לאסור את הפאה ולהתיר את הנוכרית…

היהדות החרדית נתברכה בתכנים רבים בהם ניתן לפתח דיונים ציבוריים, לכתוב מאמרים ולשייך מפלגתית על פי דיעות ומנהגים. דיונים ציבוריים מסויימים חרגו לעיתים מתחום הדיונים ומגבול הטעם הטוב והגיעו לשפל חסר תקדים, כשהוצאו חרמים ונידויים, או כתבי פלסתר, בגנות המנהגים או הדיעות שעליהם נחלקו.

ליובאוויטש היתה לא אחת, מוקד ההתרחשויות ועמדה במרכז הענינים. חב"ד היתה העיגול הפנימי, זה שכל החיצים שואפים לפגוע בו, וכל פעם בעטיו של מבצע קדוש אחר. פעם זה היה תפילין, אח"כ נרות שבת קודש, והדברים ידועים אפילו לדור אחרון. בחב"ד לא התרגשו מעולם מהתקפות העולם ביודעם אל נכון כי העולם - גולם, וכי רצונו הקדוש של הרבי מה"מ לבד היותו מעוגן בהלכה, הוא רצון העליון עליו אין קושיות, כי לא מחשבותיו מחשבותינו, ולא דרכינו דרכיו.

המשותף לכל הדיונים הציבוריים שהפכו להתקפה אישית, שבכולם היו המנגדים אנשי דלא מעלי, 'רבנים' המשתייכים ישירות או בעקיפין למלחמה ארוכת שנים ורבת ענפין עם נשיאי חב"ד לדורותם. פעמים לא אחדות נהג הרבי להשיב מחץ על טענותיהם הריקות מתוכן של המנגדים, תשובות אלו לא נראו בעיני הרבי כמענה לטענות שהועלו בויכוח, אלא הוכחה כי רק תואנה הם מבקשים ואפילו את סברותיהם ההלכתיות לא טרחו לבסס.

לאחרונה עלה לאויר העולם נושא נדוש שכמעט נראה כי מיצה את עצמו. נשות ישראל מחזיקות בדת יהודית ויוצאות בכיסוי ראש, אחרת ללא כתובה. והשאלה השאלתית: מהו כיסוי ראש? שיטת האמת והצדק של הרבי שליט"א, שעל נשות ישראל לילך בפאה נוכרית ולא במטפחת, וזאת גם מסברא: כשאישה נמצאת במסיבת חברותיה ההולכות ללא כיסוי ראש והיא תבלוט שם בשל המטפחת, הרי שבהזדמנות הראשונה שתהא לבדה תשיל את המטפחת ותשוב לחברותיה. לעומת זאת, כשתהא בפאה בה אין צורך להתבייש מאחר והאפקטים שניתן ליצור בה, הם כבשיער ממש. והסיכוי שאישה תלך בלא כיסוי ראש בשל בושה, אפסי.

הספר הטרי שיצא לאור ביוזמת הרב וולפא שליט"א, בא להביא תשובות וביאורים לטענות הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א לפיו על כל אישה לילך במטפחת. לא נתעכב כאן על סברות ואסמכתאות, אך רק נאמר שבכל דבר צריך להביט על מבחן התוצאה, ובנידון דידן, אילו יותר נשים ילכו בכיסוי ראש, בזכות הפאה, הרי שבאנו על שכרינו, ואליבא דכולם פאה מפריעה לאישה פחות, מאשר מטפחת.

לאחרונה נודענו לסוג מסוים וחדש של מנגד לדעת קודשו של הרבי שליט"א. רף הגלות כבר עלה יתר מיכולתינו, המנגדים הגדולים שקמו לאחרונה נושאים בהשאלה את זהות חב"ד כשמפרסמים את דעתם האישית המבוססת כביכול על מקורות ושיחות קודש, כשהשורה התחתונה היא, שדעתו של הרבי שפאה היא בלאו דוקא. ברור ומובן, כי דברים אלו הינם תוצאה של טעות בהבנת הדברים, טעות שהפכה עם הזמן לסילוף מתמשך. זאת הרי הדרך היחידה לרדת מהעץ.

ושוב, הדיעות והסברות, הם לא ממין הענין. הם נספח לנקודה העיקרית. הדיעה הקלוקלת היא פרי ביאושים שצמח עם דיעה נוספת; דעתו בנושא הפיאה היא מעין המשך אחד וישיר לאופן בו מתייחס לרבי מה"מ. במאמריו הארוכים בהם מנסה לחפות על מערומיו ולעדן את המשמעות של הדברים, ובכך להסיק כי אינו נלחם ישירות בדברי הרבי אלא רק מפרש אותם, הרי שבכל פעם שמזכיר את שמו של הרבי, משתמש בתארי כבוד השייכים לצדיקים שכבר אינם בעלמא דין.

דעתו האישית בנושא משיח ידועה וברורה במחוזו, דעתו חורגת מכל פרופורציה חסידית אפשרית, והיא זו שהביאה לדיעות רעות בנושאים עליהם נלחם הרבי מה"מ בכל כוחו. השאלה, כיצד חסיד חב"ד יכול לפרסם בבטאונים ובקובצי הערות התמימים פילוסופיה שנוגדת לדעתו של הרבי שליט"א, אינה שאלה כ"כ חזקה כשבודקים לאור הנר את דיעותיו בנושאים עצמיים כנושא משיח.

ניתן לראות זאת במוחש, אלו שהולכים יד ביד עם עניניו של הרבי, כולל עמידה איתנה ויציבה בנסיון האחרון, אינם עלולים ליפול במוקש דרך. הדרך הסלולה בה הם צועדים נקיה ממכשולים ובטוחה ממעידות. היא רצופה בתמרורי הדרכה שהוצבו בכל שנות נשיאותו של הרבי שליט"א. את הדרך הבטוחה ביותר היתווה הרבי בעצמו בשיחותיו מאמריו ומכתביו, האבטחה לא ליפול, היא רק לנצמדים, סטיה קלה מהדרך, אינה מבטיחה דבר. סטיה קלה, יכולה להוליד דיעות רעות.

יחי אדמו"ר מה"מ לע"ו. היא כבר לא סיסמא. היא ציון דרך. מי שמחזיק בדגל ושייך לענין רגיש זה, אינו שייך בנפילות אחרות. זוהי עובדה שכבר הוכחה, צעד בצעד עם הרבי, הוא ביטוח לא למעוד. מלבד הפאה, יש עוד לקט שכחות שמיוחסות ללוחמים הפנימיים בענינים קדושים שזכו לתשומת לב מירבית של כ"ק אד"ש.

כשצועדים לבד, אפשר לאסור את הפיאה ולהתיר את הנוכרית..

כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו, ואנחנו נלך בשם ה' אלוקינו לעולם ועד. אנחנו נצעד עם ה"לעולם ועד", נצח סלה ועד..