חיצון ופנימי
בשנות לימודי בישיבה בכפר חב"ד אירע סיפור מאוד מענין, ראיתי במו עיני שבחור אחד שח לרעהו: מדוע הינך עדיין מכריז "יחי", לא שמעת שפלוני אלמוני אמר שזה "חיצוניות"? מיד הגיע לבחור ר' מענדל פוטרפס ע"ה ואמר לו: אתה "פנימי"? גוי אמיתי, מי אתה שתגיד לו לא להכריז?
בסיפור זה (שקרה עם אחד מזקני החסידים - ר' מענדל פוטרפס ע"ה) יש אבן בוחן מיוחד מה הוא הגדר של "פנימי" ו"חיצון". בשיחת ש"פ פינחס ה'תשנ"א מדבר הרבי מלך המשיח שליט"א אודות "הגורל היה מדבר" ואודות מעלת הדיבור בכלל, הענין של גדר הפנימי הוא כמו הסיפור שקרה בזמן הרבי הרש"ב, שהחסידים מיהרו בניגון כדי שיוכלו כמה שיותר מהר לשמוע את המאמר, ויאמר להם הרבי הרש"ב: הכל חייב לבא באופן "פנימי" כאשר מנגנים, צרכים להיות מונחים בניגון. וכאשר שומעים את המאמר צריך להיות מונחים במאמר.
למסקנה "פנימי" הוא אחד שמונח במה שהוא עושה. פעם ראיתי איך שר' מענדל פוטרפס העיר לבחורים שהגיעו להתועדות ותוך כדי ההקשבה למשפיע הם השלימו את שיעורי החת"ת והרמב"ם, שאל אותם ר' מענדל שיחליטו ממי הם עושים צחוק, או מהספר הפתוח לפניהם או מההתועדות, כיון ש"פנימי" צריך להיות מונח במה שהוא עושה.
ידוע פתגם רבותינו נשיאינו: "חב"ד מאנט (דורשת) פנימיות" פתגם זה הינו יסוד חשוב בחסידות. אך, צריכים לדעת שכאשר בא ה'קלוגינקער' עם סירטוק של משי ואומר: חב"ד לא שייכת להתפעלות והכרזות, צריכים לענות לו, שאותם חכמים האומרים זאת, שכחו קצת היסטוריה. הם שכחו שהרבי ביקש לפני חמשים שנה בדיוק להכריז "הו-רה... הו-רה..." כדי לחסל את סטלין ימ"ש בפורים ה'תשי"ג, וכן בחול המועד סכות ביקש הרבי מלך המשיח שליט"א להכריז שלוש פעמים "צמח" ואמר שזה יביא את הגאולה. אלו שני דוגמאות להכרזות חד פעמיות.
אבל את העיקר שכחו הם, אודות הכרזות קבועות של "ווי ואנט משיח נאו" שהתחילו בתחילת שנות הממי"ם, וכן גם את הכרזת "עד מתי" שבאו בשנות הממי"ם היותר מאוחרות. כזה סוג פנימי גם לא יניח תפילין כיון שהוא מניח אותם בלב/בארון. וכל כך למה, כיון שהוא רוצה להיות "פנימי". כי לטענתו הוא לא הגיע לדרגא שבו הוא יניח תפילין. הוא גם שכח שמעשה המצוות הם שווים אצל כולם גם אם אינו יודע לחדש בתורה כמו החכם הגדול, ולכן אותם "פנימיים" גם קרירים ולא מתפעלים מניסים ומגילוי אלוקות.
אדמו"ר הזקן כבר מתייחס לזה בספרו "תורה אור" פרשת יתרו, בזה הלשון "ולהיות הנפש בחינת נברא ובעל גבול ומתפעל מא"ס ב"ה שאינו בחינת גבול ולית מחשבה תפיסא ביה כלל, הרי זה בחינת קול והמשכה מאין סוף ובלי גבול לבחי' גבול. אבל ערב רב לא היה בהם כח והתפעלות זו מהתבוננות בגדולת א"ס ב"ה בעצמו כביכול.
וכמו על דרך משל, שעיקר ההתפעלות שלהם הוא שמתפעלים מהליכת הגלגלים וגדלם וגבהם שיעור גדול כל כך, ואין זה אלא בחי' יש אבל מבחינת א"ס ב"ה שאין לו סוף וכו' לא נמשך להם התפעלות כלל ולכן אמרו ערב רב אלקים אשר ילכו לפנינו שיראוהו בעין גשמי".
לכן הם פנימיים אמיתים כי הם לא אוחזים יותר מהבנת אלוקות באופן שטחי, ואת זה הם משקפים בכל מהלך החיים שלהם, ובזה הם באמת מונחים, אבל זאת לא הפנימיות שחב"ד דורשת, חב"ד דורשת פנימיות של ביטול שמשקף אמונה ברבי מלך המשיח שליט"א שיהא נוח לנו עם כל הוראותיו של הרבי מלך המשיח שליט"א ללא יוצא מן הכלל.
