הת` ברוך משה מקמל

לדעת להכיר טובה

כ''ב סיון ס''ד

מח האדם מסוגל לעכל קונפליקטים ומשברים, סוגים שונים של בני אדם ודעות שאינן רגילות. לעומת זאת, מוח אנושי בריא אינו סובל כפיות טובה של אדם לחברו, בהשבת רעה לאחר גמילת טובה.

פרשת שלח הנקראת בשבת זו בבתי הכנסת מביאה את סיפור המרגלים שיצאו בשליחות משה לתור את ארץ ישראל טרום כניסתו של העם לארץ המובטחת. לאחר שנות הסבל במצרים והיציאה השמימית מעבדות לחירות, קריעת ים סוף, ניסי המדבר וקבלת התורה, עומד העם לפני הרגע המיוחל בו יכנס לארץ ישראל. למשימת הריגול הלאומית יצאו ראשי בני ישראל - נציגי השבטים – אנשים מורמים מעם שאינם חשודים על דעות קדומות או שיקולים אחרים שאינם רצון ה'.

על מנת לחסוך מהם את חוסר הנעימות שבריגול, סייע להם הקב"ה בתנאי שטח מצוינים; בכל מקום אליו הגיעו פגשו את אנשי המקום קוברים את מתיהם – זאת עשה ה' על מנת שיהיו שקועים באבלם ולא יחושו בנוכחותם של המרגלים. מזג האוויר היה נח לטיול – ימי קיץ חמימים, ואף לקפיצת הדרך זכו, כך שלא נאלצו לצעוד זמן רב.

פירות ארץ ישראל המבורכים אילצו אותם לסחוב עימם רק מעט; שמונה סחבו אשכול ענבים, אחד לקח תאנה ואחד רימון. אך בעוד עיתונאי זוטר היה מצליח להלהיב את הקוראים מהשלל הנהדר שהביאו עימם, בחרו המרגלים להסביר את המתרחש בפן שונה.

את העובדה שבני המקום קברו את מתיהם הסבירו שהארץ אוכלת יושביה, את הפירות המבורכים תיארו כמגמה – כשם שפירותיה מוזרים כך תושביה. ארץ ישראל היתה מגרשם הפרטי של ענקי העולם שגובהם הרב הרתיע כל בן אנוש. אך במקום להסיק שאלו כנבראים של הקב"ה ניתנים לשליטתו, אמרו: "כי חזק הוא ממנו" – ענקים אלו חזקים יותר מהקב"ה.

עונשם הכבד של המרגלים היה שלא זכו להיכנס לארץ, ואף מיתתם היתה משונה. מלבד כלב בן יפונה ויהושע בן נון - ששמרו אמונים לקב"ה ולארץ ישראל - לא ראו שאר המרגלים את אדמת ארץ ישראל כירושה. לאחר ניסים ונפלאות להם זכו עוד בעודם במצרים, בשהותם במדבר, ואף במשימת הריגול שלהם, ועדיין מדברים סרה וכפירה ביכולתו של הקב"ה, הרי שהתנהגותם חורגת ממוסכמות האנושות. לא רק במובן הדתי של כפירה בקב"ה חטאו, אלא אף במישור האישי הם יצאו כפויי טובה.

ארץ ישראל הובטחה לאבותינו ושייכת לכל אחד מאיתנו. אלפי שנים ייחלו יהודים לרגע הנכסף לעלות לארץ ישראל ולחונן את עפרה. דורות על פני דורות היתה ארץ ישראל משאת חייהם של בני הגלות, ובכל פורום אפשרי העלו את געגועיהם לארץ ישראל. סבא סיפר לנכד על משאלתו עייפת השנים לעלות לארץ ישראל, וילדים ביקשו מהוריהם להגשים את משאלתם.

בניסים גדולים חזרה ארץ ישראל לבעליה, ועם ישראל - תושביה הטבעיים - חזר לפאר את רחובותיה. עלינו לדעת כי ברצון הבורא שכנו אומות העולם בארץ ישראל לפרק זמן מוגבל ומוקצב, וברצון הבורא נטלה מהם ונתן לנו.

מסיפור המרגלים נלמד כי ארץ ישראל היא שיא השלימות והיופי. אילו נביט בעינים נכונות על הארץ נוכל לאהוב גם את מה שנראה לנו כחסרון. את הארץ הזו קיבלנו בירושה, ובירושה יש ערך נעלה יותר מערך כספי כיון שבה קיים זכרון הנפטר. גם בארץ ישראל עומדת לנו לזכרון דמותם של אבותינו אברהם יצחק ויעקב, וירושה לא מוכרים.

לאחר הניסים והנפלאות שעשה לנו הקב"ה בהם ניצחנו את אויבנו וחזרנו לשלוט באדמתנו, עלינו להשיב טובה ולחיות בארץ ישראל על פי רצון ה' – בדרך התורה והמצוות. עלינו להכיר בניסים הגדולים שעשה ה' בנצחונות המזהירים, ולשמור על כל פיסת אדמה בארץ ישראל הספוגה בדם לוחמים כשרים שנהרגו על קדושת ה'.

מסיפור המרגלים נלמד להכיר טובה, ולהאמין בבורא העולם ומנהיגו ובמתנה הנפלאה שעניק לנו – ארץ ישראל. זה המתכון האמיתי לשלום ולבטחון, לכלכלה משגשגת ולילדים הצועדים בדרך הישר.