דיגולו עלי אהבה - "עשו כל שביכולתכם"
בכתבה הקודמת התמקדנו על סיפורים עם סוף שמח. אבל אנו חסידים, וגם לנו עם כל הכבוד, במבט שטחי, הדגל נראה משעמם ולא פופולרי. פעם היה חסיד שקראו לו ר' שמואל גור-אריה שנסע בדרך למסע עסקים, ובמהלך נסיעתו הגיע לאחת האכסניות, שם ישבו כל מיני חסידי פולין שסיפרו סיפורי מופתים, כמובן, שכל אחד הטיב לתאר את דמות רבו כבעל ניסים ונפלאות. וישאלו את ר' שמואל גור אריה איזה מופת יש לו לספר? הואסיפר שפעם הציעו לו לקנות יער עצום בסכום עתק, וישאל את הרבי הרש"ב האם לרכוש? והרבי הרש"ב ענה לו בחיוב. לפועל יצא לו מזה רק הפסדים לעיני בשר. וישאלו אותו מה המופת בזה? ויען להם שהמופת הכי גדול הוא בזה שהוא נשאר חסיד של הרבי...
מזה רואים אנו עד כמה חשוב להיות חסיד של הרבי מלך המשיח שליט"א ללא תנאים מוקדמים! בשיחה של כ"ח ניסן ה'תשנ"א "עשו כל אשר ביכלתכם" קישר זאת הרבי מלך המשיח שליט"א לכולם, ולא הגביל את זה לשום מוסד רישמי, אלא כל אחד חייב להמציא מה לעשות כדי להביא את משיח. הדגל בתור דבר אופיני משמש כאביזר טוב להפצת בשורת הגאולה.
לי אישית הציקה השאלה: למה קרה כזה דבר שישנם כאלה המתנגדים לדגל? והרי אפילו את זהות המשיח אין כאן...? אבל ראיתי לישב שכיון שכשאדם רואה "משיח" הוא כבר מקשר זאת לרבי מלך המשיח שליט"א, ואי אפשר היום להסתיר... זה סגולה טובה לבישנים להתחיל לפתוח את הפה ולהצליף משיח. ומכיון שזה שהרבי שליט"א הוא משיח כבר פורסם, יהא מגוכח לומר לא לפרסם זאת ומי שחושב לא לפרסם את המפורסמות הרי הוא מאוד פרימיטיבי.
ידוע הסיפור שמופיע בלוח היום יום אודות היחידות של הרבי הרש"ב אצל אביו הרבי מהר"ש שאמר לו את החידוש, שיכול להיות נפש הבהמית של חסיד עם סירטוק משי. ונקוט האי כללא בידך, וזכור אותו תמיד, שדבר שמביא "פועל ממש" הרי זה אלוקות. ומה שלא מביא תוצאות לפועל, הרי זה מנפש הבהמית. כך גם בנושא דגל משיח יכול לבא מישהוא ולטעון שזה לא מתקבל, מענין שהוא לא מחפש תחליף אחר לפרסם משיח כי אכפת לו על כבוד ליובאויטש.
הרי ידוע שבזמן משפט הספרים כאשר באו בטענת "כבוד ליובאויטש" בתביעה לבית משפט בנוגע לספרים הרבי מלך המשיח שליט"א אמר שהוא יודע מה זה "כבוד ליובאויטש" הרבי יודע מה הוא "כבוד ליובאויטש" ולכן אומר לנו "עשו כל אשר ביכלתכם" בכל האמצעים הכשרים האפשריים.
בשבוע האחרון היתה כתבה בניו יורק טיימס שם כותב מר טאמוס פרידמאן בנוגע לבחירות בארץ הקדש שישראל מחפשת מנהיגות, הם לא יודעים איך להסתדר עם הערבים, והם צרכים דחוף את הבחירה במשיח. כך שענין של משיח מתקבל! וכך תקוות השוא מתנפצות מול העינים. ברור הוא כשאדם רואה דגל משיח זה יעשה לו טוב על הלב כיון שגם הוא חש ומרגיש שזה הפיתרון היחיד.
וכך הוא בענין הדגל כבר רואים כבר בשיחות קודש שיחת שושן פורים ה'תשי"ד שם הרבי מלך המשיח שליט"א מספר אודות ר' הירשל צ'רניגובר שכידוע בזמן הצאר ברוסיא לא היה קונגרס או סנאט שהיו שולטים על המלך, אלא המלך היה בעל הבית יחיד. יום אחד הצאר השתכר, והיה באיזור צ'רניגוב אז ר' הירשל רצה לפעול אצל המלך ענין מסוים ויצא אליו עם ספר תורה ויברך את הברכה שחלק מכבודו וכו' והמלך שאל למה היהודי הזה עומד וצועק? ומשהוא הסביר למלך את הענין המלך קיבל זאת ככבוד הכי גדול. לאחר מכן שאל אותו אחד מאנ"ש למה לחלוק כל כך הרבה כבוד למלך? ויען לו: פאטח (טיפש) שכמוך לכל מלך יש את השר שלו.
יוצא מכאן שעלינו קבל את המלך לא רק עם הדגל אלא עם ספר תורה בעצמנו בלי להתביש כלל. כי אנשים המתבישים בו, הרי זה נובע מרגשי נחיתות בלבד ללא שום כונות אלוקיות ועל כך נצטוינו בהלכה הראשונה בשולחן ערוך: ואל יבוש מפני המלעיגים... כפי שהרבי מלך המשיח שליט"א ענה פעם לר' איצ'קה גאנזבורג שאם הוא היה מקשיב להערות העוקצניות של מי שנקראו אז "זקני החסידים" מזמן היינו פושטים רגל, כי כל ענין של שב ועל תעשה מקורו לא מקדושה (אגרות קדש חלק כ').
חב"ד דורשת פנימיות אבל זה חייב לבא בפועל ממש! לא תמיד חסיד זקן עם זקן לבן הלובש בגד משי הוא דבר שבקדושה. כי פנימיות אמיתית זה להיות מונחים בפעולות שעושים בלי להתפעל מהעולם, וברגע שאותו זקן וכסיל מכניס מרה שחורה ורגשי נחיתות שתוצאתם שב ועל תעשה עדיף, כמובן שזהו חיצוניות אמיתית, הדבר אמור לא רק לגבי הדגל אלא לכל פעולה חיובית שעושים.
ידוע שבבית המקדש היו מניפים בסודרים כאשר היו מוכנים לשיר הלוים בדוכנם, בבית המקדש הסודרים האלו היו כמובן דגלים, וכך נקבל פני משיח צדקינו בדגלים ובתופים ומחולות.
