לא להתחפש לעמלק!

כמשקיף מן הצד הוא עומד ומביט על קהל החוגגים הוא רואה אותם לוקחים הרבה יי"ש והוא מהרהר לעצמו בתוגה "אכן אדם ניכר בכוסו". שירה אדירה פורצת מגרונות הרוקדים ושמחה מצויה כעת בשפע ובמזומן. "אולי גם אני אלך לרקוד איתם", מתגנבת ללבו המחשבה. אבל, לא, הוא נשאר שם קר ומנוכר. "אני לא ארשה לעצמי להשתטות", הוא קובע בפסקנות לעצמו, "אני אדם מכובד, תלמיד-חכם, ויודע ספר, השמחה מתאימה יותר ל"עמי הארצות", אלו שאינם פותחים ספר כל השנה ומחפים על רגשות האשמה שלהם ע"י השירה והריקודים, אני אתכבד בתנוחה "מתונה" ובהשקפה מלמעלה על המון העם החוגג".

לפתע מגיח מאחד המעגלים ידידו שלמה והוא מזמינו באדיבות להכנס למעגל. "אני קצת עצוב היום" הוא מתרץ את עצמו "וקשה לי לרקוד", אבל שלמה לא מרפה "עכשיו פורים, בוא ונרקוד, תשאיר להמן את הדאגות…". אבל הוא נותר קפוא על מקומו, "אין ברירה" אומר שלמה לעצמו ושולף את ה"נשק הסודי" בקבוק משקה קטן, אבל גדול... ואחרי לגימה או שניים מתרכך ידידנו ומצטרף לשמחה, כן, הוא נצח את עמלק!!!

ר' עמלק שלא יחיה, יודע להתחפש ולחדור לכל מוצב ובונקר שם נמצאים יהודים. אל האחד הוא בא בגלוי "עזוב שטויות, מה אתה מתלהב כל כך בקיום התורה והמצוות?" את השני הוא מסית "ואיפה השכל? הלא אנחנו תלמידי חכמים ולמדנים גדולים" וגם אם תראה לו את הרמב"ם בסוף הל' לולב שלא כ"כ מעריץ את מי ש"חולק כבוד לעצמו" במקומות של שמחה גלויה, הוא מיד יכניס לפעולה את ה"נשק הסודי" שלו הרי הוא - הספק (הגימטריא שלו), "מי אמר שזה מתאים לי?" "אולי לא הבנת נכון את הפשט ברמב"ם?" אפילו ב"צבא הגאולה" הוא מזנב: "אולי מה שהרבי אמר במפורש בדבר מלכות לפ' בא על החיים הנצחיים של מלך המשיח זה רק תפילה ובקשה ו"יהי רצון", אבל לא קביעת עובדה". והפתרון כמו בספור המגילה – צריך ללמוד מאסתר המלכה: "משתה יין" ועוד "משתה יין" ואז "עמלק הגדול" מקבל פרופורציה ונראה קטן ומסכן כמו ויזתא, או דלפון…

אבל אז כשהוא כבר מרגיש ש"כלתה אליו הרעה" ושהענין כבר נגמר והנה הנה הרבי מלך המשיח כבר מתגלה "ובלע המות לנצח", הוא מוציא את "מנגנון ההשרדות" האחרון שלו, הוא מתלבש בשטריימל וקפוטה חסידיים, עוטה על פניו זקן לבן והוא פורץ בבכי יללה ומספד "איך אתם מעיזים לרקוד?" הוא מרעים בצדקנות מעושה "הלא בית המקדש כבר חרב קרוב ל-2,000 שנה, וחוץ מזה "אתם לא שמים לב מה הולך להיות לנו ח"ו? הלא המן זומם להשמידנו? ובכלל מה יהיה בסופנו – הלא אנחנו עוד נצלה בגהינום על שפודים בתנור מס' 17…"

וכעת מביטים אליו כולם בהערצה וכורעים ברך לפני שוטו המאיים, "כולם"! אמרנו, חוץ ממרדכי היהודי הוא היושב בשער המלך לא יתן להכניס "גול-עצמי" – הוא יודע בדיוק מה זה קדושה ומה מתחפש לקדושה והוא אכן "לא יכרע ולא ישתחוה", "חבל על הזמן, עמלק"! הוא יכריז בפניו השוחקות והמאירות, "אתה כבר מזמן מחוסל, פרצופך האמיתי – ידוע, ובקרוב גם תוכל להשקיף עלינו מלמעלה… מעמוד התליה"!

כי מרדכי הצדיק ישאר תמיד שמח וגם יעודד את השירה והזמרה בתנועות ידו הקדושה, כן, הוא יודע ש"עוז וחדוה במקומו", בקדושה לא שייך עצבות ובדורנו גם לא מרירות (עיין במאמר "תכלית תורה תשובה וכו'" – תשמ"ו). "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". וגאולה ומשיח בפועל ממ"ש ותיכף ומי"ד ממ"ש!

באדיבות: אתר הגאולה