בנתיבי הרן

המילים הבאות מיועדות ל"קולות הצפים" בקשר לבחירות שעל הסף:
לא פעם אנו פוגשים בבתי-חב"ד שונים ובקהילות מסוימות הרבה מקורבים ש"מתנדנדים". הם לא מוכנים להודיע סופית אם הם לנו או לצרינו, הם לא מוכנים "לחתוך" לכאן או לכאן וממשיכים להיות כמו אותו הפרפר שנהנה לינוק מכל הפרחים בלי לקבל על עצמו עול ומחויבות של אף מנהיג או דרך מסוימת.
כך אפשר למצוא במקומות מסוימים "חכמולוגים" היונקים מתורת החסידות כבר שנים רבות, אבל בשורה התחתונה לועגים מבשורת הגאולה (ובפרט הגואל) של הרבי שליט"א מלך-המשיח, או מקורבות שאף פעילות הרבה במבצעים לזיכוי הרבים אבל משייכות את עצמם להנהגה רוחנית אחרת, ואפילו "נזהרות" שלא לחבוש פאה שלא לדבר על הבעל שמקפיד לנסוע לר"ה לכל מיני מקומות רק לא ל-770...
אינני בא לדון אותם, כי הניסיון הוא כלל וכלל לא קל. אבל במצבים מסוימים כאשר המקורב בשל כבר דיו להפנמת העניין – אזי אין ברירה ויש להעמיד בפניו "אולטימאטום" ברור לכאן או לכאן. דרך שהוכחה עד עכשיו כיעילה ביותר. נכון שהרבה יותר נחמד לחלק סופגניות ולהיות הסחבק של כולם, אבל אסור להסתפק אך ורק בדרך זו ולפעמים, בהמשך הדרך, יש צורך להתבטא "מיט א גראבע פינגער" ("באצבע גסה") ולהבהיר לאדם את המצב ב"רחל בתך הקטנה". (מי שמתעניין בפרטיות יותר בנושא הנ"ל – מוזמן לעיין בספרו המאלף של הרב לוי"צ גינזבורג "משיח-עכשיו" ח"א פי"ד).
לצורך זה היו מזמינים במקומות שונים את הרה"ח המשפיע המפורסם ר' ראובן דונין ע"ה. ולמרות הסגנון הבוטה והמחוספס, היו בתי-חב"ד נהנים שיש מי שיעשה בשבילם את ה"עבודה השחורה" ויגרום לאלו המתנדנדים להתחיל "להתחייל" ולהיכנס סופית לצבא הגאולה של הרבי שליט"א מלך המשיח כחיילים ללא פשרות.
באחת ההזדמנויות שהוא התוועד ברמת-גן הוא תיאר בצבעים חיים את הסיפור המובא ברש"י בסיום פרשת נח (פי"א פס' כ"ח) אודות אחיו של אברהם אבינו – הרן, שחכך בדעתו האם להצהיר מפורשות שהוא מתלמידיו של אחיו אברהם כשהוא נוטל אז את הסיכון להיות מושלך לכבשן האש, או להישאר באלמוניותו ולנסות "להשפיע מבפנים". רק כשראה הרן את אחיו יוצא חי מתוך כבשן האש החליט גם הוא למסור את הנפש, אלא שאז היה קצת מאוחר ורק מעט האפר שנותר ממנו הבהיר לבאים אחריו שאת הניסים עושה הקב"ה רק אחרי שמוסרים את הנפש ולא כשמחכים על הגדר ומנסים לזהות לאן נושבת הרוח ולאן מובילים הסקרים, ורק אז כשיש  אהדה ציבורית גדולה והכול נוח ומשתלם ונחמד ונעים וטוב ויפה ומתוקן ומקובל, רק אז "מעיזים" להתבטא בצורה אמיתית וכנה.
אינני רוצה לציין כאן באיזו ביטוי חריף השתמש ראובן דונין ע"ה כלפי אותו הרן המצוי בכל אחד ואחד מאיתנו, אבל זכורני שדברים אלו פעלו "מהפך" אצל רבים מהשומעים.
וכשם שהוא בקשר להתחיילות של המקורבים לצבא הרבי שליט"א מלך המשיח, כן הוא גם בנוגע ל"בשורת-הגאולה". רבים הם אלו שיהיו מוכנים להכריז ש"הנה הנה משיח בא" וגם להראות באצבע במי המדובר אבל רק אחרי שהוא יתגלה לעיני כל ישראל. אז, גם הם ישמחו "לרכב" על כנפיה של בשורת הגאולה ואולי אפילו לא יתביישו לומר "אמרנו לכם", אך כרגע הם מעדיפים להצניע את אמונתם ולחכות לרגעים טובים יותר. (הדבר היחיד שהם שוכחים הוא שכאשר כבר יתגלה מלכנו משיחנו שליט"א לא יהא צורך בשום דובר או מסבירן או יחצ"ן כי רשתות התקשורת כבר יביאו בפומבי ובגלוי את דבריו ואף אחד לא יצטרך להוסיף שום מילה מיותרת  ע"מ שהציבור יקבל את תורתו).
