שני טנקים - זה כל הסיפור? - מאמרו השבועי של שי גפן
לבחור דרך אחת משתיים - “בסך הכל הזזתי שני טנקים”, אמר בסוף השבוע שעבר ראש הממשלה לנציגי המפד”ל שישבו מולו וחיפשו אמתלא למה לא לצאת מהממשלה. והוא סיפק להם אותה. הבעיה היא לא עם אותם שני טנקים, אלא בעיקרון. האם אכן ישראל מתכוונת לשלוט בתוככי הערים הללו ולהביא שקט וביטחון, כפי שהייתה נוהגת כל מדינה נורמלית שהייתה נקלעת לסיטואציה כזאת? או שמא ממשיכים עם תרגילים מחוכמים והשהיות מוזרות. מחד - כיבוש מחדש, ומאידך - נסיגות והזרמת כספים לערפאת ולחשבונותיו הפרטיים באירופה.
על מר שרון לדעת כי הליכה בשני הדרכים לא תועיל כלום. הוא אמנם קורא לזה “בתחבולות תעשה לך מלחמה”, אבל במלחמה הזאת יש כבר יותר מדי הרוגים ופצועים ללא תועלת. המדיניות הזאת לא הובילה עד כה לשום מקום. הזיגזג הקבוע לא הוכיח את עצמו, לא לטווח הקרוב ולא לטווח הרחוק. העם בישראל אף הוא הבין זאת (במשאלי הדעת קהל, בו הם מודיעים כי התקווה לביטחון התפוגגה).
שרון אולי מתגאה בעובדה שהוא הביא לכך שישראל העזה בפעם הראשונה להיכנס לשטחי איי, מה שלא העזו לעשות קודמיו בתפקיד. אולי הוא צודק, אבל מה כל זה עוזר אם עדיין הוא לא הפנים את העיקרון שרק שליטה מוחלטת בשטח, ורק צעדים שיביאו לכך שהערבים יבינו שמכאן ישראל לא תיסוג מעולם - אלו הם הדברים היחידים שיבטיחו את הביטחון.
האמת היא שאין הרבה ציפייה ממר שרון, כי מההיכרות שלנו איתו לאורך השנים, מעשיו ידועים. הוא גם עומד כעת בפני מאבק פוליטי לא פשוט עם יריבו המר, בנימין נתניהו. אין לנו עניין בהתערבות בתככים פוליטיים פנים מפלגתיים. אבל אם הוא חושב לגבור על יריבו, יש לו דרך אחת ויחידה: להתחיל להלחם בטרור, ולהביא את ישראל להכרעה מהירה בנושא. כל יום שעובר, הוא מכניס אותנו לדרך ללא מוצא.
ערביי ישראל - מי האשם?
שתי נקודות מרכזיות ומעניינות מתחוללות כעת בחברה הישראלית בכל הקשור לערביי ישראל (כינוי מעניין שנתנו אבות המדינה שהאמינו ב”דו-קיום” שמעולם לא היה).
בימים אלו מתקיימים דיונים ב”ועדת אור” שהוקמה על ידי ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, בעקבות מותם של 31 ערבים במהומות אוקטובר. הקמת הוועדה הייתה על מנת לפייס את הקול הערבי שיצביע עבורו בחירות. כאן הוסיף ראש הממשלה לשעבר חטא על פשע: אם לא די בכך שערביי ישראל החלו במהומות יחד עם אחיהם הפלשתינים, הרי שכעת עומדים ראשי מערכת הביטחון בפני ועדה שאמורה גם (אולי) להעמיד לדין חלק מהנוגעים בדבר.
המפסידים העיקריים מהוועדה הזאת, מתברר, הם דווקא יוזמיה: השר לביטחון פנים, דאז, שלמה בן עמי ואהוד ברק. כעת כל אחד מהם מנסה לברוח מאחריות ישירה למצב. ערביי ישראל משפשפים את ידיהם בהנאה בראותם כיצד ה”יאהוד” מלקה את עצמו, על הפשעים שהם, הערבים, עשו.
מאידך, בשנתיים האחרונות, מתגלה תופעה מחרידה שאותם ערביי ישראל הם חלק מאותם מרצחים פלשתינים שקמו עלינו לכלותינו. עשרות מקרי טרור יצאו מתוכם. התנועות האיסלאמיות בישראל מעודדות טרור. חלק מערביי ישראל, בעיקר בגליל, קשורים לחיזבאללה. הם קשורים בטבורם לטרור, כמו המקרה המזעזע, של שתי הנערות הערביות הלומדות בשלוחת אוניברסיטת בר אילן בצפת שירדו מהאוטובוס רגעים לפני שהתפוצץ בצומת מירון...