ידוע אמרת מלך המשיח לבעל שם טוב לשאלתו "אימתי קאתי מר" וענה לו "לכשיפוצו מעינותך חוצה" חייבים להפיץ חסידות בחוץ, להיות חיצונים כביכול, הכל חייב היום לבא במסגרת קבלת פני משיח צדקנו, הפצת בשורת הגאולה והגואל. ידוע שבדורות עברו תמיד ידעו על הענין שהרבי שליט"א הוא מלך המשיח, היו מדברים על זה רק בהעלם והסתר, וכן היה בדורות קודמים עד שהרבי מלך המשיח שליט"א שבר את המיטוס, ודיבר על הדברים האלה לעיני כולם בהתועדות. ובהתועדות כל אחד הסתכל על השני לראות אם הוא שומע נכון וכאשר הוא צובט את עצמו שוב ושוב. כפי שהיה בשבת תזריע מצורע ה'תשנ"א שלאחר שראו שהרבי מלך המשיח שליט"א מקבל את הכרזת ה"יחי" ע"י ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב ואף התבטא שהכרזה זאת פועלת בכל העולמות ובכל סדר השתלשלות, ואז הרבה מאנ"ש ברכו שהחינו.
אכן כן, הרבי מלך המשיח שליט"א עודד את ה"חיצוניות" הזאת שהיא הפנימיות האמיתית. פעם, כאשר רצו להכנס ליחידות היו צרכים הרבה הכנות, ששה חודשים בשמן המור וששה חודשים בבשמים וכו' בסור מרע ועשה טוב היום הכל עובד מהר. כבר אין זמן להכנות. הרבי מלך המשיח שליט"א נותן את הכוחות לעשות הכל בזמן קצר ולקבל תשובה באגרות קודש. ומה שפעם הרבה דברים היו נחשבים חיצוניות היום נחשב פנימיות כגון ענין נטילת ידים להמוציא, שאנו נוטלים על כל יד שלוש פעמים. פעם הידור זה היה נחשב לחיצוניות עבר מי שלא אחז במדריגות נעלות בעבודת השם. אבל היום זה דבר הפשוט שהידור זה נעשה כבסיס רגיל של הנהגה כללית הלכה למעשה.
ידוע הסיפור המפורסם שבאו בתלונות לאדמו"ר הזקן על כך שחסידים קוראים לעצמם "חסידים" אבל הם אינם אוחזים בזה ויען להם אדמו"ר הזקן שיש משנה בפאה שאומרת שכל מי שעושה את עצמו לדבר מסוים אינו מת עד שכך נהיה, ועוד אם הם בחרו לצבוע את עצמם בצבע הזה של חסיד כנראה הם אוהבים את זה וממילא זה יהפך מחלק ממציאותם...
יוצא מזה שטענות ה'קלוגינקער' על "חיצוניות" הם טענות שהיו. וכל מטרתם היא רק להוריד את האדם מדרך הישרה שיבור לו האדם, היא גאולה ומשיח. אבל צרכים להזהר לא להיות "גנבא אפום מחתרתא, רחמנא קריא" שהוא אמנם מאמין, אבל מתפלל שגניבתו תצליח. והוא שוכח שזה היפך רצון העליון. כי אמונתו הוא בבחינת מקיף, וזה הוא החיצון האמיתי שכל כך מאסו בליובאויטש, כיון שברגע שהאמונה נעשה בפנימיות הרי לא יעשה דברים שיסתרו לרצון העליון.
תרגום הדברים: בעולם שלנו רואים תופעה מענינת, שבמקומות מסוימים שהשלוחים של הרבי מלך המשיח שליט"א שהם על פני המפה בעיר שלהם, והמתנגדים מגיעים ומוסרים שיעורים בגמרא ומאימים לכבוש את מקורביו של השליח, וכיוון שהשליח מקבל כסף מגבירים, יש לו בושה לתבוע מהם כיוון שהוא מפחד שמא לא יתנו כסף ויתרחקו. וממילא הם לא מקבלים גם את בשורת הגאולה והם, כתוצאה מזה תועים בשדות זרים. כיון שהשליח מאמין ברבי מלך המשיח שליט"א ויש לו כוונות טובות אבל הוא אינו מקיים את שליחותו, הרי הוא הוא כ"גנבא אפום מחתרתא" המונח בחיצוניות. כי אמונתו ברבי שליט"א לא מחייבת עשיה בפועל, בגלל מניעים של פחד מהצל של עצמו.
מאידך גיסא, שליח שיש לו אומץ והוא אינו משתנה לפי הסביבה, הוא לא יפחד לתבוע מהמקורבים שלו ללמוד דף גמרא ואז אין דריסת רגל למתנגדים להכנס בטריטוריה של השליח, וכמובן שהוא ינצל את האומץ שלו להפצת בשורת הגאולה והגואל ולא רק כדי שימשיכו הגבירים לתת לו כסף, אלא גם יעריכו את הכנות שלו, ויבינו שמה שהם נותנים לו כסף זה אינו עסקי אויר, אלא ענינים של פועל ממש שמביא להתגלותו של הרבי מלך המשיח שליט"א, ועל ידי זה הם גם יכפילו וישלישו את הסכומים.
הבה לא נהיה חכמלוגים אלא נלך באופן "פנימי" בתהלוכתו של הרבי מלך המשיח שליט"א (אגב תהלוכות, ידוע שבתהלוכות ל"ג בעומר היו שלטי ססמאות והכרזות) שבו הרבי מלך המשיח שליט"א מוליך אותנו באופן פנימי לגאולה השלימה ונכריז לפניו מעומק הלב ומפנימיות הנשמה:
