ניצוצות נדלקים במדריד שבספרד

הפעילות בבית חב"ד במדריד שבספרד שוקקת חיים, שיעורי חסידות נמסרים מדי יום, תלמוד תורה עם עשרות ילדים, ועוד. הרב יצחק גולדשטיין שליח הרבי שליט"א מלך המשיח לעיר מדריד שבספרד, מביא שני סיפורים מהפעילות השוטפת בבית חב"ד שקרו בימים האחרונים. שנים מני רבים.

לפני כמה חודשים הגיע למדריד הפרופסר החסידי המפורסם ר' לייבל וולף מאוסטראליה, הוא מוכר טוב לציבור אנ"ש, הרב וולף מסתובב בכל העולם ומרצה בעניני חיזוק היהדות, 'קבלה' ועוד ענינים שמענינים את הציבור היהודי הסקרן.

כשהי' ר' לייבל ורעייתו אצל השליח בסעודת שבת קודש, נערכה היכרות בינו לכמה מהבעלי תשובה, וגם עם אלה שהם עדיין בדרך לבע"ת. ר' לייבל בהרצאותיו הציע בפניהם שינצלו את השליח המקומי הרב יצחק גאלדשטיין להצטרף לשיעוריו בחסידות ובספר תניא.

ומאז ניתוספו ב"ה כמה אנשים ונצטרפו לשיעורים הקיימים, ואף נפתחו שיעורים חדשים.

מספר הרב גולדשטיין:

הנה סיפור א' מיני רבים, שהיינו עדים לו ביום ז' אדר א':

היום יום ראשון בבוקר בא אלי תלמיד רווק – נקרא לו בשם המושאל 'דוד' - עמו אני לומד פעם בשבוע שיעור בספר תניא, מזה כמה חודשים.

לפני שהתחלנו היום את השיעור אמר לי, שבגלל העבודה שלו הוכרח לעבור דירה ממדריד לוולנציא, כי שם קבל עבודה תמידית, ממש כל יום. ויש לו מזל שבשבת קודש הוא חפשי מעבודה ב"ה.

ולכן אומר דוד, שמכאן ולהבא היום היחיד שנוכל ללמוד חסידות בבית חב"ד הוא רק בימי ראשון, כי כל השבוע הוא עובד בוולנציא, ובימי שישי אחרי שמסיים לעבוד, הוא מטריח את עצמו לנסוע לסוף השבוע לקהילה היהודית הכי קרובה - מדריד (מרחק של כ-350 ק"מ) לחגוג שבת קודש באווירה יהודית. (כי בוולנציא ישנם מאד מעט יהודים, ובאים מאד מעט אנשים להתפלל ורק בליל שבת קודש, ואינו מרגיש את קדושת השבת בוולנציא במצב כזה).

אבל, אמר לי דוד, לצערו ישנם פעמים שהעבודה שלו נגמרת בימי שישי בשעות המאוחרות בצהרים, והוא אינו שולט באיזה שעה גומרים לעבוד... ולכן, אומר דוד, שכתוצאה מזה אין לו ברירה, ולפעמים ביום שישי, הוא נוסע אחה"צ ומגיע למדריד לצערו כשכבר נכנסה השבת הקדושה...

אבל, ממשיך דוד לספר, מיד כשהוא מגיע למדריד, הוא מחליף בגדים לבגדי שבת, מתפלל ערבית ועושה קידוש, והוא מרגיש את קדושת השבת. והעיקר, שלמחרת, ביום שבת קודש הוא הולך לביהכנ"ס להתפלל ולשמוע קריאת התורה וכו', ואח"כ עושה קידוש וכו'.

שואל אותי דוד, אם נכון הוא עושה שלפעמים הוא מתחיל בנסיעה ביום שישי אחה"צ ומגיע למדריד כשכבר חושך?

אמרתי לו, 'שמור וזכור' בדיבור אחד נאמרו, זאת אומרת, ששמירת קדושת השבת קשורה עם שמירה מחילול שבת קודש, ואי אפשר לחלק ביניהם, אחד אינו מכפר על השני. אפילו על חשבון שישמור שאר יום השבת אח"כ יותר טוב, אסור לחלל אפילו רגע אחד את השבת.

דוד שמע מילים אלה ושתק. אמרתי לו עדיף שישאר בוולנציא משך כל הש"ק לבד, בלי מנין ובלי 'חברה', והעיקר לא לחללו ח"ו אפילו לרגע קטן. וגם, הצעתי לו לדבר עם מנהל העבודה, לטכס עצה איך לסדר את עניין העבודה בימי שישי, כך שיספיק להגיע למדריד מוקדם, לפני כניסת הש"ק.

אבל דוד טען שאין לו שליטה ע"ז, ולכן הוא צריך לקבל החלטה איך להתנהג כבר בשבוע הבא. ושאל אם זה פחות גרוע העובדה שהוא בעצמו אינו גורם כלום, כי הוא בסך הכל יושב על כסא ברכב והגוי הוא המסיע...

אמרתי לו שאין היתר לזה, ובאם יחפש באמת השי"ת יעזרהו.

אח"כ למדנו תניא כרגיל, (והמאור שבחסידות פועל פעולתו מאליו) בסוף השיעור אמרתי לו, "נו דוד, מתי נפגשים שוב ללמוד תניא? האם ביום ראשון הבא?" אמר לי דוד: ר' יצחק, אני החלטתי לא לחלל את השבת, ואני נשאר בוולנציא לשבת הבא, וליום ראשון אין לי מספיק זמן לנסוע ולחזור לעבודה. אינני יודע מתי נפגש שוב, אבל שבת היא קדושה בשבילי!

סיפור שני, מספר הרב יצחק גולדשטיין:

כשהגענו למדריד בתחילת השליחות, הי' אז רק ביהכנ"ס אחד מרכזי, ששם גם אנחנו התפללנו, לפי הוראה מפורשת של כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח, להתפלל אתם, הן בשבתות ויו"ט והן בתפילות היום יום.

מדריד היא עיר גדולה (לפי ערך), וישנם יהודים שגרים באיזורים מרוחקים, ובשבת קודש קשה מאד להגיע ברגל ממרחקים, אז לפני כמה שנים פתחו "שטיבעלע" בצפון העיר, יותר קרובה לכמה משפחות, שבו מתפללים בשבתות וי"ט. וכשנתוספו עוד יהודים במקומות רחוקים להביהכנ"ס המרכזי, הקימו עוד ביהכנ"ס במקום עוד יותר צפונה ממרכז העיר. וכך נהי' יותר קל ללכת לביהכ"נ בשבתות וי"ט, במיוחד עם הילדים הקטנים.

בין היהודים הגרים בריחוק מקום מביהכנ"ס המרכזי (קרוב ל-18 ק"מ) יש יהודי שנקרא לו בשם המושאל 'יונתן' שהוא גם משתתף בפעולותנו, ומפעם לפעם מגיע לביהכנ"ס המרכזי בשבתות, דבר זה הי' מפריע לי, כי ידעתי שהוא מגיע ברכבו... אף שהיו לו תירוצים שונים.

לפני כשנתיים יונתן אמר לי: הרב גולדשטיין , אני יודע שזה לא נכון, ויגיע הזמן שאכבד את הש"ק כראוי. חיכיתי בסבלנות אך טרם הגיע הזמן עליו דיבר...

בשבועיים האחרונים הצטערתי מאד, כשראיתי את אותו יהודי מגיע מרחוק ביום הש"ק, ואני בקושי התאפקתי כבר מלשתוק, ולא להעיר.

ביום ראשון זה, ז' אדר א', בא יונתן לבית חב"ד להביא את בנותיו לתלמוד תורה. וחשבתי שכשהוא תחת צל קורותינו, בוודאי יש יותר סייעתא דשמייא. ואז אמרתי לו: "יונתן, הבא נדבר כמה דקות על ענין חשוב".

ובעצם הרהרתי בלבי אולי הוא יפגע?, וע"י זה יתרחק ממני ח"ו, ויפסיק להשתתף בפעולותינו ח"ו! – 'אבל', הרהרתי שוב בלבי, 'אם ע"י השפעתי הוא ימנע מחילול שב"ק, אז כדאי הסיכון, אם אפשר בכלל לחשוש שיש סיכון בדברים היוצאים מן הלב'. וכך התחלתי לדבר איתו.

ישבנו בחדר בארבע עינים, אמרתי לו שבש"ק כל רגע נחשב לעצמו עולם מלא! ז.א. מישהו שמאיזו סיבה שתהי' חילל ח"ו קצת מש"ק, אינו פטור משאר שעות הש"ק. ויקבל שכר על השעות שכן שמר כהלכה.

וספרתי לו סיפור ששמעתי פעם מאורח שהי' אצלי לפני כמה שנים. שפעם בא רב לעיר של יהודים שומרי מצוות, ולהתפעתו ראה שאחרי הקידוש בים השבת, הלכו לפתוח החנויות ועבדו בעצם יום הש"ק!! הוא תיכס עצות איך לשכנעם להפסיק לעבוד בש"ק. וכך אמר להם: נניח שאינני יכול לשכנע אתכם להפסיק לעבוד בש"ק מצד איזה סיבה שיהי', אבל אין לכם שום תירוץ בעולם לטלטל את המפתחות למקום העבודה! הם השתכנעו, והחלו ללבוש חגורות של מפתחות, וכך נמנעו לכל הפחות מאיסור טלטול בש"ק.

לא ארך הרבה זמן, והפסיקו לפתוח את החנויות בש"ק, כי כל פעם ניסו למנוע עוד מלאכה ועוד מלאכה, עד שתפסו את האמת, שאינם צריכים לעבוד בש"ק יותר וה' ידאג לפרנסתם.

כשסיימתי את הסיפור, הוצאתי חגורת מפתחות לש"ק ונתתי ליונתן, ואמרתי לו זה בשבילך, מתנה. אם אתה רוצה, אעזור לך לתלות בו כמה מפתחות שהנך צריך לש"ק (כולל של הרכב...) וכך תינצל לפחות מכמה איסורים של חילול ש"ק שאינך חושב עליהם בכלל.

יונתן קיבל ממני את החגורה, הסתכל עלי, ואמר: ר' יצחק, למדתי מסר חשוב היום, שכל רגע של ש"ק הוא חשוב, וכל מלאכה נחשבת לדבר בפני עצמו. והוסיף, שהוא לוקח את החגורה הביתה, ועד שב"ק הבעל"ט יחליט איך להתנהג...

וכשיצא מבית חב"ד אמר לי: "אני בטוח שבאם אני אתחיל ללבוש את החגורה בש"ק, זה יתפוס אותי ולא יעבור הרבה זמן עד שאהי' שומר שבת כהלכתה!..."