המקרה האחרון שנחשף בסוף השבוע שעבר היה על אודות חוליית המחבלים ממזרח ירושלים שאחראית לסדרת פיגועים קשים, כולל זו באוניברסיטה בהר הצופים. למי שהספיק לשכוח, האוניברסיטאות בישראל מהוות זמן רב מוקד של התססה מצד הסטודנטים הערביים, אולם הם לא דוכאו. כעת מתברר כי עובד של האוניברסיטה שיתף פעולה ברצח יהודים, תוך כדי קבלת הוראות מראשי חוליית המחבלים שלא ייפגעו ערבים בפעולת הטרור הרצחנית.
בצדק דרש חבר הכנסת קליינר להעמיד אותם לדין על בגידה ולהוציא להורג את אותה חוליה רצחנית שאחראית להרג עשרות יהודים, אבל המקסימום שמוכנים לשקול, זה שלילת אזרחותם, כפי הצעתו של שר הפנים. מתי יבינו קברניטי המדינה שאין משמעות לכל אותם עונשים שכבר מזמן חדלו להיות יעילים? הרי בסופו של דבר - כפי שהרבי מלך המשיח שליט"א מציין במכתבו הידוע למר שרון - ייאלצו לעשות את הדבר האמיתי ולהביא להכרעה חותכת. מדוע אם כן לחכות לשגיאות של הערבים ולא לעשות את המוטל עלינו כדי שחלילה לא יימשכו צעדי ההרג והשכול?!
כיום מקימים חומה פיזית בין שני חלקי הארץ, מתוך כוונה (מוטעית) של הפרדה וחיץ. גם אליבא דשיטתם, אותם אנשים לא מבינים כי הרוצחים כבר נמצאים בתוככי הארץ, כיון שערביי מזרח ירושלים הפכו ל’שאהידים’ ורוצחים, ומחבלים מתאבדים רבים יצאו מתוכם עד כה.
אבל אשמים אנחנו, כאשר ממשלות ישראל לדורותיהם ויתרו מרצון על ירושלים, הר הבית ושאר המקומות הקדושים. ממשלות אלו, ובכללן ממשלות הליכוד לדורותיהן, השאירו את הערבים במזרח ירושלים ונתנו להם לגדול ולהתפתח; פתחו להם אוניברסיטאות, ונתנו ללמוד ב’הר הצופים’, ואפילו היו מוכנות להעניק להם את ירושלים העתיקה - אותם שרי ממשלות לא יכולים להעמיד היום פני תם ולבוא בטענות כלפי ערביי ישראל שמשתתפים ומסייעים בפיגועים הרצחניים.
כבר לפני 13 שנה אמר הרבי מלך המשיח שליט"א כיצד היה צריך להיות היחס לאותם ערביי מזרח ירושלים: “הערבים שהיו שם, היו שמחים באם היו שולחים אותם לחופשי כש”כספם וזהבם אתם”, מכיוון שהם חשבו בפשטות, שהדבר הראשון יהיה, שאלו שהיה להם קשר עם חבלנות - יהרגו אותם מיד, והשאר - יקחו מיד את כל אשר להם, וישלחו אותם חיים, בדיוק כפי שהם עשו ליהודים - ולא העלו על דעתם שיניחו להם להישאר שם!
“ולא רק שאפשרו להם להישאר, אלא נותנים להם כל מה שהם רוצים; מעודדים אותם להגדיל את עסקיהם ומורידים מהם עניינים של מכס - העיקר שלא יאמרו לגוי לצאת מ”קרית מלך רב”, היות ואין זו דמוקרטיא! הערבים עצמם לא ציפו לכך, ורק לאחר שעבר זמן מה ראו זאת בעיניהם.
“כבר שלש שנים מדברים כיצד ניתן למסור את ירושלים, וכעת מתכוונים לכך בפועל” (ב’ דראש חודש מרחשון תשל”א).
החשיפה על החוליה הרצחנית של תושבי מזרח ירושלים אינה מפתיעה. אם שר הביטחון בן אליעזר הכריז לפני מספר שבועות על חלוקת ירושלים, ושרון דיבר על מדינה פלשתינית, אין סיבה שבעולם שערביי מזרח ירושלים לא יבינו כי זה בדיוק הזמן להמשיך במעשי החבלנות והטרור ובכך להביא את ישראל לכרוע על הברכיים.
