רבותי! ההסטוריה חוזרת!

כבר שלושים ותשע ימים הם שם, מתחת להר, מצפים בכליון עיניים למנהיגם האהוב, הוא שהוציא אותם ממצרים, שקרע להם את הים והגיז להם את השליו, הוא שהיה להם האבא והאמא ובעיקר הוא שהיה שליח ה' הנאמן לומר את דבר ה' לכל העם. כן, רק הוא חסר עכשיו ואליו הם מצפים בלב שוקק. תורת ה' בפיו ושני הלוחות בידיו, הם הדבר לו ציפתה האנושות שנים על גבי שנים. מאז בריאת העולם לא הגיעה לידי העם הנבחר כזו מתנה המקפלת בתוכה את תכלית כל הבריאה והחיים.

אבל… בקצה המחנה נשמעים כבר קריאות ה"אי-אמון" – לא מאמינים שהוא ירד, בעיתונות הצהובה ממהרים להספיד אותו במאמרי מערכת ארוכים: "לא יתכן שאדם שלא אכל ארבעים יום וארבעים לילה ירד שלם מהר סיני", הרדיו והטלויזיה הממלכתיים כבר מודיעים בפסקנות שהאמונה בדברי משה שהוא יגיע אחרי ארבעים יום היא אמונת שווא חסרת תועלת, ליתר בטחון הם שולחים ניידת שידור ל"מאהל הלויים 770" - מרכזו של אותו גרעין עקשני המסרב להכיר ב"מציאות המרה". הניידת תמתין איתם יחד עד אור הבוקר והיא כמובן מתכננת לשמוח לאידם במקרה שלא יגיע משה רבינו ותוחלתם תכזב.

"מאהל הלויים 770" - מחובר ללוין בהר סיני וכל רגע הם מחכים לראות את משה יורד עם הלוחות. בחוץ מן הצד השני מפגינים בשורה אחת ארגון "ערב רב דורש עגל" וארגון "אספסוף נגד חיים נצחיים", תנועת "קורח ועדתו" וקבוצת "המתאוננים הרעבים" ועוד כהנה וכהנה תנועות של "עידוד ושמחה" במרכאות כפולות. בידיהם שלטים "משה מת – היידה עגל". אחד מהם אף מחזיק שעון עם סטופר ביד וברגע שתגיע הדקה הקריטית ומשה רבינו לא ירד כפי תחזיות התשקורת ה"ישראלית" יהיה זה "הוכחה ניצחת" לצדקת תנועת "אספסוף" שיש לפנות אל "רשכבה"ג (רבן של כל בני הגולה) העגל ירום הודו". "אולי משה יגאלנו" אומר אחד מהם בספק (גימטריה עמלק) "מה שבטוח העגל הוא שלנו".

ב"מאהל הלויים 770" - לומדים כעת את המאמר שמשה רבינו חילק בפורים-קטן "ואתה תצוה" בו מוסבר בפשטות שהעם בתוקף האמונה שלו נותן כח למשה רבינו גם בתקופות קשות המכונות "ערב" שאז חשוך מאוד וקשה להאמין, מה שנקרא: "ואמונתך בלילות". מידי פעם הם יוצאים בריקוד המתואר בתקשורת כ: "ריקוד פנאטי" שמטרתו לחזק את המאמינים מבחינה פסיכולוגית". גם ניידת טיפול נמרץ היתה שם וגם כמה פסיכיאטרים עם ובלי תעודה… על כל צרה שלא תבוא. ואז זה קורה… השעון החל לצלצל בקול גדול… "הגיעה שעת האפס" מכריז קריין החדשות, "משה לא בא ואפילו לא מטלפן!"

מחכים דקה ושתיים ובדקה החמישית מודיע כתבינו לעניני דתיים ומשיח, ש"העסק סגור" ומשה מת. לחיזוק דבריו מציג השטן מופע אור-קולי (כפי שמתואר באריכות במדרש) של מיטתו של משה רבינו בשמים המובלת בלוויית ענק. חברי תנועת "ספק ובכי בע"מ" פורצים מיד בזעקה אדירה וממהרים להדביק מודעות אבל בראש כל חוצות. שני הרבנים דתן ואבירם מוציאים פסק דין שאין להאמין במשה רבינו יותר ו"יש להסתפק באמונה בבריאת העולם המסורה בידינו – ואין להוסיף עליה". השבועון הדתי "עשב-שחת" מכנה את "מאהל הלויים 770": "אוסף מטורפים, בלתי אחראי, שעושה בושות לכל הדתיים". בתנועת "אספסוף" ממהרים לחלק פרוספקטים וסטיקרים: "עגל עכשיו" ומיד מתחילים שירי ה"עגל" כמו "אני נולדתי לעגל", "שירו שיר לעגל" ועוד. וב"מאהל הלויים 770" מכריז יהושע בן-נון: "משה רבינו חי וקיים וכל רגע הוא עומד להוריד את הלוחות". מישהו מהכהנים מזיל דמעה ומילל: "אולי… טעינו?" אבל הלויים ממהרים להשתיק אותו. הוא נראה כאן פחות ממיעוט שולי. מה שברור ששבט לוי לא ילך אחרי העגל…

נשמע מוכר קצת, לא?…

באדיבות www.hageula.com