אהבת חינם לא עולה כסף...
אחד מצדיקי פולין שהתפרסם עוד בילדותו בראשו החריף ובכשרונותיו הנעלים ביקר פעם עם אביו בבית העלמין. לאחר שצעדו זמן מה בין המצבות שאל הילד הקטן את אביו: על כל המצבות נכתב כי האיש הטמון תחתם היה איש צדקה וחסד, ישר ותמים, טוב לשמים ונחמד לבריות, היכן אבא – שאל הילד – קבורים הגנבים הרמאים והרוצחים?...
אכן, העולם מורכב מסוגים שונים של בני אדם, חלקם חיובי יותר, ואחרים פחות, אך כשנפגשים על יד הבור הטרי בחלקת בית הקברות איש לא יזכור את המעידות והתכונות השליליות; כולם ידברו טוב, ינציחו את זכרו של הנפטר בסיפורי מופת על דמותו, שאף אם היתה שנויה במחלוקת, תזכה מעתה למימד חיובי יותר, מוסכם ומקובל יותר.
ברגעים אלו בהם נשמתו של הנפטר על סף חשבון הנפש ומשפט הצדק על פועלה בעולם הזה הגשמי, בהם תדרש להוכיח כי הכוחות העצומים שהושקעו בה היו כדאיים, והזמן שניתן לה על מנת שתוכל לבצע את שליחותה היחודית בעולם, נוצל בהתאם, זקוק האדם ללימוד זכות ולזכרון מעשיו הטובים שיעמדו לימינו במשפט. זאת הסיבה שמספרים על מעשיו הטובים של הנפטר.
רמת הדיוק בתורה כה גבוהה עד שרבותינו זכרונם לברכה, התנאים והאמוראים, החכימו והשליכו למעשה מכל תג בתורה - כל שכן אות חסרה או יתרה, על אחת כמה וכמה מילה. דורשי רשומות אף למדו מסמיכות הפרשיות הבאות: "אחרי מות" "קדושים" ו"אמור", שאחרי פטירתו של אדם (אחרי מות) יהיה מי שיהיה, "קדושים" "אמור", עלינו לומר בשבחם ולהתייחס אליהם כקדושים.
ומכאן באים לנקודה שבכוחה לשנות את רגילות האדם, לאפשר לו להביט בעינים שונות על יהודי אחר, ולמצוא זכות על הזולת אף כשאינו נוהג לפי תכתיבי התורה. כל בן אנוש עלול לטעות, וכל ילוד אישה יכול למעוד. התורה מכירה בחסרון אנושי זה ואף מציבה דרכי תשובה לחוטאים המבקשים "למחוק את המיותר" מעברם.
בכל אחד מאיתנו קיים דחף לא רצוי שנועד להסיח את דעתנו מן השליחות האלוקית בעולם, ואיש אינו יכול לחתום כי כל רגע בחייו היה מנוצל בתכלית להגשמת יעודו בעולם. כשיהודי מגיע למסקנה כי אף הוא אינו חסין בפני מעידות, ייקל בעיניו להבין את טעויות הזולת.
לימוד הזכות מסוגל לעורר חסדים ורחמים רבים על היהודי ולבטל קיטרוגים קיימים. לא רק בשעת פטירה זקוק האדם למליצי יושר ולמלמדי זכות, אלא בכל שלב בחייו בהם הוא נזקק לפרנסה טובה, לבריאות, לילדים, ולכל משאלות הלב. בכל שנה עומד האדם למשפט בראש השנה בו נאמדים מזונותיו לשנה הבאה ושאר צרכיו הגשמיים, ימים אלו הינם גורליים עבור כל אחד, ועל מנת לצלוח אותם באופן חיובי הוא משתדל למלאות את זמנו בלימוד תורה תפילה ומעשה צדקה וחסד.
כשאדם מביט ביהודי שני שאינו נוהג כשורה, ומחפש את ההיבטים החיוביים שקיימים בו, את המניעים שגרמו לו להיות שלילי ושבהעדרם היה נוהג אחרת; הוא יגלה פתאום כי כל יהודי באשר הוא הינו אוצר בלום, המעונין לבצע את רצון הקב"ה, אך העיתוי והפיתוי מצירים את צעדיו.
בפרק ל"ב בתניא – העוסק במצוות אהבת ישראל הנשגבה מביא רבי שניאור זלמן מליאדי את העיצה כיצד לקבל את הזולת כמות שהוא ללא רגש של ריחוק בשל הנהגתו. הניצוץ האלוקי המאיר בנשמתו של כל יהודי הופך אותו לחלק אלוקה ממעל ממש, והחיבור המשותף של כל נשמות ישראל הופך אותנו לאחים, המכנה המשותף הוא הקב"ה, אבי הנשמות, והדבר הגורם לפירוד הוא הגוף.
כשהאדם מתבונן בחשבון נפש בנחיתות הגוף מול מעלת הנפש, הרי שאינו מוצא לעליונות על הזולת שכן שניהם קורצו מאותו החומר, ואילו את מעלת הנשמה איש אינו יודע, ויתכן כי שורש נשמת הזולת גבוהה משלו. כשיהודי מביט בחברו שחוטא ומתבונן במעלת נשמתו, הוא אינו חש כלפיו שטנה או כעס, אלא רחמים תובנה אהבה וסלחנות.
ימים אלו של ספירת העומר הם זמן מתאים להתחזק בכל הקשור באהבת ישראל, באהבת חינם, בלימוד זכות על אחינו בני ישראל, ובכך נסלול את הדרך להתגלותו המיידית של הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח.
