נגד הזרם!!!
מספרים על אחד מראשי הממשלה הקודמים שהלך לבדוק את גבו, כי חש כאבים עזים באיזור חוט השדרה, הוא הלך לרופא וזה לאחר ששמע את תלונתו החליט לבדוק אותו ביסודיות, "נראה לי שאתה טועה" אמר לו הרופא אחרי הבדיקה הממושכת: "אין לך בכלל חוט שידרה…."
ימי הקיץ הלוהטים הם בדרך כלל זמן אהוב ונעים שמש, ים, גלידה, אבטיח קר, חופש מהלימודים, קיטנה, בריכה, בגדים קלים ושמחה בלב…
אבל מעניין שימי "בין המיצרים" תמיד חלים בקיץ כאילו לעורר אותך מחדש ולגרום לך איזו שהיא "הזזה" בלב, שלא תחשוב שהים והאבטיחים זה מספיק… לתת לך נקודה נוספת למחשבה על החורבן אז ועל זה המתחולל לנגד עיננו היום, ולא מתוך מטרה שתשקע בדיכאון ובעצבות של חוסר-מעש וגם לא כדי ש"תבכה" רק כלפי חוץ ובביתך פנימה "תעשה חיים" כ"נהוג" בימי הקיץ…
כי לאט לאט אנחנו כולנו מתחילים להרגיש שהאדמה – אדמת ארץ ישראל הקדושה, קצת מתחילה לבעור תחתינו, הרי לא יתכן להמשיך ב"מכירת החיסול" שנוהגים בנו "מנהיגנו" הבלתי האחראים, ולפעמים עולה המחשבה שתנועת המחאה העיקרית – קום תקום. איננו מטיפים ח"ו לאלימות, או לאי-ציות לחוקים, אבל אצל כולנו הולכת ומתחזקת התחושה ש"ככה אי אפשר להמשיך" בשתיקת הכבשים הרועמת הזו, בכניעה לכל רוח חלשה ובחוסר "עמוד-שדרה" יציב ובעוד אויבינו הערבים חוגגים ומרשים לעצמם לנהוג ככל העולה על רוחם כאילו המדינה שייכת להם הרי שאצלנו ההרגשה היא הפוכה בדיוק: אדישות ו"תקיעת הראש באדמה" כאלו הכל אפשרי ויכול להמשיך כך עד אין קץ.. העיקר שיש קצת ים ואבטיחים…
כן, זה היה כבר בהסטוריה היהודית – החל מהמכבים בחנוכה ומרדכי היהודי שלא יכרע בפורים, ממקדשי השם בכל הדורות ועד לדור האחרון של הגיבורים שלא נכנעו לא בגרמניה הנאצית ולא ברוסיה הקומוניסטית, שם, ברוסיה פעלו חסידי הרבי מליובאוויטש הקודם, לא נתנו ליהדות לדעוך ברוחניות ועשו הכל לשמור על הגחלת גם במחיר ההליכה "נגד הזרם" עד למאסרים וכו' כידוע ומפורסם.
גם בדורנו ישנם גיבורים אמיתיים שאינם מפחדים מהרוח הנושבת ברחוב ובעיירות נידחות ברחבי העולם, כמו גם בקבוצי שומר הצעיר ומעוזים "חילוניים" אחרים, הם פועלים את מהפיכת התשובה העולמית ללא פחד וללא מורא! אלו הם שלוחי המלך המשיח הרבי שליט"א מליובאוויטש שבודאי יכבשו את העולם!!
ויש עוד סוג של גיבורים – אנשים שאוהבים את ארץ הקודש בכל מאודם (כמו בנות צלפחד) והם מוסרים את נפשם להתנחל בכל רחבי יהודה שומרון ועזה תוך סיכון חייהם וחיי ילדיהם מתוך תחושת אחריות שבזה הם לא רק שמרווים את צמאונם להיות בארץ הקודש, אלא שהם גם מגינים עלינו, ה"בטן הרכה של גוש דן", בגופם ממ"ש. מי שיראה את הצלקת העמוקה על גבו של ר' הלל הורוביץ מחברון שלא נרתע וממשיך ללכת מביתו שבתל רומידה עד מערת המכפלה מידי בוקר לתפילת שחרית, מבין שאנשים אלו קורצו מחומר אחר, כי הם השליכו מעל גבם את כל החשבונות הרבים אשר חשבו בני האדם ולנגד עיניהם מונחים רק האמונה והבטחון בה' יוצר כל.
נתאחד כולנו סביב בשורת הגאולה שלו ולא נשכח את התפקיד שמוטל עלינו הרי שתיכף ומיד נזכה שהוא יגאלנו גאולה אמיתית ושלימה "ולא עכבם אפי' כהרף עין".
באדיבות הגאולה
