר הדורים עם צבא הפרעה לקבוצה. אפשר לתאר את הטיסה שבודאי תחרט עמוק ברשימת החויות הבלתי נעימות שהספיקו לחוות בחייהם הצעירים. הם לא יביטו בנוף, הם לא יתבייתו במנה לדוגמא שתוגש, ככל שהמפה האלקטרונית תצביע על התקדמות ליעד, הם יפרשו זאת להתרחקות מנקודת המוצא, מבאר המים החיים ששתו ממנו כמעט שנה.

ניתן לחוש את שיחושו, המראות השמימים לא יענינו אותם, הם יביטו בזכרונות נעימים וחולפים שיצופו בראשם, מתפילות עם הרבי, מהתוועדויות של שבת, מיומא דפגרא, ומהשהייה לצד חבריהם 24 שעות במשך שנה תמימה ללא חופשים והפסקות. הנוסעים השונים חוזרים מטיול, מעסקים, מביקור משפחתי, ואילו הם נפרדים מבית חיינו. ההרגשה איומה ומעוררת רחמים. לאחר שנה בבית משיח, הראש עובד וחושב אחרת, אחוזי התמימות שהיו כבר טרום קבוצה קיבלו משנה תוקף, העידון תפס את מקומו, וכבר ניתן לראות את פקידי לשכת הגיוס סופקים כפיים ומחפשים מוצא מהבושה מה יש לומר לבחור שהגיע ארצה במיוחד בשבילם, ואילו הם אינם מוצאים מסגרת עבורו.

אין ספק, ליבנו עימם, אנו מתפללים יחד עימם שיתאפשרו לחזור לחודש תשרי, שיוכלו לחבור לאחיהם התמימים ולאפשר לקומת הקבוצה להיות שלימה. אך השאלה שנשאלת לאור הנ"ל, מדוע צריכים לחוות את החויה הזו? מדוע צריכה הקבוצה המגובשת להיקרע לגורמים לא רצויים בעטיו של זלזול והתעלמות משיעורי הבית של הגופים שהיו אחראים לכך בכל השנים. האין בידי חב"ד כח אדם שיכול לספק גוף ייחצון, שינהל מאבק דיפלומטי בשלטונות הצבא שדוקא רואים בחב"ד ובפעולותיה גוף מיוחד המכיר בחשיבות הצבא. חסרים חסידים שמסדרונות השלטון מוכרים להם כמו מסדרונות בתיהם? כנראה שבכל זאת סוברים, שב ואל תעשה עדיף.

איננו רוצים לחשוד בכשרים ולקשור את המצב עם המלחמה המנוהלת בידי כמה חסידים בעבר ובעתיד, בענינים הקרובים לליבו של הרבי, איננו רוצים לקשור את המהלכים התמוהים במלחמת ההתשה בכל המצביע על "רבי חי וקיים", שנת הקבוצה הוכיחה ותמשיך להוכיח את חיותו הגשמית ונצחיותו של מלך המשיח.

מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות, ואם בעת הזאת תחריש, רוח והצלה יעמוד לבחורים ממקום אחר, רק חבל שזה יהיה לא לגלי…