אין וותורים אין פיגועים

המצב בגבול הצפון מתוח למדי. גדודי צבא ארם נראו נעים לכיוון דרום מערב. בימים הבאים התברר כי הם תקפו מספר ישובים יהודים, אך נהדפו אחור. ההישג הצבאי היחיד הסתכם בלקיחה בשבי נערה קטנה אחת! שהובאה אחר כבוד לשרת לפני אשתו של נעמן, שר צבא ארם.

במושגים של עימותים בין ארצות, הרי שסיפור הנפילה בשבי של נערה קטנה, אינו נחשב כלל. בעימותים כאלה המספרים מתחילים מכמה ספרות. אך הנה בהפטרת השבת, דווקא סיפורה נפילתה בשבי של אותה נערה קטנה, עושה גלים ועוד איזה.

ובכן, לאחר זמן קצר מבחינה הנערה כי נעמן סובל מצרעת! היא פונה ל"גבירתה" בתמימות: "בעלך הרי יכול לפנות לנביא אשר בשומרון והוא יאסוף אותו מצרעתו?

וידע כי יש נביא בישראל

נעמן שומע ומפנים. בהזדמנות הראשונה הוא פונה אל מלכו ומבקש ממנו לפעול למענו. המלך נענה ושולח אותו למלך ישראל עם דורון הגון, בצירוף כתב בקשה מיוחד לרפא את שר צבאו נעמן.

משמגיעה הבקשה למלך ישראל הוא קורע את בגדיו ובטוח שמדובר בפרובוקציה "האלוקים אני.. כי זה שולח אלי לאסוף איש מצרעתו.. אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי".

תמונה עגומה למדי. רמטכ"ל צבא ארם ממתין לסיוע רפואי ממלך ישראל, המלך מצדו בטוח שזו פרובוקציה שכוונתה להביא לעימות צבאי כולל. ואז כמו תמיד מגיע הנס, על ידי הנביא.

"ויהי כשמוע אלישע איש האלוקים כי קרע מלך ישראל את בגדיו וישלח.. למה קרעת את בגדיך יבוא נא אלי וידע כי יש נביא בישראל".

ההמשך ידוע, הנביא אלישע מורה לנעמן לטבול בירדן והוא נרפא מצרעתו.

ואנו נשארים עם המסר: לפעמים מה שברור וידוע גם לנערה קטנה בישראל, נעלם מראשי העם והוא: כשיש בעיה פונים אל הנביא והוא בוודאי וללא כל ספק - יושיע.

זכרון צורב

עוד יותר מחייבת הכרזת הנביא אלישע עצמו "יבוא נא אלי וידע כי יש נביא בישראל". כעת הזמן לחשוף מה שכל ילד יודע - יש נביא בישראל, הוא הרבי שליט"א מלך המשיח, שכבר הודיע בנבואה לכל עם ישראל כי כבר "הגיע זמן הגאולה" ו"הנה זה - מלך המשיח - בא".

בד בבד הוא חוזר ומכריז "אין וותורים - אין פיגועים". בשיחות אין ספור הוא מבהיר, מה יקרה כשיתחילו לוותר לערבים, לצערנו הכל ארע. הוא גם אמר מה לעשות: לבטל מייד ולחלוטין את האוטונומיה, ליישב את כל השטחים, להגיב ביד חזקה לכל נסיון של ערבים לפגע, ובנקודה העיקרית לדרוש את הגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.