נזכרתי בזה בדיוק עכשיו לפני הבחירות כשכולם יודעים בוודאות שהמועמד האמיתי היחיד לענייני שלימות הארץ שמתאים לדעתו של הרבי שליט"א מלך המשיח בעניין הוא ר' ברוך מרזל שיחי' ורובם אף מעוניינים להצביע לו אבל אינם מוכנים בשום אופן "לקחת סיכון" שהוא לא יעבור את "אחוז החסימה", ובינתיים מקבלות מפלגות אחרות "דיווידנדים" על חשבונו למרות שאינם ראויים לזה כלל וכלל בבחינת "ותיטיב לנו החסימה"...
מעניין שכולם שוכחים את דברי הרבי שליט"א מלך המשיח שהוא ילחם בכל מי שאפילו רק מדבר על אוטונומיה, ובפרט אם הוא יהודי מאמין שאז החילול ה' גובר באין ערוך. לפתע נהיו כולם "פרגמאטיים" ולמרות שכבר ארבע שנים הם משתוקקים בכל מאודם "להעיף" את הנציגות ה"דתית" ו"הימנית" הסוררת, הרי שביום פקודה וברגע האמת הם נכנעים להפחדות ולתעמולה המאסיבית שמפעילות המפלגות השונות, "סותמים את האף", ונותנים את קולם למפגלות המושחתות שעושים בסופו של דבר את העבודה השחורה עבור רק"ח ומר"צ בשם התורה והשבת והציונות... וכל המילים שנשמעות יפה בתעמולת הבחירות.
"רווח" נוסף "מרוויחות"  התורה וארץ ישראל שכאשר יושבים אלו האמורים לייצג אותן בקואליציה, אזי גם במקרה שיש צורך לשמוע מחאה גורפת מצד הקהל, היא מושתקת מייד על-ידי "הגורמים השפויים והאחראיים" ונשמעת רק בקצה המחנה בקול ענות חלושה. ושוב בטיעון המבהיל "אז מה עדיף שיכנס השמאל"?
דרך אגב, לא הצלחתי למצוא בשום מקום שהרבי שליט"א מלך המשיח מעדיף שיצביעו בשביל מפלגה המוותרת על עניינים חשובים רק בגלל שהמפלגה הנכונה אינה עוברת את אחוז החסימה. ממתי אנו מביעים את דעתנו רק כשהיא "עוברת מסך" ומתקבלת באהדה?
אם תימצי לומר זהו באמת שורש המחלוקת: האם המסר האלוקי צריך להיות מושמע אך ורק כשהוא פופולארי? או שצריך להעביר את ה"דעת-עליון" בכל מצב ומקרה, גם אם לא בטוח אצלך במאה אחוזים שתצא חי מכבשן האש.
ברגע כתיבת שורות אלו אינני יודע עדיין אם ברוך מרזל אכן יעבור את אחוז החסימה או לא, ובפרט שאנו מקווים שתיכף ומייד יהיה שם ראש הממשלה משיח צדקנו, אבל דבר אחד ברור לי בכל מאת האחוזים: אם לאחר התעמולה המרושעת של שאר המפלגות (שהיא ורק היא תהיה אשמה בכך אם ברוך לא יעבור ח"ו את אחוז החסימה) ישנם עדיין קומץ יהודים שהשתכנעו להעדיף להביע את מחאתם על דרך התנהלות המפלגות האחרות והחליטו לתת לברוך את קולם, אזי גם אם ח"ו הם לא יעברו את אחוז החסימה הם יהוו בכל מקרה "תמרור אזהרה" ו"נורה אדומה"  של מחאה גדולה למפלגות האחרות, ואם רק את זאת הצלחנו לעשות הרי שכבר "יצא הפסדנו בשכרנו" מה שברור שבכל מקרה לא נתנו את ידינו לדיבורים של חילול ה' רח"ל.
ומילה אחרונה לכל פעילי משיח: אם מישהו מאיתנו לא הבין עדיין מה מטרתם של שלטי האוטובוסים הצהובים על בשורת הגאולה ועדיין לא הצליח לקלוט את האפקטיביות שלהם באופן הזה שהם מובאים ללא הסברה שכלית מספיקה, אפשר ללמוד מן המפלגות השונות בבחינת "מאויבי תחכמני" שאפילו מסרים אבסורדיים לחלוטין שאין להם שום בסיס כלל וכלל ושאף הביאו לקורבנות רבים ה"י, הרי כשהם מתוקשרים בראש כל חוצות אפילו בצורה ראוותנית, רעשנית וגם פרובוקטיבית וללא שום הסברה הגיונית, יש גם להם השפעה מכריעה על דעת הקהל.
ומרובה מידה טובה שהמסר האלוקי של הרבי שליט"א מלך המשיח בודאי ובודאי יתקבל בסופו של דבר אצל כל העולם.
ואז, אז אפילו אחוז החסימה לא יוכל לעצור אותו...
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!