השיחה הידועה

כהלום רעם הוא ישב, בוהה באותיות הפקס המרצדות לנגד עיניו, מסתכל ואינו מאמין למה שעיניו רואות "כל מה שנעשה עד עתה היה להבל ולריק… – והראיה שנמצאים עדיין בגלות".

היתכן? מאות אלפי בעלי תשובה, מוסדות תורה, מקוואות, אלפי בתי חב"ד, מיליוני יהודים מזוכים במצוות תפילין ובמצוות רבות אחרות, עשרות מבצעים לקירוב הגאולה, הכל להבל ולריק?…

הוא ממשיך וקורא את המילים, הוא חש מחנק עז בגרון: "מה יכולני עוד לעשות?" – זועקות המילים, הרבי שליט"א מלך המשיח שואל אותנו – מה הוא יכול לעשות? מאין לנו – לדעת?, "אני את שלי עשיתי" – מה קורה כאן? "לא מופרך אצלם שמשיח לא יבוא בלילה זה וגם מחר לא יבוא משיח צדקנו, וגם מחרתיים לא יבוא משיח צדקנו, רחמנא ליצלן" – "כל מה שצועקים "עד מתי", זהו מפני הצווי".

הוא מרגיש שראשו מסתחרר, הרבי שלנו הרחמן ואוהב ישראל כל-כך, מדוע הוא משתמש במילים כאלו? מה בדיוק מתרחש פה? הוא שואל ומעיניו זולגת דמעה של צער.

הוא כאלפי חבריו השליחים של הרבי קיבל את הפקס ביום שישי בבוקר – לבית חב"ד, עוד אתמול בערב בשיעור השבועי של בית חב"ד הוא הסביר עד כמה הגאולה קרובה, ועד כמה חודש ניסן – זה הזמן, ועכשיו…

…והוא לא היה היחיד, הזעזוע היה כללי: שלוחים, רבנים, בחורי ישיבה, אפי' הילדים ב"חדר" כולם בכל רחבי תבל, שמעו על "השיחה הידועה" – של כ"ח ניסן.

היתכן? האם יאוש ודכדוך יש כאן? האם זו דרכו של הרבי מלך המשיח? הרבי שנלחם כל חייו נגד הזרם? שהקרין תמיד שמחה ואופטימיות?

לא ולא! קרא השליח כשהוא מנגב את הדמעה שעל לחיו, לא זו הכוונה של הרבי! הוא מכריז בתקיפות כשהוא דופק באגרופו בחזקה על השולחן שלפניו, הרבי מתכוון שנעשה יותר שנעבור למצב אחר לגמרי שלגביו מה שנעשה עד עכשיו זה בגדר של "להבל ולריק", לא עצבות של חוסר מעש יש כאן אלא מרירות של עשייה כפולה, של מהפכה בסדר גודל אחר לגמרי, שניטול אחריות כל אחד על עצמו, ונפעל ענינים שרק העם יכול לעשות כמו למשל הכתרת המלך או במילים אחרות "להכין את העם לקבל פני משיח".

הוא נזכר בדוגמא שהביא בשעור אתמול מברזל שרק בחום מסוים אפשר לשנות את צורתו או מהחללית שמכפילה את מהירותה ע"מ שתוכל לצאת ממסגרת כדור-הארץ, כך הרבי רוצה שנעבור למעין "מצב צבירה" אחר ושנתחיל "לחיות עם משיח".

בשבועות הבאים הוא נוכח לדעת שאכן זו הייתה הכוונה, המושג משיח אינו עוד תוספת יבשה בסוף כל נאום, משהו כמו "ובא לציון גואל, ושלום על ישראל", משיח הופך להיות הנושא המדובר, וכל הפעילויות שיעשו מעתה יהיה להם רק כוונה אחת ויחידה: להביא את משיח בפועל ממש, השיחות שדיבר הרבי לאחרי ה"שיחה הידועה" – הוכיחו לו שלא טעה בהנחתו.

"עשו כל אשר ביכולתכם – ויהי רצון שסוף כל סוף ימצאו עשרה מישראל שיתעקשו להביא את משיח בפועל ממש, ובודאי שיפעלו אצל הקב"ה."