שוב על הכוונת

לאחר שנים של ייסורים ותלאות, התעמרות והשפלות, הם יצאו מתחת לאפם של האומה החזקה בעולם. למרות שעמדו בפניהם כל המחסומים האפשריים, חצו בדרך נס ים גואה, וצעדו דרך בלתי אפשרית במדבר השומם והצחיח בלויית נשים וילדים, כשכל צרכיהם מסופקים להם בעיתם ובזמנם, ואף בשפע. על מלאי המים במדבר לא היו צריכים לדאוג לאור בארה של מרים שליוה אותם, ואת כמות הלחם הנדרשת קיבלו מידי יום. מדריך הטיולים השמיימי – עמוד הענן – שהתלווה אליהם, יישר עבורם את ההדורים וסיפק להם מסלול הליכה נח ותנאי שטח מצויינים.

בדרכם הסירו כמה מכשולים אנושיים שיצאו להילחם בהם, והיכו אותם שוק על ירך. נצחונותיהם המזהירים עשו שם בעולם כולו וגרמו לחרדה גדולה. רגעים ספורים לפני כניסתם לארץ המובטחת מזמין בלק בן ציפור מלך מואב את המכשף הנודע – בלעם. בלק ראה מה שלא ראו אחרים מראש: הוא ידע שבמלחמה גשמית ימצא את עצמו לא הרחק מגורלם של המובסים הרבים. בלעם שונא ישראל בזכות עצמו, בעל כשרונות נדירים בזיהוי הרגעים בהם כועס הקב"ה והמתאימים ביותר להגשמת הקללות, מעונין ביותר לבצע את רצונו של בלק לקלל את ישראל, אך ביודעו אל נכון כי הדבר מסוגל להתרחש אך ורק אם יקבל את הסכמת הבורא.

לאחר שקיבל את הסכמתו של ה' בהתניה לומר אך ורק מה שיורשה מלמעלה, פונה הוא אל בלק ומבקש ממנו לערוך מזבחות עליהם יקריבו עולות. מיד כששרתה עליו הרוח פתח את פיו והחל לברך את ישראל בניגוד לתוכניותיו של בלק. מלך מואב זעם, עילת הזמנתו של בלעם היתה בשביל לקלל, ולא זו שלא ביצע את יעודו, אלא אף בירך. בלעם לא נשאר חייב והזכיר לבלק כי כבר הצהיר בראשית ביקורו שאת דבריו יאמר על פי ציווי מלמעלה.

בלק מנסה שוב, והמחזה חוזר על עצמו שלוש פעמים נוספות ; בלעם עורך מזבחות ומנסה לקלל אך מפיו יוצאות ברכות. לסיום, טרם צאתו מייעץ למארחו - מלך מואב – להכשיל את ישראל בזימה, כי "אלוקם של אלו שונא זימה". בלק משתמש בעצה זו, ושולח את בנות מואב להכשיל את ישראל. בדרך זו מצליח בלק להביא למגיפה גדולה שפורצת בישראל. מה שלא הצליחו אומות העולם במלחמתם הפיזית נגד ישראל, הצליח בלק לעשות בדלת צדדית, גול עצמי לעם ישראל.

שנים רבות לאחר מכן, מצליח אוד מוצל מאש לצאת בשארית כוחותיו את תחומה של המעצמה המפלצתית – גרמניה. מלחמה עקובה מדם בה נרצחו על רקע לאומני מליוני יהודים בהם נשים וילדים. כוחות הסיוע הגיעו באיחור וגם אז, לא במידה מספקת. שבורים ורצוצים עשו כברת דרך ארוכה עד הגיעם לחוף מבטחים שם קיבלו מחסה ומעט למחייתם. עצם קימם היה נס, והידיעה כי הצורר הנאצי לא הצליח במזימת הפתרון הסופי, חרף כל האמצעים בהם השתמש - חיזקה מעט את רוחם השסועה.

בדרכם לארץ המובטחת חוו תלאות אין ספור ונאלצו להתמודד עם מלחמת קיום יום יומית, רק התודעה כי הינם בדרך לארץ אבותיהם עליה חלמו מילדותם הצליחה לשמר את מעט הכוחות שעדיין נותרו. כשכבר דרכו על האדמה הקדושה וביקשו לישב בשלוה ולבנות לעצמם אימפריה יהודית – קפץ עליהם רוגזם של מדינות ערב. בצבאות ענק חמושים היטב ניסו לכבוש את שטחי ארץ ישראל ולהביא לחיסולו של עם ישראל – ה' ישמור. בעזרת ה' ובניסים גדולים לעיני כל העולם הצליח צבא קטן ופרמטיבי לגבור על כמה מדינות, ולנצח בכל החזיתות.

אומות העולם כבר השלימו עם העובדה כי חלקי ארץ ישראל שנכבשו במלחמות הרבות לא ישובו אליהם בדרך לחימה ומאבק, הם הבינו כי עם למוד המלחמות מבקש דבר אחד: שלום.

בדיוק כמו בלק שהשתמש ב"זימה" כפתח לחולשת עם ישראל, משתמשים היום אויבי ישראל במילה "שלום" כמפתח לחולשה על מנת להשיג את מטרתם בדרך הקלה. בהבטחות סרק ריקות מתוכן מספחים לעצמם חלקים אסטרטגיים ויקרים לליבנו. בדיוק כמו בלק שהבין כי נגד עם מבורך ומוגן לא יצליח והאפשרות היחידה היא גול עצמי, פועלים באותה השיטה אויבי ישראל ובדרך זו מקבלים בחזרה חלקים שבמלחמה לא היו משיגים.

ארץ ישראל היא נחלת אבותנו, אך תמיד היתה משאת נפשם של אומות העולם שחמדו וביקשו אותה לעצמם. אנו לא נתפתה למילות הקסם ונשמור על כל חבל בארצנו הקטנה, כי כמו בעבר, אנו תמיד על הכוונת...