עומק חסיד רבי, עומק מתנגד אפיקורס.
ידוע ומפורסם מכתבו של הרבי הריי"ץ שכתב בשם הרבי מהר"ש שאמר 'שלשה עומקין הם: עומק טיפש – משוגע, עומק חסיד – רבי, עומק מתנגד – אפיקורס' במאמרנו ננסה לבאר את פתגמו של הרבי הריי"ץ, בימינו יש את הצורך להסביר את ההבדל המהותי בין חסיד למתנגד.
ידוע הפתגם שאמר ר' משה וילענקער, שבתמונה יש את כל פרטי החיות של האדם ללא הנשמה, כמו דבר מת שיש בו את כל האיברים אבל הוא מת. מתנגד הוא כתמונה מול אדם חי, שהרי לחסיד יש חמימות וחיות. דבר זה מזכיר לי סיפור ששמעתי בשם ר' שלמה חיים קסלמן על אותו אחד שנפל לו יהלום מהכיס, היהלום התכסה בשלג, ונעלם. כעת, כשהיהלום בהעלם בתוך הכפור וכו' אין סיכוי שמישהו יחפש את היהלום באותו מקום, כי קור הקרח מעלים ומסתיר עליו.
זה הוא הענין של מתנגד שאותיותיו 'מת-נגד' אבל חסיד שענינו 'חי-סד' שמראה על חיות שיש לו כמעין הנובע ללא הפסקה, בימינו חיות זו באה לידי ביטוי בעיסוק בעניני גאולה ומשיח שפעולות כאלו נותנים לבן אדם חשק לחיות, כשהוא יודע את מטרתו בעולם שהוא יתן להקב"ה להרגיש בבית בעולמו ע"י ביאת המשיח. וכפי שידוע הסיפור אודות החסיד שנקלע לעיירה של מתנגדים והיה צריך להשאר שם לשבת, גבאי בית הכנסת נתנו לו לדבר כיון שלא ידעו שהוא חסיד. בדרשתו הוא אמר להם שהמתנגד חושב על אלוקים, ואילו החסיד חושב על עצמו... כדי שלא יהיו טעויות הוא הבהיר את עצמו שמתנגד חושב על הקב"ה אם הוא קיים...? על עצמו הוא בטוח שהוא קיים. לעומת זאת החסיד חושב על עצמו האם הוא קיים, כיון שלדידו הקב"ה בודאי נמצא.
בכדי להסביר זאת במוחש רואים שבמלחמת המפרץ היו שני גישות להתייחס למלחמה: הגישה של חסיד הוא כפי שהרבי מלך המשיח שליט"א בעצמו מתייחס, בצורה אופטימית ביותר בהבטחה שיהיו ניסים גלויים, ואף אחד לא יפגע. וממילא אין לפחד ולהפחיד על שואה חדשה ח"ו כפי שמאן דהוא שדמיין לעצמו שהוא מנהיג בישראל רצה להפחיד את כולם, אמר על זה נשיא הדור הרבי מלך המשיח שליט"א שזה שגדעון השופט קיבל מנהיגות היה כי הוא לימד זכות על בני ישראל אמר לו הקב"ה לך בכוחך זה והושעת את ישראל.
זכורני באותה תקופה שהייתי אז בבני ברק, חלק מהאכלוסיה היו בפנים נפולות, וחלקם הגדילו לעשות בהכנת המקלטים וקניית קופסאות שימורים... אבל אלה שהאמינו ברבי מלך המשיח שליט"א היו בפנים שמחות וכאשר היה אזעקת הרגעה היו רוקדים ומודים לה' על כל הניסים שהוא עושה, שמחתי להיות בין המאמינים, בכלל זה עושה שמחה גדולה להאמין ברבי מלך המשיח שליט"א עד הסוף.
נבהיר יותר את הענין, הדברים מכוונים בסך הכל כלפי הנפש הבהמית הקרה שלנו! וענין המלחמה של מלחמת המפרץ היתה בודאי הכנה למלחמה באמונה ברבי מלך המשיח שליט"א. כפי שרואים בלוח 'היום יום' שיש שם ביטוי שבין קרירות לכפירה המחיצה היא דקה ביותר. וזה אוזר לנו לא להיות מאובנים אלא להיות בתנועה של תזוזה, חמימות ועשייה. לא להיות עבד ליצרים שלנו. הרבי מלך המשיח שליט"א בליקוטי שיחות חלק י"א מדבר בנוגע לדיוק ברש"י בנוגע ל"ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם" שכאשר נמכר בגניבתו ולאחר שש שנים מגלה הוא למפרע שאינו בוש להיות עבד לעבדים, בתור גנב. וגם אם מכר את עצמו להיות עבד הרי רוצה להמשיך להישאר עבד מגיע לו העונש של ורצע אדוניו וכו' ועונש זה מתבצע דווקא ליד הדלת או המזוזה כיון שביציאת מצרים היהודים מרחו את הדם של קרבן פסח על פתח הבית ועל המזוזה והפתחים ראו את הנס של יציאת מצרים – "כי לי בני ישראל עבדים".
