פרופיל של מנהיג
בראשית השבוע חל יום הולדתו והסתלקותו של רועה ישראל הראשון, המנהיג הגדול שהצעיד אומה שלימה מעבדות לחירות, העניק להם חוקה אלוקית בטקס רב הוד, שידד מערכות טבע אין ספור פעמים, ואף עמד כמצביא דגול במלחמות ישראל הרבות. אך דווקא בפרשה בה חלים ימי ההולדת וההסתלקות של משה, לא מצוי איזכור ולו אחד של שמו.
כידוע, אין מוקדם ומאוחר בתורה, והסיבה שבשלה נעדר שמו של משה בפרשתינו מונחת דווקא בפרשה הבאה, כי תישא. בני ישראל חטאו לה' כשיצרו את עגל הזהב ופירכסו סביבו באמירה הכפרנית: "אלה אלוקיך ישראל". ברגעים אלו בדיוק עומד משה רבינו במחיצתו של הקב"ה, ומקבל את לוחות הברית עבור בני ישראל. על פי הוראת ה' יורד משה מן ההר, ומוצא את העם סביב העגל. ללא היסוס, הוא משליך את הלוחות שנכתבו באצבע אלוקים והפולחן סביב העגל הסתיים.
כשהקב"ה מודיע למשה כי ברצונו לכלות את העם, מצליח המנהיג האבהי לעמוד על נפשם של ישראל, ומבקש מהקב"ה: "מחני נא מספרך אשר כתבת", מחוק את שמי מהתורה. ואכן, פרשה שלימה בתורה, והיחידה מיום לידתו של משה, ששמו אינו מוזכר בה. נשיא דור אינו נזקק לטובתו ולגדולתו האישיים הוא חש לצרתם של ישראל.
גם מרדכי היהודי כשראה בצרתם של ישראל לא חש לכבודו או לחייו, הוא לבש שק אפר ועמד בשער המלך, דבר שנחשב לעבירה ולזילות המלוכה. גם אזהרתה של אסתר באמצעות נערותיה כי בכך מסכן הוא את חייו, לא הועילו. מול עיניו עמדה מטרה אחת ויחידה: להביא לביטול הגזירה, ולהצלת עם ישראל.
במדרש מובא כי מלך המשיח יישאל על ידי הקב"ה האם הוא מוכן לקבל על עצמו ייסורים ולחסוך את חבלי הגלות של עם ישראל, ומלך המשיח יסכים. ימשיך הקב"ה ויתאר את הייסורים הקשים שיקבל על עצמו, ועל אף התיאור הפרטני והמזעזע, יסכים מלך המשיח לקבל את כל הייסורים ובלבד שגאולתם של ישראל תבוא במהירות האפשרית.
הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח קיבל על עצמו את ייסורי הדור ואת חבלי הלידה של הגאולה. על מנת שעם ישראל יגיע לגאולה במהירות האפשרית עם כמה שפחות כאב ועוגמת נפש נטל עצמו נשיא הדור, הרועה הנאמן, מכאובים קשים וייסורים גדולים. גם תקופה זו בה מלך המשיח מסתתר מעיננו, היא חלק מייסוריו של מלך המשיח, כשרואה את נסיון האמונה הקשה בו עומד עם ישראל.
במאמר "ואתה תצוה" שחילק הרבי שליט"א מליובאויטש מלך המשיח, מבאר הרבי כי בני ישראל מוסיפים כח וחיות במשה רבינו. על אף שנשיא הדור נחשב ל"ראש", אך בני ישראל נחשבים ל"רגליים", שבלעדיהם הראש אינו יכול להגיע להיכן שחושב. בדיוק כך יכולים בני ישראל להוסיף בבריאותו ובחייו של נשיא הדור – מלך המשיח, וזאת בהכרזת "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", ובכך לחסוך מייסוריו ולזרז את התגלותו.
גם במלחמת עמלק, עליו אנו קוראים במפטיר פרשתינו, מסופר כי משה שישב על אבן בשדה הקרב וידיו הונפו כלפי מעלה, הביאו לנצחון ישראל. וכשהוריד את ידיו גבר עמלק. כשראו אהרון וחור שידי משה כבדו, תמכו בידיו, "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש". שואלת הגמרא: וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? והיא משיבה: אלא, בשעה שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה – לאביהם שבשמים, היו מנצחים, וכשהיו מחזירים את עיניהם, היו מנוצחים.
גם בימים אלו אנו נמצאים במלחמה עם עמלק, לא גשמי, אך רוחני. בנסיון האחרון בו אנו עומדים מנסה עמלק שתכונתו היא לקרר ולצנן כל אמונה ופעולה טובה – להביא לרפיון ולחולשה. הפתרון היחיד הוא להביט על ידיו של משה, על אותן הידיים שפעלו אמונה ועודדו את שירת: "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", להביט כלפי מעלה, ולהתחזק באמונה כי נבואת הגאולה השמימית "הנה הנה משיח בא" עומדת להתגשם. זה הפתרון היעיל ביותר להחזיק בחום האמונה, ולהגיע לגאולה האמיתית והשלימה בנצחון מוחלט על הנסיון, עד שגם הקב"ה יאמר: "נצחוני בני נצחוני".