אבל אשמים אנחנו!
“הוספת חלל בפועל ממש”
ההסכם הנורא “עזה תחילה” החל להתבצע ביום שני בשבוע שעבר. שר הביטחון בנימין בן אליעזר, נטל על עצמו את הקרדיט על המשא ומתן המוצלח עם הפלשתינים. עוד לא יבשה הדיו מהכותרת הראשית של העיתון, וכבר שר הביטחון החל לדבר על המשך הסיכומים גם בבית לחם ובחברון, ואז חייל צה”ל קיווין כהן מפתח- תקוה נרצח על ידי כדור בודד מנשקו של צלף פלשתיני - הי”ד.
ההקשר הוא כל-כך ברור. רק תמים לא יבחין בקשר שבין הדברים - ככל שהחולשה הישראלית גוברת, כך הרצח הפלשתיני מתחזק. ככל שמתרבים הדיבורים על המשך נסיגות, וככל שממשיכים להזרים כספים לארגוני הטרור, כך נוסף חלל בשטח.
הדברים שכתב מלכנו משיחנו נביאנו לגאון הרב שלמה יוסף זוין ז”ל, בחודש כסלו תשכ”ט (אגרות קודש כרך כ”ה עמ’ רכט), הם יותר מדברי נבואה, וצריך לחזור על דברים אלו פעם אחר פעם ולהזכירם שוב ושוב: “בכל פעם שמתגבר פרסום הדעת על דבר החזרת שטחים וצדקה לעכו”ם, מתגבר גל החבלנות ועד להוספת חלל בפועל ממש וקרבן בארץ הקודש תבנה ותכונן, הי”ד, וכפי שראו במוחש”.
בהמשך המכתב מוסיף הרבי שליט"א: “הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, והאריכו חכמים ז”ל בכל הגוונים דחסד לאומים חטאת. וברור הוא שלא ירויחו מאומה על ידי החזרת שטחים”.
ושוב המפד”ל
אותה גברת בשינוי אדרת. בימים האחרונים עשתה המפד”ל בועות של פרישה מהממשלה, כאשר החל להתבצע הפינוי ממרכזי הערים ביו”ש. מר אפי פיין, המנהיג החדש הודיע כי זהו צעד חזרה לכיוון אוסלו, והתבטא קשות על ההסכם שסוכם עם הפלשתינים. הוא אמר כי בעקבות זאת אין למפד”ל סיבה להישאר בממשלה. יומיים לאחר מכן שינה פיין את טעמו והסביר כי לא מדובר בהסכם מדיני אלא ביטחוני...
קשה להבין ולהסביר את הדקויות המפולפלות של הפוליטיקאים. כנראה שיש משהו שמאד מקשה על המיניסטר להפירד מכסאו, גם אם מדובר בכסא ללא תיק. ועליהם אומר הרבי שליט"א בכאב לב: “ומה שהם טוענים שעליהם להשאר בממשלה בגלל מצב הביטחון - אין להם שום דעה בביטחון ולא אכפת להם כלל... הדבר היחידי שאכפת להם ממנו, הוא - לשבת על הכסא, כל עוד לא זורקים אותם... ישיבתם בממשלה לא מועילה לשום דבר... ואדרבא: כאשר הם מחוץ לממשלה יש להם את התוקף לתבוע משהו, מה שאין כן כאשר הם בממשלה, לא חסר להם דבר, הם צריכים רק את הכסא” (ש”פ ראה תשל”ה).
ואולי גם כמה מילים למנהיג המפד”ל הטרי, שרבים תלו בו תקוות. אולי דווקא מתוך השיחה של הרבי מלך המשיח שליט"א נוכל להסביר לך את מה שהביא עד הלום לנפילת כל מנהיגי המפד”ל ולהתרסקות המפלגה הזאת.
בשיחת פורים תשל”ה אומר הרבי: “כאשר אחד נהיה מנהיג של מפלגה ועושה את כל מעשיו ומשאו ומתנו בזה - באמונה, ואחרי כן כשבאה לידו טובה שאינה רק טובת מפלגתו אלא נוגעת לציבור רחב יותר - זהו ניסיון גדול, וצריך שיחשוב ויתבונן כיצד לפעול בזה לטובת הרבים מבלי להיות משוחד מטובת מפלגתו הוא... למרבה הצער ישנם עניינים הקשורים עם ביטחון של שלשה מליון יהודים, ובדרך הטבע עד עתה מחליטים על עניינים אלו אנשים ספורים הקשורים עם מפלגות, ורחמנא ליצלן הם לא יכולים עד עתה להשתחרר מהקשר המפלגתי ולהחליט מה טוב באמת לשלשה מליון יהודים, אף על פי שזה יזיק לאנשי המפלגה”.
