ועשית מעקה לגגך

ידוע הסיפור של אדמו"ר הזקן, שהיה לו את פרשת הדרכים, האם ליסוע לוילנא, או למעזריטש? אמר אדמו"ר הזקן, ללמוד הוא יודע מספיק, עכשיו הוא צריך לדעת להתפלל, ואת זה לומדים במעזריטש.

ביאורו של דבר, שבכל מעשה האדם, הן בלימודו, והן במאכלו, נרגש אצלו עניין התפילה, הוא שם לעצמו מעקה, שענינו הוא חיבור לאלוקות, - תפילה, מלשון תופל כלי חרס, כלומר, שתופל, זה התחברות. ובזה האדם עושה המעקה, לבל יפול לשאול תחתית בידי הקלוגינקער.

ידוע הסיפור, שהיה עם ר' מאיר מפרמישלאן, שהיה הר מלא שלג, וחוץ ממנו, לא יכל אף אחד ללכת בשלג הזה למקוה, בלי ליפול ולישבור את העצמות, וישאלו אותו, איך אתה יכול ללכת, בשלג זה בלי ליפול? ויען להם ר' מאיר, שכאשר קשורים למעלה, אי אפשר ליפול למטה.

כל אדם באשר הוא, יש לו את הצורך לגדור את עצמו, שלא יפול הנופל ממנו, שכל זה מביא אותו להיות אדם משוחרר, אין זה כניסה לכלא פרטי, אלא זה שיחרור אמיתי מכל הנחות העולם, אין הוא מושפע מדעת בעלי בתים, שהם היפך דעת תורה.

וזה בא לידי ביטוי אחר כך, כאשר האדם יוצא למבצעים, אין הוא מתפעל ממקרי העולם, אלא הוא משנה אותם בהתאם לצרכיו, שיהיו לעניני קדושה. כפי שסיפר לי הרה"ח ר' שמואל שפריצער שי', שבאחד השנים שהוא יצא למרכז שליחות, לאחד ממדינות ארצות הברית, יום אחד הוא עושה כביסה בלונדרומט שם, ויפגוש שם שלושה יהודים.

ויבקש מהם, אולי ירצו להניח תפילין? ולאחר שהם הניחו תפילין, התברר, שהם היו לשעבר אברכים שנשלחו מלייקווד לפתוח ישיבה, אבל הם לא סרדו שם הרבה זמן, והם ירדו מהדרך, ויבכו את מצבם ויאמרו, שאם הם היו מגיעים קבותה יותר גדולה של אברכים, הם בודאי היו סורדים.

ויען להם ר' שמואל שפריצער, שגם אם היו מגיעים לשם מנין, הם היו נופלים. כיוון שחסר להם בקשר הגלוי, לרבי מלך המשיח שליט"א. לעומת שלוחים בכל רחבי העולם, שמגיעים כזוג צעיר בודד, ובסוף מקימים קהילות מפוארות. כל זה בא מכח המעקה, שהאדם שם על עצמו, לא להיות ניזון מהנחות העולם.

וזה הכח האמונה, שיש לנו בתור חסידים, שהרבי חי בגשמיות ב770, וגם העולם מתחיל להבין את זה, לאחר חמשים שנה שהרבי מלך המשיח שליט"א, עשה לעולם בית ספר, ועוד כודם לכן, לפני שלוש מאות שנה, מימות הבעל שם טוב, כבר התחילה החסידות לעשות בית ספר להנחות העולם, ולנתב את הטבע של העולם, שיראו בגלוי, שכל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו.

לפעמים, הנחות העולם מגיעים ומתלבשים, בטענות של קדושה. וכמו שבזמן הבעל שם טוב, באו המתנגדים בטענה, שחסידים אכלו בשר ושתו יין בתשעה באב, אבל שכחו בכוונה תחילה לציין, שזה היה תשעה באב שחל בשבת.

וכפי שהרבי מלך המשיח שליט"א, מסביר את זה בדבר מלכות, של ש"פ דברים ה'תשנ"א, שהענינים של נולד מושיען של ישראל, ויום רצון לה' של התענית, נדחים רק הענינים השלילים של תשעה באב, שלכן בתשעה באב נדחה, בסעודת המפסקת, יש לאכול בשר שמן ויין ישן.

ובנוגע לענינינו, קמו מנגדעם חדשים, שבאו בלבוש חסידי, לנסות להחדיר את הנחות העולם בקרב חסידים, ע"י הכפשות והשמצות ודומיהם. שסך הכל גרמו בזה, בושות לעצמם. כיון שהעולם מוכן לגאולה, וענינים כאלו רק מאירים אצלינו את הכוחות שיש לנו, לפעול יותר בהפצת בשורת שיחת הגאולה.

כי כידוע, שעצם זה שיש מנגד, זה מראה שהעניין הוא טוב, זה תעודת הכשר, שאנו בדרך הנכונה, כאשר הנחות העולם – מלשון העלם והסתר, לא קיימים אצלינו כלל וכלל. ובדרך זה מקבלים אנו פני משיח צדקינו, בשמחה הכי גדולה, וללא משוא פנים.