ימים של גאולה

בשבת פרשת קרח ה תשנ"א, הרבי מלך המשיח שליט"א מסביר, שהעניין של ע' תמוז הוא, אתחלתא דגאולה של הרבי הרייץ בשנת תרפ"ז, וזה גאולה שהייתה חייבת לבא דווקא בדרך הטבע, וכל עניין הנס זה לעזור לטבע כדי שהאלקות תחדור בגדרי העולם דווקא, כדי שיהיה החיבור של אלוקות עם העולם, כמו המעשה של החסיד, שלאחר התוועדות הוא הלך ברחוב, ושוטר שואל אותו מי הולך כאן? ויען החסיד, ביטול הולך כאן.

שמעתי על זה מר' מענדל פוטרפס ע"ה, שהוא היה בעירת נעוול כאשר הודיעו שהרבי הריי"ץ יצא מהכלא והוגלה לקאסטרמא, וכל החסידים שם היו בדיכאון, אבל החסיד ר' זלמן משה היצחקי היה שמח בשמחה גדולה, היות ונהיה אתחלתא דגאולה, אבל החסידים פשוט צחקו עליו על זה שהוא שמח, אבל בי"ב – י"ג תמוז ראו עד כמה ר' זלמן משה צדק.

נדהמו החסידים לשמוע לאחר זמן, שג' תמוז נהיה יום של ביטול גזירת מות מהרבי הריי"ץ, ומיד הצטרפו לשמחה הגדולה של ר' זלמן משה, כך שמזה רואים, שמי שלא מונח בהנחות העולם, בסוף הוא הצודק, גם אם זה נראה שזה לוקח משך זמן להוכיח את זה, כי ברגע שהאדם קולט שאת מוסכמות השכל ברא הקב"ה, ממילא אם הולכים לפי ההנחות של חסידות, "הקב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא", הוא מצליח לכוון אל האמת.

האדם בהיותו נשמה בגוף, יש בו את התפקיד להאיר את גופו ע"י הנשמה, ע"י הביטול שלו לאלוקות, ולהניח את שכלו על הצד, וינצל את כלי השכל כמכשיר לסיוע לאמונה ברבי מלך המשיח שליט"א ובחייו הנצחיים שהם ללא הפסק בינתיים, ושאיננו טעון קבורה, כדברי האדמו"ר האמצעי בדרושי חתונה חלק א' עמוד קנ"ט, אודות החילוק בין משה רבינו שהיה טעון קבורה, ואליהו הנביא וחנוך שעלו בסערה השמיימה, אבל גופם נשאר בעולם היצירה, ונשמתם עלתה לעולם הבריאה.

אבל מלך המשיח איננו טעון קבורה, אלא חי נשמה בגוף כאן למטה בעולם הזה הגשמי, ומוסבר בחסידות שהיות שהוא צריך לגאול את עם ישראל, ממילא הוא נמצא במצב שהוא איננו בגלות, אלא הוא בגאולה ולכן אינו נגוע בזוהמת חטא עץ הדעת, ולכן חייו הנצחיים אינם מזהמים את העולם, כי הרע לא נמצא אצלו כלל, ולכן חייב הוא להיות נשמה בגוף כפשוטו ממש.

הרבי מלך המשיח שליט"א כבר בשנת תשמ"ח אמר, שאפשר לצאת ידי חובת "ואל עפר תשוב", ע"י הביטול ד"נפשי כעפר לכל תהיה", וממילא זה לא קבורה כלל, ולכן אם יש דרך להתייחס לתאריך של ג' תמוז, זה רק למה שקרא בתרפ"ז ותו לא, כיוון שדבר שאינו קיים אין צורך בהתייחסות אליו, כמו שאברהם אבינו לא התייחס לנהר שחסם את דרכו לעקוד את יצחק בנו, הגם שכלפי חוץ היה זה עניין של פיקוח נפש להמשיך ללכת בנהר, ובגלל שלא התייחס אברהם אבינו לנהר, הנהר מיד נעלם.

לכאורה יכלנו להיראות טובים ויפים, הרבה פופולריות הייתה משתפכת בראש חוצות אם היינו מפרידים את השכל מהאמונה, בזה שהרבי חי וקיים, והיינו הולכים אחר הטעם והדעת של הנחות העולם, אבל זו ראייה שטחית ונבובה, כפי שהרבי מלך המשיח שליט"א הורה לר' מאיר בוסטומסקי, בשנת ה' תשכ"ז, שיגדל זקן גם עם הוא חושב שזה יזיק לבריאות ואריכות ימיו של אביו, כי מה שיקרא אם הוא לא יגדל זקן, הוא ייתן עילה לאביו ללכת אתו באופן פשרני יותר בכל ענייני תורה ומצוות, סופו של דבר שאביו האריך ימים, וראה ממנו הרבה נחת.

וכיוון שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, יש את היכולת להפיק את הלקחים, של ג' - וי"ב וי"ג תמוז וללכת על העניין של משיח במסירות נפש ללא התקמטויות, ולא נגיע למצב שכתוב עליו בתהלים [פרק פ"ח], היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון, אלא נגיע למצב של גאולה, כמו שכתוב בפסוק, והנה פתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים.

ובכוח האמונה הזאת, שהרבי מלך המשיח שליט"א חי וקיים, נפיץ באופן שזה ישפך בכל חוצות העולם, זה יגלה את הכבוד האמיתי של הרבי מלך המשיח שליט"א, באופן יותר עמוק ואמיתי, באופן של מלך ביופיו תחזנה עינינו, בהגלות נגלות אלינו הרבי מלך המשיח שליט"א, תיכף ומיד ממש.