מנחם אב-האבא של המשיח

אם לגבי כל מנהיג או רב בסדר גודל כזה של הרב לוי-יצחק שניאורסון יש צורך לכתוב ולדבר ולהפיק לקחים מהנהגתו, על אחת כמה וכמה כשמדובר במי שההשגחה הפרטית הועידה אותו להיות אביו של יבדלחט"א – כ"ק אדמו"ר שליט"א – מלך המשיח – ולכן נייחד הפעם מספר מילים לדמותו של הרב שאמנם נפטר בכ' מנ"א, אבל הותיר אחריו רישום עמוק בחיי היהדות ברוסיה בפרט ובחיי היהדות העולמית בכלל.

כשמדברים על מנהיג ב"רוסיה רחבת הידים" – לא זו של היום המפוצלת ומפוררת, אלא זו של פעם שהייתה מקום שגם בעלי תשובה וגם צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בה והם מוכרחים "לישב" – בתא המאסר…, כשמדברים על מנהיג בתקופה כזו חייבים להבין שמדובר באדם שנחון בתכונה הדומה לזו של אברהם אבינו כשהוא מצד אחד וכל העולם מעבר השני. וכשהיה צריך רב שאין על גביו אלא ה' אלוקיו – היה ר' לוי יצחק דמות התואמת את המבוקש. הוא ערך בריתות, חופות ושמחות, ולהבדיל לויות ללא כל פחד מהשלטונות. הוא ארגן שחיטה כשרה, דאג לבתי-הכנסת בעירו ולת"ת לילדים ונערים, כמו גם מקוואות טהרה לנשים. אמנם לא בריש גלי כפי שחייבה המציאות, אבל הם נעשו בתוקף ובמסירות נפש. הוא לחם על קמח לחיטה כשרה למצות עבור כל יהדות רוסיה וגם כאשר הודיעו לו שיהיה מוכרח לתת הכשר גם בלי השגחה הוא לא הסכים ולא נכנע. ודבריו שנאמרו בשקט אך בעוז שאין הוא יכול לעבור על צווי ה' התקבלו גם על לב הממשלה באותה תקופה, ר' לוי יצחק, דור שישי ל"צמח-צדק", היה רב למופת ולאות לכך שגם ברוסיה אפשר אם מתעקשים לקיים חיי תורה ומצוות מלאים.

העילה שהובילה למאסרו היתה בעצם העובדה שהוא לא הסכים להתפשר בשום אופן ובאסיפה כללית של רבני רוסיה הוא נדרש להצהיר כלפי חוץ שאין רדיפת הדת ברוסיה. ר' לוי-יצחק לא היה מוכן גם לקבל את ההצלפה וגם לנשק את השוט והודיע ברורות וזה גם פורסם בעיתונות העולמית כולל זו האמריקאית שברוסיה אין מניחים לשמור תומ"צ. אז נכון שר' לוי-יצחק נאסר ב"עון" זה ואף חלה בגלל זה אבל בזכותו הוקלו מעט חיי היהדות ברוסיה וחוץ מזה אצל ר' לוי-יצחק יכלו לאסור רק את הגוף כי נשמתו היתה חופשית ובת חורין. וכך בשבתו במאסר הוא כותב חידושים על הזוהר בשולי הדף וכשאין לו דף ועט הוא מייצר אותם מהחומרים המצויים מסביבו כי אותו, את ר' לוי-יצחק, לא ישברו ומתחת למגף הרוסי הדורס הוא יחיה ויפרוץ ובסוף גם ינצח.

ר' לוי-יצחק אינה תופעה שקרתה לפני 55 שנה. ר' לוי-יצחק הוא הוראה ברורה אלינו אנחנו שנמצאים במדינות רווחה, ויש לנו גם "חופש גדול" ו"בין הזמנים", אנחנו יכולים להוכיח לעין כל את הרצון האמיתי שלנו יהדות, תורה, ומצוות וכמובן גאולה ומשיח. עכשיו כשאנו בני-חורין להחליט את דרכנו, עכשיו הוא המבחן האמיתי ואם ברוסיה יכלנו לטעון ש"קשה כח הסבל" הרי שכאן אין שום מונע ומעכב מלמוד התורה בחיות ובקיום המצוות בהידור. וכעת בתקופה של ה"שבע דנחמתא" שאנו לא רק מלקקים את הפצעים של החורבן, אלא גם ובעיקר מתכוננים לבית המקדש השלישי, נדרשת מאיתנו גם קצת אהבת ישראל ולהבין שמלבד הים, הטיולים והארטיק - הקייץ הוא גם הזמן הטוב ביותר לחשוב על הילד הקטן המתגורר מתחת לאפינו, או אפי' בעיר הסמוכה אלינו ולשאול את עצמנו – האם הוא יודע א"ב של תורה? האם הוא שמע על יוסף הצדיק? או שמא "במקרה" לא גילו לו את זה והוא "לא ידע את יוסף", ואז דרוש גם לפעול ולהקים מועדון של"ה – שעורי לימוד התורה – בבית הכנסת הסמוך למגוריו של הילד הזה, ואם הצלחת גם לרשום אותו למוסד תורני אז מי יודע אם לא הצלת נפש מישראל בפעולה הזו. מה שברור וזה גם לומדים מר' לוי-יצחק שאסור להרתע מלהכניס אצבע במים קרים ומי שיפעל בזה יצליח וגם יעזור לילדים יהודים להנצל מעם - ארצות וכפירה במקרה הטוב. שלא לדבר על התבוללות, טמיעה ואפי' עבודה זרה במקרה היותר גרוע.

וכשיבוא המשיח תיכף ומיד ממ"ש והוא ישאל אותנו מי הם הילדים שאיתם למדנו תורה? "לא נבוש ולא נכלם" ונראה לו את הפירות ופירי פירות של הילדים שהתנדבנו ללמד אותם ונראה לו שאפי' בזמן הזה ברגעים האחרונים ה"עקב" (לא רק בסוף השנה), אלא גם ובעיקר סוף הגלות ו"עקבות משיחא" אנחנו עדיין מקיימים את ה"והיה עקב תשמעון". שומעים בישן (בכלא בקזחסטן) וגם שומעים בחדש – את ה"קול מבשר", ואז נזכה לראות אותו את הבן של ר' לוי-יצחק הרבי שליט"א – מלך המשיח. אז נזכה לראות אותו מחייך אלינו ונכריז בקול גדול "שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה" – ברוך הבא – מלך המשיח.