שמחה גדולה הלילה

במוצאי שבת – ל"ג בעומר - יעלו המוני בית ישראל לציונו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי במירון לרגל ההילולא המסורתית. קשה להיות בישראל ולהפסיד את החגיגה הגדולה, שמחה של מצוה המתקיימת בממדי ענק במתחם הציון כשמכל רחבי הארץ עולים יהודים להשתטח על קבר התנא הקדוש, ולזכות ביום שמחתו להתברך בכל המצטרך.

הילולא – להוציא מטעות ההמונים – פירושה שמחת חתונה. כשם שבחתונה קיימת שמחה גדולה על הקשר שנוצר בין בני הזוג, כך בהסתלקות הנשמה היא שמחה על שזוכה להתקשר ולהתייחד שוב עם שורשה. בהסתלקות צדיק הוא אומנם נפרד מגופו הגשמי, אך פועל בעולם יותר מאשר בחייו שכן אינו מוגבל עוד בכלים גשמיים, וביום הסתלקותו הוא פועל למען תלמידיו ומקורביו, וכלל ישראל.

יום הסתלקותו של רשב"י בל"ג בעומר - ימי הספירה וההכנה למתן תורה - מדגיש קו תחת נקודה הראויה לציון.

על רשב"י נאמר כי "תורתו אומנותו" – מאחר ועסקו בתורה היה בגדר של אומנות ורגילות. גם ביחס לחבריו התנאים היה רשב"י נעלה ומוערך, עד ששבחו אותו בתארים נוראים אשר לא השתמשו כלפי אף ילוד אישה. רבי שמעון בר יוחאי גילה את תורת הנסתר ועיקר עבודתו היה ברובד זה של לימוד התורה. את ספר הזוהר המפורסם כתב רשב"י, והסודות הצפונים בו רבים ועמוקים.

בעוד משה רבינו נתן לבני ישראל את הנגלה שבתורה , גילה רשב"י את הנסתר. ל"ג בעומר – יום הסתלקותו היה מעין מתן תורה של תורת הנסתר, האורות הגדולים שמילאו את הבית היו חזקים, עד שהתנאים שנכחו בעת ההסתלקות לא יכלו לעמוד בהם.

גם רשב"י ואף משה רבינו הגיעו ביום ההסתלקות שלהם לדרגא הנעלית ביותר שלהם , על משה נאמר כי עלה על הר נבו – נ'(50) -בו – שביום הסתלקותו עלה לשער החמישים שבקדושה, אליו לא הגיע בחייו. רבי שמעון בר יוחאי זכה אף הוא ביום הסתלקותו להגיע לדרגא הנעלית ביותר עד שכאמור, לא יכלו חבריו לעמוד בסמוך אליו באותם הרגעים.

פרט נוסף מקשר את רשב"י ומשה רבינו, בימי ההסתלקות של שניהם לא אומרים תחנון, ללא הבדלי מנהגים עדות וזרמים. כנשיאי ישראל בדורם שגילו את התורה וזיכו בה את הכלל, שייך כל יהודי ליום שמחתם – יום ההילולא שלהם, וביום זכאי זה חוסכים בעצב, ובשל זה אף לא אומרים תחנון.

ספר הזוהר, אותו כתב רבי שמעון בר יוחאי, פותח במילים: "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" ופרשתינו פרשת אמור פותחת במילים: "אמור אל בני ישראל..ואמרת אליהם", מפרש רבי שלמה יצחקי – מפרש התורה – "אמור ואמרת – להזהיר גדולים על הקטנים".

המילה להזהיר משמשת לא רק במובן של אזהרה אלא אף במובן של זוהר ובהירות. כשגדולים מקנים דוגמא אישית "זוהרת", הרי שהקטנים מחקים הנהגה זו וגדלים בהתאם לחינוך זה. אי אפשר לצפות מילד לגדול למופת כשהוריו ואפילו מחנכיו או דמויות מהם הוא יונק את תדמיתו, לא משמשות לו מודל מוצלח לחיקוי.

ל"ג בעומר הוא יום עם זיקה לחינוך יותר מכל יום אחר. כשיושבים סביב המדורות ניתן לספר לילדים מי היה הצדיק שלזכרו מדליקים נר נשמה גדול כל כך. עד אור הבוקר ניתן לשמוע על גודל האהבת ישראל שהיתה לרשב"י כלפי כל יהודי עד שאמר: "יכול אני לפטור את כל העולם ממידת הדין".

דבר אחד לא לשכוח: ביום ל"ג בעומר מתקיימות תהלוכות של חב"ד לילדי ישראל. הרבי מליובאויטש מלך המשיח שליט"א אמר כי רשב"י משתתף בתהלוכות אלו וצועד עם ילדי ישראל, אסור להם להפסיד, זה יום שלהם, זאת תהלוכה שלהם, רשב"י נמצא שם בשבילם...