נשמות יהודיות מתעוררות בסרילנקה

*סיון רהב מאיר:*

הרב שניאור מיידנצ'יק כותב:

"שלום סיון, חייבים לשתף במה שקרה לנו היום: לפני כמה חודשים הגיעו לבית חב״ד שלנו בקולומבו, סרי לנקה, שני סרי לנקים. עד היום אני לא יודע לאיזו מטרה הם הגיעו, אבל הם סיפרו שיש שני אחים ישראלים נזירים שחיים במקדש ששמו סמנלאווטה בתוך הג'ונגלים. הם נתנו לי טלפון של אדם שמכיר את המקדש הזה. התחלתי לנסות לאתר אותם והבנתי שזה סיפור מורכב. הם במרחק 5 נסיעות נסיעה מקולומבו, בתוך יערות גשם וג'ונגלים, ללא כביש גישה.

חיפשתי קצה חוט ולא מצאתי. היום קמתי והחלטתי שאני חייב לאתר אותם, שאני פשוט יוצא לדרך. חיפשתי רכב שיתאים לנסיעה מורכבת ומשובשת, ויצאתי, יחד עם השליח הרב שניאור אריאל, ב-5:20 בבוקר, למסע אל הלא-נודע... 

ביקשנו מהנהג שישאל את המקומיים על המקדש סמנלאווטה, ואחד מהם הצליח להוביל אותנו לשם. עצרנו את הרכב ובדיוק התחיל מונסון, גשם שוטף. הלכנו עם כל מה שהבאנו, כולל תפילין. ירדנו ועלינו בהר, בין נהרות, והתברר שכיוונו אותנו למקדש הלא נכון. פגשנו שם נזיר מקומי שלא דובר מילה באנגלית. ניסינו לדבר איתו ואז הוא הצביע קדימה ואמר 'סודו', שזה אומר 'לבן' בשפה המקומית. אדם לבן. הבנו שצריך לנסוע קדימה לפגוש את שני האנשים הלבנים שאנחנו מחפשים...

חזרנו לרכב סחוטים ממים, נסענו שלושה קילומטר לכיוון שאליו הצביע הנזיר ופתאום ראינו שלט: סמנלאווטה! וואו. יצאנו וגילינו איזור ריק מאנשים ומרכבים. נער עם אופנוע עצר לידינו, והסכים לקחת אותנו פנימה. הלכנו והלכנו בתוך יערות גשם עם עלוקות שמצצו לנו את הדם, ממש כך. 'את אחיי אנוכי מבקש', אמרנו לעצמנו. לא מתייאשים.

ופתאום, פתאום אנחנו רואים אותם! שני אחים ישראלים מתוקים, תאומים, יושבים בתוך מערה בסלע, מסביב הכל ירוק ושקט, רק נחלים וציפורים.

הם היו מופתעים. איך נחתנו עליהם? חמש שנים הם חיים שם בשקט, לבד, מנותקים, ופתאום באנו. התחלנו לדבר. לא הפסקנו לדבר. דיברנו על אהבה, רוחניות, נשמה, יהדות, חסידות, גאולה... 

לקראת פרידה הם הניחו תפילין, וגם לקחו מאיתנו מזוזה, לשמירה ולהגנה. אחד האחים שאל מעצמו איך להטביל את הכלים שלו, לטהר אותם. אבל זה לא הסוף. קבענו להמשיך. קבענו שניפגש בקולומבו. אנחנו מחכים להם.

אני מצרף תמונה שלנו. דווקא היום, ערב תשעה באב, אני שולח את המסר הזה לארץ. אחים".

שניאור מיידנצ'יק