איפה הזנב של הדג-מלוח?...

"מעולם לא ראיתי בית כנסת מפואר שכזה"… התפעל ר' יהושע. ר' יהושע, תייר שבא לגרמניה לצורך עסקים למספר שבועות, נקלע לבית הכנסת המרכזי באחד הערים הגדולות בגרמניה והוא לא חדל מלהביע את רחשי לבו החיוביים כלפי בית הכנסת הזה. "הלא זה ממש "זה אלי ואנוהו", אמר ר' יהושע בהתלהבות. הוא נרגש לראות את המנורה היפה בעלת שלל צבעי הקשת במרכז בית הכנסת, את ארון הקודש תוצרת איטליה המגולף בפיתוחים ועיטורים ומשובץ ביהלומים ואבני חן יקרות ואת הקירות המצופים שיש כחול ומבריק ומזכירים ביופים את גלי הים. גם הרצפה נוצצת, נקיה ומבהיקה ביופיה והספסלים מעץ מהגוני משובח שמעידים על עבודת אומן בנגרות מקצועית. יותר מכל התפעל מארון הספרים הענקי ששמועה מסתובבת בעיר שבו יש ספרים יקרי ערך ועתיקי יומין.

"הו, כמה שונה בית הכנסת הזה מבית הכנסת שבעירי", הרהר ר' יהושע, "כאן לא תראה זנב של דג מלוח מעופש, או כסאות ספוגי אלכוהול ויי"ש". הוא הרהר בתוגה כשנזכר בבתי הכנסת אותם היה רגיל לפקוד בעירו העניה. כאן הכסאות היפים הם ללא סדקים, שריטות, או שברים "הכל פה כל כך יפה ואסתטי", הוא אמר לעצמו. "בודאי יגיעו לכאן תיכף מאות תלמידי חכמים מן האיזור כיאה לבית כנסת מטופח שכזה" חשב בתמימות ר' יהושע.

הגיעה שעת מנחה ולבית הכנסת התקרבו שני קשישים מובלים בידי עוזריהם, "כנראה גם היום לא יהיה מנין", הם אמרו אחד לשני באנחה. ואכן הגיעה שעת מנחה, ור' יהושע פותח את הסדור עם הדפים החדשים המבהיקים ביופים. הוא נזכר בסדורים הפשוטים, הישנים, המשומשים וספוגי הטבק שבעירו ודמעה זולגת מעינו – הפעם הוא יתפלל ללא מנין…

קושיא החלה צצה בליבו והיא התחזקה מרגע לרגע יותר ויותר, "מדוע קופח חלקו של בית הכנסת הזה, היפה כל כך? מדוע לא באים לכאן מתפללים ולומדי תורה כלל וכלל?" הקושיה התחזקה עוד יותר בין מנחה למעריב. הוא ציפה לראות עשרות ומאות ת"ח לומדים בהתלהבות והנה הוא רואה רק שני זקנים שעסוקים להם בהבלי העולם, "לפחות אני אמסור שיעור", אמר ר' יהושע לעצמו וניגש אל הגבאי מר מנדלסון כשהוא מבקש להוציא את הספרים מן הארון היקר. "את הארון הזה אנו פותחים פעם בחודש לניקוי הספרים, חוץ מזה אף אחד לא מורשה לעיין בהם, הם יקרים מידי!" הוא עונה בארשת חשיבות ובטון מאופק וקריר. "כאן זה לא שטיבל חסידי, הבנת?!" הוא מעיר ביובש למבקר ההמום ר' יהושע. ר' יהושע סקר את פניו המגולחות למשעי של מר מנדלסון ואמר לו בחיוך: "כן, וזה כנראה הבעיה שלכם.."

למי שמרגיש נפגע מן התיאור הציורי שהבאנו כעת אנו מבקשים סליחה מראש, מה לעשות ונקעה נפשנו מבתי הכנסת שהם בדוגמת מוזיאונים ומחסן לעתיקות ואין בהם טיפת חיות… איך מצפים שיבוא דור צעיר ונלהב לבתי הכנסת האלה כאשר אצלם התורה היא ספר היסטוריה שניתן פעם ומשנה לשנה תקף ביותר לגביו "חוק ההתיישנות"…? איך מצפים שילמדו תורה בין מנחה למעריב כשארון הספרים סגור ומסוגר – אין יוצא ואין בא? חייבים לחוש התחדשות ושמחה אמיתית כל יום בנתינת התורה מחדש ובמיוחד בשבת "נשא" שבה יש נשיאת הראש שענינו הוספה והתחדשות בלמוד התורה שקשור עם המוח והראש.

אז כדי שנלמד תורה בהתלהבות ונצפה לרגע שתמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים בימות המשיח ובזמן הגאולה חייבים לדעת ולהאמין בבירור שנשיא הדור הרבי מליובאוויטש מלך המשיח חי וקיים בגוף גשמי כפשוטו ממש ותיכף ומי"ד ממ"ש אנו זוכים לשמוע ממנו את המאמר הראשון של הגאולה "אנכי אנכי הוא מנחמכם!! עכשיו – נאו!!!