מי עני?

יצא לכם לא פעם לראות בודאי עני המקבץ נדבות, אתם-יודעים, בגדים בלויים ודהויים, הריח לא מי יודע מה… והוא מנסה לעיתים ללא הצלחה להשיג איזה חצי שקל או שקל, כדי שיוכל לקנות לו בסוף היום איזה מנה פלאפל וכוס שתיה. בדרך כלל אנחנו הילדים לעיתים מרגישים רחמים ורצון לעזור ובדרך כלל תמיד יש לנו את הסכום הנדרש שמבקש העני. נכון, יש לנו על הראש הרבה מבחנים וגם אנחנו רצים לשחק בחבל, או בכדורגל, אבל בכל זאת צריך לעצור רגע ולחשוב, מי הוא באמת העני? מי צריך עזרה ותרומה? מענין, אבל חז"ל אמרו ש"יותר ממה שעושה בעל הבית עם העני – עושה העני עם בעל-הבית". במילים אחרות, צריך להודות לעני הנכבד שבגללו אנחנו זוכים לקיים צדקה.

השבת אנו נקרא גם כן על תרומה שאנו מעניקים מכיסינו אל בית המקדש השלישי. את רוב התרומות נותנים הורינו, אבל את מחצית השקל הקטנה כל אחד ואחת מאיתנו חייב לתת ואפי' עני גדול צריך לתרום. ואם לגבי תרומת הקורבנות נאמר: "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים", הרי לגבי צדקה גשמית כפשוטה אומרים בהלצה שיש בה הרבה מן האמת: "אחד המכוין ואחד שאינו מכוין ובלבד שירבה"... בכל מקרה צריך לדעת שלא להסתכל על העני מלמעלה, כי בעצם גם אנחנו עניים ואביונים, כי מה זה אביון? "מי שתאב לכל דבר" ואין כמונו תאבים ורוצים סוף סוף את בית המקדש השלישי.

זה נכון מצד אחד, אבל מצד שני אנחנו מהעשירים הכי גדולים. כי אנחנו הולכים לזכות לגאולה וכמו שיצאנו ממצרים עם "שבעים חמורים לובים טעונים זהב וכסף" כן יהיה לנו עכשיו בקרוב ממש, ולכן הרבי מלך המשיח שליט"א מדייק שצריך לומר בראש התרומות של עם ישראל את "הזהב וכסף ונחושת" ולהתחיל מהזהב כי כל יהודי אפי' ילד קטן כמונו שווה זהב ובמילא התרומה שלו בה הוא משתבח היא גם בזהב.

אז מה אנחנו ילדים, עניים או עשירים?

תלוי איך מסתכלים: בשביל הגאולה שעוד לא באה אנחנו עדיין עניים שעומדים בפתח בית המקדש השלישי ומבקשים ומתחננים "עד מתי"?

אבל בשביל מה שיש לנו וזכינו בו בדורנו - הרבי מלך המשיח שיל"ו, ה"דבר מלכות" שלו, ונוסף לזה "הזהב והכסף והנחושת" השמורים לנו שאנו תורמים כבר עתה "על החשבון" (כמו במכולת – בהקפה… כי משיח באמת קרוב מאד!) בשביל זה אנחנו עשירים שצועקים "יחי המלך המשיח".

אז להתראות בבית המקדש השלישי!