מר פיין! התנתק מההקשר המפלגתי, תחשוב מה טוב לעם ישראל ולא מה טוב לעסקני המפד”ל.
“תוכנית השלום” הטובה ביותר
השבוע מלאו תשע שנים לחתימה על הסכמי אוסלו. הוזי אוסלו מסתובבים גם כיום כחתנים בחופתם. שמעון פרס מסתובב בבירות העולם ומכריז “הסכם אוסלו חי...” על מה שאוסלו המיט על עם ישראל, לא צריך להרחיב. המציאות בשטח חזקה על כל דמיון. גם על הדמיון של שמעון פרס. אין לנו בעיה ששמעון פרס נמצא בעולם שכולו טוב, הבעיה היא מדוע האיש הזה - שבמדינה מתוקנת היה יושב מאחורי סורג ובריח על טעות קרדינלית מסוג זה שהביא על עם ישראל - ממשיך לנהל את המדינה גם תשע שנים לאחר החתימה על ההסכמים. האם זו מדינה נורמלית?
ולעצם העניין: תוכנית השלום הטובה ביותר היא התוכנית המותווית על פי התורה וההלכה הפסוקה בשולחן ערוך. אולי זה לא נעים, ייתכן שזה לא נשמע הומני לכמה “שוחרי דמוקרטיה וצדק”, אבל זוהי התוכנית הטובה ביותר ליהודים ולערבים, והיא - הכרעה מוחלטת עליה מדברת ההלכה בשו”ע אורח חיים סימן שכ”ט. גם אם לכאורה מדובר רק על כך שהגויים מגיעים על עסקי קש ותבן, ומלחמה במצב שכזה נראית ממבט ראשון כפזיזות - אבל היא מבטיחה שלום לנצח. שלום של אמיצים; שלום בו הצד השני יבין שלא כדאי שוב לנסות ולהגיע גם על “עסקי קש ותבן”.
מנגד, כאשר לא מסיימים את המלאכה, אולי בתחילה ישנם פחות הרוגים (גם זה לא בטוח) אבל הסוף לא נראה לעין. התיאבון של הנכרים הולך וגובר עם הזמן. זה בעצם מה שקרה באוסלו, בקעמפ דייוויד, ובכל פעם שהגוי הרגיש שנותנים לו דריסת רגל בתוככי ארץ ישראל. התוצאות ברורות לעין. אוסלו הוא הלימוד המעשי הטוב ביותר להבנה לעומק של ההלכה ותורת חיים שנקבעה אמנם לפני אלפי שנים, אך היא מציאותית הרבה יותר מהמדינאים בעלי החזון של דורנו. אוסלו הוביל לשפך דם נקיים שלא נפסק לרגע, וגם את העתיד הטוב יותר לא רואים עדיין.
אם היינו נוהגים על פי ההלכה, אין ספק שהמצב היה נראה אחרת. המציאות הוכיחה כי בכל פעם שישראל הייתה חזקה, אויביה נפלו לפניה. אז למה שלא ננסה פעם אחת את “תוכנית השלום” של התורה.
ומילה נוספת לגבינו: הרבי מה”מ שליט"א ביקש פעמים רבות לפרסם את ההלכה באו”ח סימן שכ”ט. מתברר שרק הדרך הזאת - תוך הסברה יעילה בנושא - יכולה להביא לשינוי מהותי בעניין, כיון שגם שכל אנושי של מפקד וגנרל שלא גדל על ברכי התורה, יבין את האסטרטגיה שעומדת מאחורי ההלכה בשולחן ערוך.
סיפר אחד מבכירי הקצינים בצבא - אל”מ במיל. מר משה הגר לאו, כי ערב הסכמי אוסלו הוא הלך לאחד הרבנים שתמך בהסכמים כדי לשכנע אותו בסכנה שבהסכם. הוא הוסיף שאם כבר אז היו יותר קצינים מסבירים את הסכנה הביטחונית, אותו רב לא היה מעז לתת יד לאותו הסכם ואולי היינו מונעים אסון כבד.
מדברים אלו כדאי ללמוד עד כמה חשוב להפיץ את דבריו של הרבי, כאשר ההיצמדות היא אך ורק להלכה שבשולחן ערוך סימן שכ”ט.
באדיבות בית משיח