מהאמור לעיל יוצא שאדם צריך לא לוותר על שום שטח בגופו, ולא יעשה הסכמי שלום מדומים במלחמה במתנגד אשר בקרבך היא הנפש הבהמית בדורנו הנפש הבהמית נגועה חזק מאוד ממלעיגים שהניסיון של הדור שלנו מתבטא ביחס למלעיגים או יותר נכון אי כניעה להנחות העולם, חייבים לפעול גאולה ומשיח עד הקצה האחרון וללא פשרות לפעמים הלעג יכול לבא עם 'בגד של משי' הטוען שכיפה יחי וכדומה נראה קיצוני מידי. לא ניתן למתנגד אשר בקרבינו לעשות כרצונו כי זה הוא דרך העולם הקב"ה הכניס נשמה אלוקית לתוך גוף גשמי וזה מצד הכל יכול להכניס את הכלים דתיקון – הנשמה, לתוך אורות דתהו שהוא הגוף ונפש הבהמית. וכשם שצרכים לתת להקב"ה להרגיש בבית – בעולמו. כך גם הנשמה צרכה להרגיש בבית בגוף ע"י קיום התורה והמצוות.
בימינו, הכנסת אורות דתהו בכלים דתיקון מקבלים משמעות מעשית בנוגע לביאת המשיח. כך שכל התורה והמצוות חדורים בשליחות היחידה שנותרה - לקבל פנים למלך המשיח כגון המונח של אחדות שמגלים את הטוב אצל כל יהודי. כמאמר הבעל שם טוב "כי אתם תהיו לי ארץ חפץ" כשם שאי אפשר לשער כמה יהלומים יש באדמה, כך אי אפשר לשער גודל מעלתו של יהודי ויהודי צריך לגלות את זה גם אצלו וגם בזולת, וכאשר מגלים את הפוטנציאל אצל היהודי ומאירים בו את ניצוצו הכבוי הרי בדרך זה מגרשים את העומק מתנגד אפיקורס ומגלים את העומק חסיד - רבי!
בפרט בעומדינו בחודש אדר בו מרבים בשמחה נצטווינו להיות בשמחה של גאולה, ולרקוד כל לילה בפרט בשנה שלנו כשנה מעוברת שיש את ה"ששים יום", כל הדברים הרעים בטלים בששים, קל יותר להתגבר על המנגד המלעיג: מה לנו ולריקוד זה? אבל אומר אני: ליצר זה אינני מתייחס אילך כיון שאנו במצב גאולתי וכך צרכים לחיות כלומר שהתנהגותנו עד כמה שאפשר תהיה כאילו אנו כבר בגאולה ובהתאם לכך אי אפשר להתייחס למתנגד אשר בקרבך בתור מציאות כלל, וכאשר זה היחס אליו הרי הוא בטל בדרך ממילא כי את החושך לא מגרשים במקלות אלא רק באופן של חיוב או אפילו לא בשלילה.
ידוע מאמר הרבי הצמח צדק ליהודי שרצה לעלות לארץ ישראל - עשה כאן ארץ ישראל. ביאר הרבי מלך המשיח שליט"א שזה עניין של טיהור אויר שאדם יכול להיות בארץ ישראל, אבל הוא יטמא את האוויר של ארץ ישראל ואז יקרא שהוא בחוץ לארץ! ממילא כשאדם בחו"ל ועוסק בהשגחה פרטית במקום בו הוא נמצא איפה שההשגחה הורידה אותו בעולם ושם הוא מקיים תורה ומצות הרי האוויר נהיה טהור ואז הוא עושה ארץ ישראל.
זו היא הדרך להוציא את העומק מתנגד-אפיקורס ולהכניס עומק חסיד-רבי, כי ע"י הגאולה הפרטית שפועל האדם בחלקו בעולם שממילא מזה הוא פועל גאולה כללית לכל העולם כולו וכך מתאחדים ומקבלים את מלכותו של הרבי מלך המשיח שליט"א תכף ומיד ממש.
